טיול ירוק-כחול: בואו להכיר את דנמרק

הכול מתחיל בבתולת ים

ההקשר הראשון שעולה בראש כשאומרים דנמרק, הוא פסלה של בת הים הקטנה, המוצב על גדות הים בסמוך למבצר קסטלט בעיר הבירה קופנהגן. דמות הפסל נלקחה מאגדות הגיבור הדני הנס כריסטיאן אנדרסן, על אודות בת הים ששאפה להכיר את העולם שמחוץ למימי הים ואת בני אדם.

מדי יום באים מאות ואלפי תיירים לחזות בפסל המפורסם העשוי ברונזה, שמדי כמה שנים נגנב או מושחת ובמקומו מוצב פסל חדש. אולם הפסל החביב הוא רק קוריוז קטן בעיר קופנהגן.

דנמרק היא גן עדן לרוכבי אופניים (צילומים: אורית גלפרין)

קופנהגן היא עיר תוססת ונמרצת. יש בה את המדרחוב הארוך בעולם המערבי, תעלות מים המזכירות לרגע את רחובותיה של אמסטרדם, ומערכת תחבורה ציבורית נוחה מאוד. בעיר ארמונות ומוסדות רשמיים ומכובדים, ובאותה העת חלקים ממנה, כמו אזור כריסטיאניה המשונה, נראים כמו בלגן גדול ומבהיל ועם זאת מרתק.

ייתכן שסיור בקופנהגן צריך להתחיל דווקא בשיט בתעלות המים שבמרכז העיר. ההפלגה מלווה בהסברים באנגלית, וזו בהחלט הזדמנות נפלאה להבין את ליבתה של העיר ולקבל פרספקטיבה, להתרשם ולאחר מכן להחליט באילו אזורים רוצים להעמיק את הביקור.

כמה חברות מקומיות עורכות הפלגות בין התעלות הצרות, שבמהלכן חולפים באזורי הנמל של העיר, בית האופרה, אזור הפרלמנט, ארמון כריסטיאנסבורג, כנסיות בולטות, מוזאונים, בניין בית המשפט ועוד. הסירה השטוחה, שכל ייעודה הוא הפלגה בין תעלות המים, חולפת תחת גשרים נמוכים ביותר, ולכן במהלך כל ההפלגה נדרשים המטיילים לשבת על כיסאם. חלק מהגשרים חולפים סנטימטרים אחדים מעל לראשים, דבר שמוסיף גוון משעשע לחוויה.

תחנת היציאה המרכזית של הסיורים המימיים נמצאת בתחילתו של רחוב ניהבן המיוחד, שתצלומיו היפהפיים מפורסמים ברחבי תבל. ברחוב, על גדת תעלת המים, בניינים צבעוניים בעלי חלונות מוארכים, הצמודים זה לזה. המבנים הוקמו במאה ה- 17 וה- 18 על ידי המלך כריסטיאן החמישי, שמלך על דנמרק ונורבגיה באותה התקופה. רחוב ניהבן מהווה מוקד משיכה לתיירים, ובו עשרות מסעדות ובתי קפה. דרך אגב, אם יושבים בדנמרק בבית קפה או במסעדה תחת כיפת השמים, וחשים צינה וקור בגלל תנאי מזג אוויר משתנים, כל מה שצריך הוא לבקש מן המלצר שמיכה נעימה ולהתעטף בה. זהו נוהג דני חביב ביותר.

שיט בקופנהגן הוא דרך נפלאה להכיר את העיר

המדרחוב הארוך בעולם

מרחק הליכה מרחוב ניהבן הצבעוני נמצא המדרחוב המוגדר כארוך בעולם (רחוב סטרוגט). יחד עם רחובותיו וסמטאותיו הצדדיים, המדרחוב השוקק מגיע לכדי 3,200 מ'. במקום אלפי חנויות, מרכזי קניות, מסעדות, נגני רחוב ועוד שלל פיתויים שגורמים לפתוח את הכיס ולפצוח בבזבזנות. במדרחוב ניתן לבקר במוזאונים של ספר השיאים של גינס, לצפות בתערוכות סביבתיות מתחלפות ועוד.

