המהפכה הצרפתית / טור דעה
גיא לוזון ממציא טורנירים שלא היו, לא יודע נגד מי הוא משחק, ומתפעל מהישגיו כמו נפוליאון. אלי אוחנה לא שכח לפרגן לעצמו, ולימור לבנת שוב חכמה על חלשים. פלג מסתכל קדימה בדאגה
החרטטן
מאמן הצעירה מאבד נתונים
"מהי היסטוריה, אם לא אגדה שכולם הסכימו עליה?!", שאל פעם נפוליאון, ואין לי ספק שגיא לוזון יסכים איתו. שני משחקי ידידות קיימה הנבחרת שלו, עד גיל 21, מול נבחרת צרפת עד גיל 20. פעם אחת ניצחה ופעם אחת הפסידה, ואחרי שני המשחקים אמר המאמן: "צריך לזכור ששיחקנו מול נבחרת שזכתה בקיץ האחרון באליפות העולם עד גיל 19". מרשים מאוד, רק חבל שאין בכלל דבר כזה, אליפות העולם עד גיל 19.
ים של תקצירים ב-ynet ספורט:
נשבע לך, גיא, תשאל אפילו בפיפ"א. אליפויות עולם לצעירים יש רק עד גיל 20 או עד 17. באירופה דווקא יש אליפות עד גיל 19, אבל מי שזכתה בה בקיץ האחרון היא ממש לא צרפת, אלא ספרד. הצרפתים בכלל זכו בתואר האירופי עד גיל 19 לפני שנה וחצי. מאותה נבחרת, אגב, רק נציג אחד שותף השבוע במשחקים נגדנו.
אבל לוזון דיבר על הזוכה באליפות העולם עד גיל 19 שנערכה בקיץ האחרון, ולכן יש שתי אפשרויות. או שהוא התכוון לצרפת עד גיל 19, שבכלל לא שיחקה בקיץ הזה, כי היא אפילו לא העפילה לטורניר. או שהוא חשב על צרפת עד גיל 20, שהשתתפה באליפות העולם וסיימה רביעית. גם מהנבחרת הזאת רק שחקן אחד שותף השבוע מול ישראל.
עוד ב-ynet ספורט
בקיצור, מאמן נבחרתנו הצעירה המציא טורניר שלא קיים, התבלבל בתאריכים, ועירבב את כל הנתונים לסמטוחה אחת גדולה. מכיוון שאינני חושד בו, חלילה, שהוא ניסה להטעות את הציבור, יש רק עוד אפשרות אחת: גיא פשוט לא למד את החומר, אין לו מושג נגד מי הוא שיחק, והדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו עכשיו זה מאמן חפיפניק. במיוחד כשהוא מרוויח די הרבה כסף ויש לו לא מעט זמן פנוי.
המאמן לא היה היחיד שניסה להאדיר את היריבה. באתר ההתאחדות הציגו את כוכבי הנבחרת האורחת וטענו: "רוב שחקני הסגל כבר תקעו יתד בליגה הצרפתית הראשונה או השנייה". האמת היא שרק שניים מהם ערכו העונה מספר הופעות בליגה הראשונה, ושרובם המכריע משחק בליגת המשנה הלא ממש נוצצת.
אבל האינפורמציה הכי משעשעת שבהתאחדות בחרו להעמיס עלינו, התייחסה למגן פריז סן ז'רמן לואיק לנדרה, ש"רשם העונה שש הופעות על הספסל". וואלה יופי. נתון חיוני חדש בסטטיסטיקה הבינלאומית - מספר הישיבות על הספסל. חבל שלא ביררתם גם בכמה אימונים הוא השתתף.
טורים נוספים של עמיר פלג:
ההתפעלות מהיריבה לא נרגעה גם אחרי שני המפגשים, ולוזון סיכם: "השחקנים שלי עמדו בגבורה ובכבוד". גבורה? למה מה זה פה, לחימה תחת אש? זחילה בשדה מוקשים? צניחה בעורף האויב? כולה משחקי ידידות נגד שחקנים יותר קטנים.
