הגרעין האיראני והתקדים העיראקי
התקדים של הפצצת הכור העיראקי ב-1981 אינו מבטיח טובות לפעולה צבאית באיראן, שכן בטווח הארוך היא לא הביאה לתוצאות המיוחלות
בוויכוח העירני שהתעורר בישראל סביב שאלת הפצצת תשתית הגרעין האיראנית, מובאת פעם אחר פעם החלטתו של ראש הממשלה מנחם בגין לחסל את הכור העיראקי ביוני 1981, כדוגמה להחלטה אפקטיבית שפטרה את ישראל מהתמודדות עתידית עם פצצת גרעין בידיו של סדאם חוסיין. כך היא גם מוכרת בעולם הרחב.
עוד בערוץ הדעות:
משרד החינוך לבינוניות / דניאלה (שם בדוי)
תושבי הדרום, יצאתם פראיירים / זיו תדהר
16 שנים לרצח רבין - הלקח לא נלמד / דרור מורג
ערבות הדדית מזויפת / אמיר חצרוני
אלן דרשוביץ', הפרופסור הידוע למשפטים מהרווארד, מביא אותה כביטוי מוצלח ולגיטימי למכת מנע. אנשי מקצוע אחרים מעריכים כי ללא מבצע "אופרה", שם הקוד לפעולה, היו בידי העיראקים כמה ראשי חץ גרעיניים מוכנים לשיגור עד סוף העשור. דימוי זה של הצלחה משמש היום לא מעטים הסבורים שעל ישראל להשתמש בכוח צבאי כדי למנוע מאיראן את הפצצה, או לפחות להשקיט את הוויכוח הפומבי המתקיים כיום. שהרי אם ויכוח כזה היה מתקיים לפני הפצצת "אוסיראק" אי אפשר היה להשיג הפתעה - תנאי הכרחי להצלחה.
בלי קשר לשאלה אם יש או אין להשתמש בכוח כדי לחסל את המאמץ הגרעיני של איראן, חשוב לדעת שהשמדת הכור העיראקי ביוני 1981 לא מנעה מסדאם חוסיין להתקדם במשעול הגרעיני. על פי מדעני הגרעין שעמדו בראש הפרויקט העיראקי ואשר פרסמו בינתיים את גרסתם לאשר אירע, ועל פי אנשי מקצוע שניתחו על בסיס ממצאים שונים את ניסיונות עיראק להגיע ליכולת גרעינית, לא זו בלבד שהפצצת הכור לא מנעה מעיראק את הפצצה, אלא שככל הנראה היא האיצה את תהליך הפיכתה של עיראק למדינה גרעינית.
הכור אותו השמידה ישראל, "אוסיראק", היה כור של מים קלים ולא של מים כבדים. כושרם של כורים אלה ליצר פלוטוניום, חומר הנפץ הגרעיני המופק בכור, הוא מצומצם יחסית. בנוסף, הכור היה תחת פיקוח סוכנות הבינ"ל לאנרגיה גרעינית. גם אם הפיקוח לא היה יעיל במאה אחוז, הוא היה מקשה על הדרך לפצצה. מסלול הפלוטוניום דורש גם מפעל הפרדה שהוא פרויקט הנדסי מסובך שאף אותו קשה מאד להסתיר. הן על פי עדותם של מדעני גרעין עיראקיים שמילאו תפקידי מפתח בפרויקט הגרעין והן לדעת אנשי מקצוע שבחנו את פעילות הכור לאחר שהושמד, היכולת של "אוסיראק" להביא את עיראק לכושר גרעיני היה קטן. במובן זה מבצע "אופרה", המוצלח לכשעצמו, הביא לחיסול מאמץ עיראקי, שהיה במידה רבה מאמץ סרק, להתקדם במשעול הגרעיני.
המשיכו בדרך הגרעין
השמדת הכור לא ריפתה את ידיו של סדאם חוסיין וכמה חודשים לאחר המבצע התחדשו מאמצי הגרעין שלו. אלא שהפעם העיראקים זנחו את המסלול הפלוטוגני - בניית כור להפקת פלוטוניום - ובחרו במסלול העשרת אורניום. כפי שידוע היום היטב, ב-1988 הם השיקו תכנית שאפתנית להעשרה אלקטרומגנטית יקרה ומסורבלת, ולצידה העשרה באמצעות צנטריפוגות בדומה למה שעושים האיראנים כיום. ה
תוכנית צברה תנופה והתקדמה במהירות מבלי שרוב פרטיה נודעו במערב. מה שחיסל אותה לא הייתה פעילות ישראלית כלשהי, אלא אווילותו של סדאם חוסיין. באוגוסט 1990 הוא פלש לכווית וחרף לחץ אמריקאי כבד הוא סירב לצאת משם. התוצאה הייתה מלחמת המפרץ הראשונה שהשמידה את רוב הצבא העיראקי וגם את תוכנית הגרעין הסודית שלה.
פקחי האו"ם שהגיעו לעיראק לאחר המלחמה, גילו שם, בנוסף למתקני הגרעין שנהרסו בהפצצות האמריקניות, גם את מתקני ההעשרה ומתקנים נוספים שלא היו ידועים במערב. להערכת גורמי מקצוע, התשתית הזו הביאה את עיראק לסף יכולת גרעינית או למצב בו היא יכלה להגיע לפצצה בתוך שנים ספורות. השמדת המתקנים בפיקוח בינלאומי חיסלה סופית את תכנית הגרעין העיראקית.
אין כוונת דברים אלה לטעון שעל ישראל לצאת לפעולה צבאית לחיסול מאמץ הגרעין האיראני או להימנע מכך. גם מצדדי מהלך כזה וגם
המתנגדים לו מסכימים שאיראן נחושה להגיע ליכולת גרעינית, שיש ביכולתה לעשות זאת, ושאיראן גרעינית יוצרת איום קיומי על ישראל.
הוויכוח ביניהם הוא על עלות מול תועלת ולשני הצדדים נימוקים טובים. אבל ראוי לזכור שבניגוד לדימוי הרווח בציבור, התקדים העיראקי מ-1981 אינו מבטיח טובות לפעולה צבאית שכן בטווח הארוך היא לא הביאה לתוצאות המיוחלות. או כפי שפרופסור ריצ'רד בטס מאוניברסיטת קולומביה, אחד הנחשבים שבאסטרטגים האמריקאים כיום קבע, "מכת המנע הישראלית ב-1981 אינה מהווה דוגמא לעיכוב אפקטיבי".
פרופסור אורי בר-יוסף, המחלקה ליחסים בינ"ל, אוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