עוד סיורים בסקנדינביה:

איי לופוטן: היהלום שבכתר הסקנדינבי

אחוות הטבעת: מסע של קרח ואש באיסלנד

בלגאן בקרוואן

גם שער הכניסה לפארק טיבולי, שהוא מהמפורסמים בפארקי השעשועים ברחבי העולם, נמצא בסמוך. בפארק, שהוקם בשנת 1843 ונחשב לאחד הוותיקים מסוגו, שלל מתקנים, תהלוכות מרהיבות, ליצנים והמון צבעוניות ושמחה. המקום פתוח למבקרים מתחילת האביב ועד למחציתו של חודש ספטמבר, וביקור בו הוא בהחלט חוויה לילדים אך גם למבוגרים.

"אסור לצלם!!!"

אחד המקומות ההזויים בקופנהגן, ואולי גם המפחידים, הוא אזור כריסטיאניה. האזור הזה הוא מעין שכונה מקומית שהוקמה בשנת 1971, על בסיסה של מפקדה צבאית שננטשה. עד לתקופה האחרונה היה האזור מוגדר כבעל אוטונומיה עצמאית. תושבים מחוסרי דיור, אנשים בעלי תפיסת עולם אנרכיסטית ופריקים שונים גרים כאן כבר 30 שנה, מבלי שהם נדרשים לשלם מסים כלשהם לרשויות. לאחרונה, בהוראת מערכת בתי המשפט הדנית, הוחלט שעל "מסיבת השחרור" המתקיימת דרך קבע במקום, להיפסק.

מרבית הבניינים ובתי התושבים בכריסטיאניה צבועים בכתובות גרפיטי, עם שלל אמירות שונות ומשונות. ההבדל בין הנראה מחוץ לאזור כריסטיאניה לרחובות קופנהגן הנקיים והמסודרים כמעט גורם לשוק תרבותי מקומי. יותר מכך, באזור המרכזי של כריסטיאניה מוצבים דוכנים שבהם מוכרים שלל סמים קלים, באופן חופשי ובלי כל חשש. רבים מהמבקרים יושבים באחת המסעדות הדי ביזאריות שבשכונה, ומעלים עשן סמיך לאוויר...

גרפיטי ושאר אלמנטים ויזואליים יקבלו פניכם ברובע כריסטיאנה

האזור הזה הוא גם אזור המוגדר כ"אסור לצילום". בכל פינה ברחוב מצויר גרפיטי שאוסר לצלם, ולא נראה שכדאי להסתבך עם התושבים המקומיים ועם כלבי האמסטף האימתניים שלהם. כדאי פשוט להכניס את המצלמה לתיק ולא לנסות להתחכם יתר על המידה. אולם, חשוב להדגיש כי דווקא מפני שהמקום מוזר ושונה, כדאי לבקר בו ולראות צד אחר של אוכלוסיית העיר, עדיף לא בשעות הערב.

גיבור התרבות הדנית

מטרת הביקור שלי בדנמרק לא הייתה רק קופנהגן. רציתי לבקר בפריפריה של המדינה, וכן בכמה איים נוספים. מרחק שעה וחצי נסיעה מקופנהגן ברכבת, הגעתי אל האי פין ואל העיר המרכזית בו אודנזה, שנמצאת בחלקו הצפוני. העיר נחשבת לאחת החשובות בדנמרק, וזאת משום ששם גר גיבור התרבות האלמותי של דנמרק, הנס כריסטיאן אנדרסן (1805 - 1875), שכתב שלל אגדות וספרים מפורסמים, ביניהם: הברווזון המכוער, חייל הבדיל, אצבעונית ובגדי המלך החדשים.