ובכל זאת, מכיוון שמאמן הנבחרת עד 21 רוצה להעניק הרגשת ביטחון לשחקניו ותחושת הישג לציבור, יש לי רעיון מצוין בשבילו. בשנה הבאה, גיא, תביאו את נבחרות צרפת עד גיל 12 ועד גיל 14. ככה גם יהיה לנו יתרון גובה במצבים הנייחים, והכי חשוב: אחרי המשחק תוכל להגיד שניצחנו את שנתונים 1998 ו־2000 של הצרפתים, אלה שזכו גם במונדיאל וגם ביורו.
הפלספן
אוחנה נכשל ומפרגן לעצמו
לפני המשחק המכריע של נבחרת הנוער מול ליטא קראתי לא מעט ציטוטים של שחקנים בנבחרת, שהצהירו: "נעלה ונסיים את העבודה", "לא חושבים על כלום מלבד ניצחון", "אנחנו ווינרים". לפחות דבר אחד הם למדו מהמאמן שלהם. לברבר.
טורים נוספי ב-ynet ספורט:
- נמאס לשחקנים, גם לנו: על השביתה ב-NBA / שרון דוידוביץ'
- שברו את הכלים ולא משחקים? לא נורא /אריה מליניאק
-
כספי חוזר למכבי ת"א: טוב או רע למכבי ת"א?
"אם נעלה לשלב הבא זה יהיה הישג", הכריז אלי אוחנה אחרי ה־2:2, כשמישהו סוף־סוף גילה לו שגם מהמקום השלישי אפשר לעלות. הישג? בהתחשב בכך ששתי הראשונות מ־12 הבתים עלו לשלב הבא, וששלוש נוספות העפילו אוטומטית, הנבחרת של אוחנה עלתה מהמקום ה־28 ביבשת. יותר מחצי אירופה בפנים, נבחרתנו נהנתה מיתרון ביתיות בכל משחקיה, וגם זה לא הספיק. מזל שלאופ"א הייתה חסרה נבחרת אחת כדי להשלים מספר שמתחלק לשבעה בתים.
אבל אוחנה, כמו גיא לוזון, טען ש"קיבלנו בית קשה" והדגיש שהצ'כים, מולם שיחקנו, הגיעו לגמר אליפות אירופה. הוא רק לא טרח לציין שאף אחד מאותה נבחרת לא שיחק נגדנו. בקיצור, במקום מאמנים רציניים ויסודיים יש לנו יחצ"נים שחצנים וגונבי דעת.
לא ממש מפתיע בהתחשב במעסיקים שלהם. את משחקי הנוער הם החליטו לקיים בהרצליה, מול קהל של אלפי כיסאות, ואת משחקי הידידות של הצעירה - באצטדיון ר"ג לעיני 80 צופים. 80 איש בר"ג זה כמו 20 אוהדים בנוקיה, שבעה צופים באמפי בקיסריה וחמישה בהיכל התרבות או בבנייני האומה. אז למה לעשות צחוק מהנבחרת?
מדוע, לכל הרוחות, היו"ר שמדבר על חשיבות הפריפריה לא מקרב את הנבחרות הצעירות לעם? במקום לשחק בקריית־שמונה, בסכנין ובאשקלון, הוא נצמד לקניון איילון ולקניון שבעת הכוכבים. טוב נו, שם הכוכבים שלנו מרגישים בבית.
המקצצת
לבנת חכמה על חלשים
שרת התרבות והספורט דפקה השבוע הופעה. זה קרה בוועדת השרים לענייני חקיקה, כשהגברת נזפה בראש המועצה לביטחון לאומי, האלוף במיל' יעקב עמידרור, שהתנגד לחוק האפל המגביל תרומות לארגוני השמאל.
