המירוץ ללגיטימיות: התבוללות בפריים-טיים
"זוג של יהודיה וערבי יכול להיות נושא לוויכוח ציבורי, אבל הוא גם יכול גם לעקוף את כל הפולמוסים והסערות - ולהיכנס ישר לקונצנזוס מהדלת האחורית. בעצם, הכי קדמית שיש"
פעם, אולי אפילו עד לא מזמן, זאת הייתה תופעה יפה. ביטוי של אחדות, גילוי סובלנות, הפגנת סולידריות - ואם תרצו, הרבה קיטש. איך שלא תקראו לזה, התפתח אצלנו ז'אנר טלוויזיוני ייחודי: תוכניות אחדוּת.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- תלמידי הרב אלון: זו אי-הבנה, הוא חיבק את כולם
- חפש את האשה: רק גברים בקמפיין תרומת איברים
- החסידה והעדשה: צילומי הריון לחרדיות
אצלנו קשה לכבוש את טבלת הרייטינג בלי קצת רב-גוניות. החילוני, הדתייה, המזרחי, הערבי, האתיופית והברסלבר צריכים להזיע יחד (או אחד נגד השני, זה לא באמת משנה) בתכנית ריאלטי שרשימת המתמודדים שלה מפולחת בערך כמו הכנסת - ייצוג לכל פלח באוכלוסייה.
זה התחיל ב"סוף הדרך" של "צו פיוס", והפך לטרנד שהשתלט על לוח המשדרים. בין האודישנים, ההדחות, הטיסות לחו"ל וקפיצות הבנג'י, נמצאת משימת המיליון של המפיקים: להרכיב דגם של החברה הישראלית (ועל הדרך להרוויח מיליון צופים).
קבלו את תוכניות הלגיטימציה
בדיוק בגלל זה, פתיחת העונה של "המירוץ למיליון" לא משכה את תשומת לבי. שוב יוצאים נציגי
כלל ישראל למשימות נועזות. ביג דיל. אנחנו כבר מכירים את הפורמט. אבל זהו, שלא; הפורמט המקורי של תוכניות האחדות כבר מאחורינו, עכשיו בא הפיתוח שלו: קבלו את תוכניות הלגיטימציה.
שילוב בין אנשים מרקע שונה על מסך אחד, מבטא מתן מקום לכולם. זה נהדר, אבל זה יכול להיות גם הרסני. אם מספיק להכניס מישהו לתכנית מסוג זה כדי לתת לו לגיטימציה, זו דרך קלה ופשוטה להפוך כל דבר ללגיטימי. כשדתיים וחילונים משתפים פעולה על המרקע זה לגיטימי; כשעולים וותיקים משתפים פעולה זה לגיטימי; אז כשיהודי מתבולל משתתף במשחק – גם זה לגיטימי.
זוג של יהודיה וערבי יכול להיות נתון במחלוקת, הוא עשוי להיות נושא לוויכוח ציבורי, אבל יכול גם לעקוף את כל הפולמוסים והסערות - ולהיכנס ישר לקונצנזוס מהדלת האחורית. בעצם, הכי קדמית שיש. הוא מופיע ביחד עם כלל נציגי המגזרים והעדות, ומקבל יחס שווה. גם לו יש מקום, גם הוא בסדר, גם לו יש חלק בפסיפס הישראלי.
גם נערי "תג מחיר" זה לגיטימי?
כשבמסגרת "המירוץ למיליון" מתמודד, בין השאר, זוג מעורב - נוצר מסלול עוקף דיון ענייני, והתכנית מעצבת את החברה כראות עיניה. נשמעו כמה קריאות להחרמת התכנית בעקבות השתתפות הזוג היהודי-ערבי, וכבר נפתחה קבוצה בפייסבוק נגד העניין, אבל כוחם די מוגבל בהשוואה לכוחו של הפריים-טיים. העונה החדשה של "המרוץ למיליון" כבר רצה, ומריצה את נישואי התערובת קדימה, אל הלב המרוכך של דעת הקהל.
כל אלה שעומדים עכשיו לרסק את מסך המחשב שלהם מרוב כעס; אלה שנמאס להם מה"גזענות"; אלה שלא איכפת להם שהעם היהודי יאבד את עצמו לדעת באמצעות נישואי תערובת - מוזמנים עכשיו לדמיין את השלב הבא בהתפתחות הז'אנר: בריאליטי של מחר יכולים להשתתף – באופן תיאורטי – גם נטורי קרתא מירושלים, שקוראים להחרבת המדינה הציונית, או לחילופין אנשי ימין קיצוני שקוראים לטרנספר.
אין מה להשוות? יכול להיות. יש מקום לדיון מי צריך להיות חלק לגיטימי מהחברה ומי חייב להיות מנודה מהקונצנזוס שלה. הבעיה מתחילה כשמוותרים על הדיון, ופשוט גורמים לציבור להזדהות עם השנויים במחלוקת. ישנם אנשים שחוו על בשרם נישואי יהודים-ערבים שיבקשו למחות ולזעוק נגד התופעה, ולהבהיר כמה סבל ונזק היא גורמת למדינה, לעם ולנישאים עצמם, אבל זה יהיה אבוד. המתבוללים כבר הכריזו על עצמם כסקטור לגיטימי ורצוי בחברה - וכל זה ללא כל מאמץ (לא, האתגרים של "המירוץ למיליון" לא נחשבים מאמץ, לצורך העניין). וחמור מכך: ללא שום עיסוק אמיתי בסוגיה, מה שצריך להטריד גם את אלה שתומכים בתופעה.
מתן מקום וזכויות שוות לכל פלח באוכלוסייה – זו סובלנות. הקשבה לדעות שרואות סכנה בנישואי תערובת – גם זו סובלנות. חיזוק עמדות שנויות במחלוקת על פני האחרות – זה כבר שימוש בסובלנות ככלי למימוש אג'נדה. יכול להיות שפיראס ושירה יזכו במיליון, יכול להיות שהם יודחו בשלב מוקדם, אבל כבר עכשיו אפשר לדעת שהסובלנות האמיתית הפסידה.
לפנייה לכתב/ת 