מסביב לבית שבו נולד אנדרסן הוקם מוזאון ייחודי, שבו ניתן להתחקות אחר תחנות בחייו של הסופר הפנומן, גם מתקופת חייו הבוגרת, כשלא התגורר עוד בעיר. לאנדרסן היו חיים לא קלים. הוא נולד למשפחה ענייה, איבד את אביו בילדותו, ושגרת חייו התנהלה תחת גחמותיה של אמו, שנטתה להשתכר לעתים תכופות.

אולם, כילד וכנער הוא נמשך לעולם הספרות והיצירה והתמיד להעמיק בו. הביקור במוזאון המקומי נותן אפשרות לפגוש בספריית ענק שבה מוצגות עשרות מן האגדות שאותן יצר, אשר תורגמו לשלל שפות. גם מכתבים אישיים שכתב ופתוחים להצצה, ולכול מתלווה תרגום באנגלית. כחלק מהביקור במוזאון ניתן להיכנס לבית ילדותו קטן המידות ולחדר שבו נולד. עבור הילדים המבקרים במקום יש אפילו פינת יצירה נעימה.

בכל שנה, בקיץ, מוצגות באודנזה הצגות שכתב אנדרסון

בחודשי הקיץ מוצגת על המדשאה הצמודה למוזאון הצגה מוסיקלית לילדים ולכל בני המשפחה, ובה מתארחות שלל דמויות מאגדות אנדרסן. על הבמה כ- 20 ילדים, שחקנים צעירים בני העיר, ועמם, במרכז הבמה, עומד השחקן הדני טורבן איברסן, שחי בעיר ומזה 22 שנים מגלם את דמותו של אנדרסן על הבמות ברחבי דנמרק ובהופעות בין-לאומיות.

ככזה הוא מעיד כי גם כשאינו בתחפושת, עם החליפה והמגבעת המזוהות עם אנדרסן, שעה שהוא חולף ברחובות אודנזה אנשים פונים אליו בקריאה "שלום הנס כריסטיאן אנדרסן" ומנופפים בידיהם. שוחחתי מעט עם השחקן איברסן, שסיפר לי כי חייו האישיים שונים בתכלית מאלה של אנדרסן המקורי, בייחוד בשל העובדה שהוא נשוי עם ילדים לעומת אנדרסן שהיה ערירי.

מעבר לזה הוא גאה בכך שיש ביכולתו להופיע על במות, מה שהיה חלומו של אנדרסן שהיה כותב גאון ומחונן.

העיר אודנזה מושכת תיירים הודות להנס כריסטיאן אנדרסן, אם כי גם ביקור בטירת אגסקוב או שיטוט ברחובותיה, על שלל המסעדות ובתי הקפה הנעימים שבה, יכולים להיות סיבה מספקת להגיע למקום.

מדינת לגו

מרחק שעתיים נסיעה מאודנזה, על האי הסמוך יולנד, שוכנת בילונד. זוהי עיירה המושכת עשרות אלפי תיירים מדי יום בשל קוביות הלגו הרבות שבה. וליתר דיוק, בעיירה הוקם ה"לגו-לנד" – פארק מדינת הלגו הראשון בעולם, המעורר גאווה בקרב העם הדני היות שדנמרק היא ארץ מוצאו של הלגו.

ביקור בלגו-לנד הוא ללא ספק הגשמת חלום לכל ילד וילדה ברחבי העולם, אבל לא רק להם. גם זוגות רבים של מטיילים מבוגרים מגיעים אל מדינת הלגו, ונהנים מאתר שמרבית המוצגים שבו נבנו על טהרת קוביות הלגו הקטנות. ואם להיות מדוייק, מאז שהוקם הפארק בשנת 1968 ועד היום השתמשו בבנייתו בלמעלה מ- 59 מיליוני קוביות לגו! מדי שנה הפארק מוסיף לגדול ולהתפתח, וצוות החשיבה העמל על התפתחותו העתידית אינו מוכן לשתף פעולה ולגלות אילו מבנים מיניאטוריים עתידים לקום במקום.