פתאום, כשמדובר בגופים שנאבקים בשחיתות ולוחמים למען זכויות אדם, לימור לבנת הופכת למומחית יותר מהמומחה ולקרבית יותר משועל קרבות. אבל כשהמושחתים והקומבינטורים בספורט (שאף אחד מהם לא היה אלוף) עושים מה שהם רוצים, השרה משתפנת, נבהלת ומרימה ידיים.
מינהל הספורט, זרוע של משרד הספורט, הוא הגוף שקובע אמות מידה לתמיכה באיגודים ואחראי להעברת התקציבים. בפועל, המינהל חי בשלום עם מינהל לא תקין ומתיישר עם עסקנים שדואגים בעיקר לעצמם. נכון, מדי פעם כבוד השרה מבקרת קצת את יו"ר הוועד האולימפי, והיא גם הקימה שתי ועדות שמצאו שערוריות ענק באיגודי השחייה וההתעמלות. אז היא הקימה. בתכל'ס, העסקנים הזחוחים לא ממש סופרים אותה והכספים מהמינהל ממשיכים לזרום.
כך גם בהתאחדות לכדורגל, שמתנהלת כמו שוק של מינוי מקורבים, באיגוד שמריץ פה בדיחה בשם ליגות העל בכדורסל, באיגוד הכדורעף שמתפקד כמו חונטה, ובעוד ענפים שנשלטים על ידי פוליטיקאים ואינטרסנטים. למה להתעסק איתם, כשאפשר לתפוס טרמפ על אירוע מתוקשר שנוגע לספורט הנשים.
או־אז הגברת הראשונה של הספורט קופצת על העגלה כמעט באותה מהירות בה זינקה על הפודיום באתונה. במצב הזה, באמת לא משנה אם שרת הספורט תהיה לימור לבנת, פאינה קירשנבאום, אנסטסיה מיכאלי או חנין זועבי (שכבר מזמן הייתה קופצת על הגלשן של משיח או צוברי ומסיימת את הסכסוך).
לעומת זאת, ישנן ספורטאיות שזוכות ליחס מחפיר על בסיס קבוע, אבל כשהתקשורת שותקת, לשכת השרה דוממת. השבוע, למשל, קבוצת הנשים של הפועל פ"ת בכדורגל קיימה שלושה משחקי ליגה בארבעה ימים! ילדות בנות 17־18 מטורטרות ברחבי הארץ (אפילו המגרש הביתי שלהן נמצא בחולון), ואין שום מיניסטרית שתודיע להתאחדות: עד כאן! היא הרי עסוקה עם עמותות לזכויות האדם. מצידה, קודם שיעצרו את הכספים לארגון בצלם, לעזאזל ההקצבות לארגון בחלם.
הצווחנים
רוכברגר מבזבז את הארנונה
בערב יום שני התקשר אליי חבר ושפך את המונולוג הבא: "אני תקוע בפקק, פותח רדיו, ושומע את יצחקי וזפרן ורוכברגר. בורח לתחנה אחרת ומי מתראיין? רוכברגר וזפרן ויצחקי. גם בטלוויזיה, בעיתונים, באינטרנט. יצחקי מלכלך, זפרן נעלב, רוכברגר מקשקש. תגיד לי, השתגענו? הקבוצה הזאת מעניינת בקושי חמישה אנשים".
וכמה שהוא צודק. בא ראש עיר, לוקח מיליונים מהקופה הציבורית לטובת קבוצה שמשחקת בעיר אחרת ושאינה מעניינת אפילו את תושביה, ואם לתושבי רמה"ש זה לא מזיז, למה להטריד עם השכונה הזאת את העם כולו? רציתי גם לבקר בחריפות את הגיבוי שרוכברגר מעניק ליו"ר גס הרוח שלו, אבל אחרי ההצפות שהיו אתמול בת"א, מסתבר שגם ראש העיר שלי לא מסוגל לסתום שום ג'ורה.
לפנייה לכתב/ת 