הלגו-לנד מכיל אין-ספור מוצגים מיניאטוריים, המורכבים כל אחד מעשרות אלפי קוביות. בין המוצגים במקום: החללית הראשונה שנחתה על הירח, עיירות ברחבי תבל, פסל החירות והבית הלבן, מסע בין כוכבים, גן חיות, דגמי צוללות מתחת למים ועוד מוצגים רבים. מעבר לכך הלגו-לנד הוא סוג של לונה פארק עם מתקנים שהקשר בינם לבין הלגו לאו דווקא בולט, אבל אם כבר מגיעים ואפשר להעביר יום שלם בהנאה, אז למה לא.

לגו-לנד. ביקור במקום הוא ללא ספק חלומו של כל ילד

כל הרוגע שבעולם

המשכנו בנסיעה ברחבי האי יולנד לכיוון דרום-מערב. לאחר כשעה הגענו לרציף הימי בעיר אסברג (Esbjerg), ועלינו על רחפת שלקחה אותנו, בתוך 12 דקות של הפלגה, אל פנינת הטיול - אל האי פאנו, שאותו מקיף ים ואדן. זהו אי קטן שכל אורכו 16 ק"מ ורוחבו חמישה קילומטרים. על האי מתגוררים כ- 3,200 תושבים.

ברגע שיורדים על אדמת האי מתגלים בתים שכאילו נלקחו מאגדות עמים. מרביתם בנויים מאבני בריקס אדומות וגגותיהם עטויי קש גזוז, שנאסף על האי ובמלאכת אמן הותאם לצורתו של הגג. אמנם מדובר בחומר דליק, בייחוד כשמדובר בהסקה בעץ, אך תכונותיו לבידוד מרעשי הרוחות החזקות המנשבות כאן, מהקור ומהגשם השוצף בחודשים הקרים של השנה, ככל הנראה מאפילות על סכנת ההתלקחות.

מהרגע שרגלינו דרכו באי, הרוגע והשלווה השתלטו עלינו. על חוף הים נצפתה קבוצת סוסים עם רוכביהם דוהרים בעצלתיים, מולם, בשדות הפתוחים, פרות שחורות לחכו עשב פראי, וצבעי השמים, בימות שלהי הקיץ, התערבבו בשלל צבעים.

העיר המיניאטורית בלגו-לנד בנויה מ-59 מיליוני קוביות לגו

כלי התחבורה העיקרי באי, כמו ברחבי דנמרק, הוא האופניים, אם כי גם אוטובוס חולף מדי כמה דקות בתחנות המוצבות במקום. יש באי לוחות זמנים קבועים שבהם מוגש מזון במסעדות, ובעניין זה אסור לפספס. בצהריים מוגש המזון במסעדות עד השעה 15:00 ובערב עד 21:00. אחרי השעות הללו אין עם מי לדבר, או נכון יותר, פשוט נשארים רעבים.

האי הוא מעין אוצר נעלם על המפה. ההתיישבות בו החלה כבר במאה ה- 18 ומרבית האוכלוסייה התמקמה בשני קצותיו, בחלקו הדרומי והצפוני. מקור הכנסה חשוב לתושבים המקומיים הוא תיירות הקיץ, שכן האי התברך בכל טוב ובשפע של חוויות טבע מקומיות וכן חוויות שהאדם יצר, אך בשביל לממש אותן במלואן צריך גם את הכוחות ואת תכונות הטבע המקומי.

באי פאנו התפתחה לגונה שממנה יוצאות סירות להפלגות

בשולי האי רצועות חול ים שטוחות ורחבות, המהוות מצע למרב האטרקציות שהמקום מציע למבקרים בו. תנאי הרוח, בשילובן של הדיונות השטוחות, מהווים קרקע פורייה למעיפי עפיפונים, מקצוענים וחובבים. בכל שנה, בחודש יוני, מתקיים על האי פסטיבל עפיפונים הנמשך ארבעה ימים. זהו אחד מפסטיבלי העפיפונים הגדולים בעולם.

אחד התושבים סיפר לי ששיא העולם בהעפת עפיפונים נשבר דווקא אצל שכננו בעזה, וכי מטרתם בקרוב היא לעקוף את העזתים, לקטוף את הבכורה ולהירשם בספר השיאים כ"פסטיבל העפיפונים הגדול בתבל". אולם, כדי לצפות במגוון רחב של עפיפונים בשמי האי לא צריך להגיע דווקא בימות הפסטיבל, היות שבחודשי הקיץ תיירים ותושבים מקומיים רבים מגיעים, במעין הפנינג משפחתי, מתמקמים על שפת הים ובמשך שעות מפריחים עפיפונים בשלל צבעים ודגמים, שצובעים את השמים ומעוררים עניין רב. גם בחנויות המקומיות לצעצועים, ואפילו במרכולים שעל האי, מציעים למכירה היצע מכובד של עפיפונים לכל מי שרוצה להיות שותף לחוויה.

חול הים במקום הוא מהודק וצפוף ומשתרע ברציפות לאורך קילומטרים רבים, דבר המאפשר לספורטאים ולחובבים לרכוב על רכבי חוף המונעים על ידי הרוח. חלק מן הרכבים הם בעלי מפרש, והשימוש בהם הוא כמו בגלשן רוח על החוף (סנד סרפינג), ואחרים מחוברים למצנח, כדוגמת הקייט סרפינג. כשכיוון הרוח צפוני או דרומי יכולים הרכבים הללו, במרחב התמרון הארוך שעל החוף, לצבור מהירות של כ- 50 קמ"ש ואף יותר. חלק מרכבי החול-רוח ניתנים לשימוש לאחר דקות אחדות של התנסות, ואחרים דורשים אימון ארוך יותר, שבעיקרו כרוך בשיווי המשקל של הרוכב ובקואורדינציה שלו. בכל אופן, זהו ספורט אקסטרים מהנה ויוצא דופן.

האי פאנו מוקד משיכה למעיפי עפיפונים מכל העולם

למה כולם כאן עם הראש באדמה ועם מקל ביד?!

לאורך חופי הים, בצדו המערבי של האי פאנו, מבחינים כל העת באנשים המהלכים כשראשם מוטה לכיוון האדמה ובידם מקל, שזה עתה אספו. נראה כאילו הם איבדו משהו בין האצות, הצדפים וחול הים, היות שהם לא מפסיקים להפוך ולברור ביניהם, כשעיניהם כמעט יוצאות מחוריהן.

ובכן, הם לא איבדו דבר; הם מחפשים את אבני הענבר הנשטפות אל החוף. אלה הן אותן אבנים בצבע זהוב, שנוצרו כתוצאה מהתאבנותו של שרף עצים בן אלפי שנים. המועד הטוב ביותר למצוא את אותן האבנים הוא לאחר סערה, שעה שבין ערמות החול נחשפות אבנים חדשות. ושלא יהיו ספקות, גם אם תחליטו לבקר במקום, סביר שתהפכו למחפשי המטמון הזהוב, לפחות למשך כמה שעות של שיטוט מהנה. מי שמוצא את אבני הענבר רשאי כמובן לקחת אותן לעצמו, ואם ירצה יוכל לעבד את האבן היקרה אצל אמן מקומי, שלו חנות קטנה בצדו הדרומי של האי.

אל חופי האי פאנו נשטפות אבני הענבר. אין מי שלא מרכין ראש ומחפשן

באי פאנו תופעת הגאות והשפל מאוד משמעותית, והיא מגיעה לכדי שינוי של שלושה מ' בגובה פני הים. בשעת ערב, עת השפל לקראת שיאו, רצועת החוף גדלה ומתרחבת מאוד. זה הזמן לפנות לכיוון מערב ולהלך מרחק של כקילומטר על החול הלח שנחשף, כשהשמש עדיין מאירה, רוח קרירה מנשבת והאופק נעים למראה.

לאחר ההליכה הקצרה מתגלה קצה של רצועת החוף. רצועת מי ים של 100 מ' מפרידה כעת בין העומדים על קצה החוף לבין דיונה נוספת וייחודית. על הדיונה הזאת רובצת להקה של כ-800 כלבי ים, המתגוררים כאן דרך קבע. כלבי הים הללו חיים את חייהם ללא כל מעורבות אנושית, ללא האכלה וללא ניסיון ליצור קשר ישיר או החתמה מיותרת.

עם זאת, נראה שהם די התרגלו לראות שממרחק מגיעות בשעות הערב קבוצות של אנשים כדי לצפות בהם. בכל שנה מסוק מוזנק לאוויר ומצלם מלמעלה את כלבי הים כדי לספור אותם ולפענח את גודלה וחוסנה של הלהקה המקומית. בכל אופן, צפייה בכלבי ים רובצים, שמדי פעם כמה מהם מקפצים לכיוון הים ומוציאים את ראשיהם המשופמים מהמים, היא חוויה מיוחדת במינה. טבע חי ונושם במיטבו.

בשעת בין ערביים רובצים כלבי הים על חוף האי פאנו

חיים בשחור-לבן

הביקור באי פאנו הסתיים ושבנו בשיט קצר על גבי הרחפת אל העיר אסברג, שממנה המשכנו בנסיעת רכבת שארכה כשלוש שעות אל עיר מרכזית אחרת על האי יולנד ששמה אורהוס. זו העיר השנייה בגודלה בדנמרק.

אולם, כמו בכל מקום, גם לדנמרק ערגה למקורות תרבותה, אל חיי העבר, הלבוש והאווירה של "פעם". באורהוס הוקם מיזם היסטורי - "דן גמלא בי", שבו רוכזו עשרות בתים ישנים מרחבי דנמרק, אשר פורקו, הועברו למקום והורכבו מחדש.

זהו מוזאון פתוח (הכניסה בתשלום). במרבית הבתים מדמים חיי חווה של ממש, וניתן להסתובב ביניהם במשך כמה שעות. הזמן כאילו פסק מלכת במקום לפני כ-100 שנים. שחקנים עטויי תלבושות נותנים תחושה כי זהו ביתם האמיתי, ומנהלים אורחות חיים בסגנון עבר. סוסים עם מרכבות מרשימות חוצים את הרחובות הצרים, ברחבה המרכזית עומד אדם עם תיבת נגינה ומנעים את האווירה, ואפילו ניתן להיכנס לכיתת לימוד שבה המורים קשוחים במיוחד, כבעבר.

יש גם כמה חנויות בעיירה המשוחזרת, ובהן מוכרים מוצרי עבר: כלי עבודה עתיקים, צלחות פורצלן ועוד חפצים שונים ומשונים. אחת החנויות המיוחדות בשדרה המרכזית שבדן גמלא בי, היא קונדיטוריה, שהעוגיות והמאפים שנמכרים בה טעימים ומיוחדים במינם: קציפות תות בתוך בצק פריך, עוגות שוקולד עשירות בטעם, לחמים פשוטים אך טעימים וטריים במיוחד ועוד. אם אלה היו טעמי העבר, אז האנשים היו באמת בני מזל – לפחות בכל הקשור לקינוחים.

סוף דבר

לכל דבר טוב יש סוף, וגם לביקור בדנמרק. את הלילה האחרון בחרנו להעביר במקום חלומי, מרחק של כשעת נסיעה מאורהוס, בכפר קנבל. הכפר נושק לשפת הים, וטיול בשדות הפתוחים באזור או לאורך קו החוף המרהיב שבו מיוחדים ונעימים במיוחד. בערב, עת השמש שוקעת, מי הים מנצנצים, והשמים נצבעים בכחול עם גוון כתום, סירות המשוטים הקטנות של תושבי קנבל מתנדנדות לאטן והכול כה שלו ורגוע. זו תמונה נפלאה לסיומו של ביקור במדינה מופלאה. דנמרק.

בלגונת הים, מול חוף קנבל, התגלתה אחת השקיעות היפות שצפינו בהן

המלצות ומידע שימושי כללי:

1. בדנמרק משתמשים בקרונה דנית (המדינה לא חברה באיחוד המטבע האירופי) שערכה כ– 0.65 קרונה לשקל אחד (נכון לאוגוסט 2011).

2. מחירים: דנמרק, למרבה ההפתעה, אינה מדינה יקרה באופן משמעותי מישראל, ולמבקר בה די נוח להסתדר. המחירים של מסעדות ובילויים סבירים ביותר ולא חורגים בהרבה מעלותם בארץ. התחבורה הציבורית בין ערים אינה זולה.

חברת התעופה הדנית Cimber Sterling החלה לאחרונה להפעיל טיסות ישירות בקו תל אביב-קופנהגן. כרגע דנמרק היא היעד היחיד לטיסה ישירה בין ישראל לאחת ממדינות סקנדינביה. משך הטיסה כארבע שעות. www.cimber.com

3. אם ברצונכם לשהות כמה ימים בבירה קופנהגן ולטייל בה, מומלץ בהחלט לרכוש את כרטיס ה – Copenhagen Card, שמקנה נסיעה חופשית במערכת התחבורה הציבורית והמטרו בעיר, ועמו ניתן להיכנס לעשרות מוזאונים בחינם. www.copenhagencard.dk

4. המטרו בקופנהגן מוסע ללא נהג. מומלץ לשבת בחלק הקדמי שבו חלון גדול החשוף למסילה. תרגישו לרגע כמו נהגי קטר. חוויה מרתקת.

5. דנמרק היא מדינה ששואפת להיות ירוקה מבחינת השימוש באנרגיה ומיחזור החומרים שבה. בעיר קופנהגן נבנה בשנת 2009 בית המלון היוקרתי קראון פלזה. המלון נחשב למלון "הירוק בעולם". הוא מייצר לעצמו את כל מכסת החשמל הנדרשת כדי להפעילו באמצעות מערכת סולארית, שמחפה את מרביתו של המבנה. ויש בו גם גימיק נחמד: במועדון הספורט של בית המלון מוצבים אופני כושר, שבשעת דיווש מייצרים חשמל אף הם. ערך ייצור החשמל שכל אורח מפיק ירד מחשבון הבר שאותו יידרש לשלם כשהוא עוזב את בית המלון. www.cpcopenhagen.dk

6. קניות ברחבי דנמרק: כדאי לדעת כי החנויות בדנמרק נסגרות בשעות אחר הצהריים המוקדמות, בין 17:00 ל– 18:00. כך גם בחלק גדול ממרכזי הקניות.

7. מקומות נעימים ללינה שאני בהחלט ממליץ:

בכפר קנבל שבקרבה לעיר אורהוס יש מוטל משפחתי חביב, עם אנשים לבביים מאוד, מטרים ספורים מלגונה מרהיבה ביופיה. שם המקום: Thorup Gjæstgiveri, www.thorupgjestgiveri.dk

• * יש רשת שמאפשרת לינה במקומות מגוונים ונעימים (זולה יחסית), כמו טירות, פונדקי דרכים ובתי מלון קטנים. www.krohotel.dk
  

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 2011 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד