שנה לאסון הכרמל: "לעולם לא אגיד זכרונו לברכה"

בשנה שחלפה מאז איבד את בנו שמעון ב אסון הכרמל, עזב דוד דיין את עבודתו כנהג מונית. "המחשבות שלי כל הזמן נדדו למקום אחר", הוא מסביר, "לפעמים הייתי נוסע ליעד מסוים ולא הייתי זוכר את הדרך שעשיתי. כשאתה עם נוסעים ברכב, אתה לא רוצה לגרום לעוד אסון למישהו אחר".

שנה לאסון הכרמל - הכתבות האחרונות:

כבאים מספרים על "מצב גרוע יותר"

"לא מסתכלת על התמונה שלו"

"אבא לא יחזור". יתומי אסון הכרמל

דו"ח חריף? אפילו אנדרטה אין  

דוד ואשתו עליזה, המתגוררים בכרמיאל, מנסים לנהל חיים נורמליים מאז מות בנם. פינת הנצחה שהקימו סמוך לכניסה לביתם מזכירה את הטרגדיה שעברו, כאשר בנם הסוהר נספה באוטובוס שעלה בלהבות בכרמל. שמעון, בן 28 במותו, הותיר אחריו גם אשה וחמישה אחים.

בניגוד לאשתו עליזה, דוד סבור שאסון הכרמל - בו נספו 44 בני אדם - אינו טרגדיה לאומית. "זו הטרגדיה הפרטית שלך", הוא אומר לאשתו. השקט בדירתם השלווה מופר כאשר הוא נשאל על אודות ההתפתחויות בחקירת השריפה. יש לו טענות נגד חלק מהמשפחות, נגד מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ונגד המפכ"ל לשעבר, דודי כהן, שהעניק צל"שים לקציני המשטרה שנספו באסון - אחרי שנדחתה עתירה שהגישו משפחות הסוהרים.

שרידי האוטובוס שעלה בלהבות(צילום: רויטרס)

"המבקר אמר בינואר שיציג את הדו"ח עוד ארבעה חודשים", הוא אומר, "אחר כך עברו עוד חודשיים, עכשיו כבר עברה שנה ואין דו"ח. מה, לחכות שיהרגו לי עוד ילד? המדינה הזו עיוורת, או שאנחנו רוצים להיות עיוורים? יש לי כאן מסמך שהצגנו לבית המשפט העליון, ובו כתוב שהוועדה שנותנת אותות וצל"שים לא מוצאת שום הצדקה לתת צל"שים לקצינים האלה. המפכ"ל לשעבר דודי כהן נתן צל"שים על דעת עצמו, ולא קיבל את המלצות הוועדה, ובית המשפט העליון נתן יד לדבר".

לדברי דיין, "כשביקשנו להמתין עם חלוקת הצל"שים עד שתסתיים חקירת דו"ח המבקר, הבאנו לבית המשפט המלצות ממבקר המדינה ומהוועדה לביקורת המדינה להמתין עם מתן הצל"שים. אבל שמו עלינו פס. השופטת דורית ביניש אמרה באולם, 'מה יגידו האלמנות האלה לילדים שלהן, שיודעים שהאבא שלהם הוא גיבור?'. אז מה אנחנו נגיד ל-37 משפחות הצוערים?".

"מנסים להנציח את מאור בכל דרך" 

גם בני משפחתו של מאור גנון מספרים על כעסים שעלו אחרי האסון. "אבל לא התחלנו לשאול מעבר לכך", אומרת אשתו סיון, "החלטנו לתעל את הכאב והכעס למקום של הנצחה וחיזוק המשפחה. רצינו שיזכרו את האדם המיוחד ומעורר ההשראה שהוא היה. כי זה לא היה לו טוב שאנחנו בוכים".

ביום ראשון תכניס המשפחה ספר תורה לזכרו של מאור בבית הכנסת בו נהג להתפלל. "הוא הזמין כיסא בבית הכנסת אבל לא הספיק לשבת עליו", מספרת אלמנתו כשלצדה בתה הילה, בת 4, והוריו של מאור, דוד ואסתר. "אנחנו מנסים להנציח אותו בכל דרך. אנחנו מקיימים גם טורניר כדורגל גדול לזכרו בתל אביב, שיזמו חבריו. אני כותבת הרבה בפייסבוק על החוויות שלי ושל הילה. כותבת בשבילו ובשבילי".

"לא לערוף ראשים". משפחת גנון(צילום: גלעד מורג)

בביתם בגן יבנה, הקימו הוריו של מאור חדר הנצחה לזכרו, עמוס בתמונתיו. "אין מנוח מהכאב", אומרת האם אסתר, "כאילו חסר לי חלק בגוף. אנחנו מפורקים. המשפחה התמוטטה, אבל החלטנו לנסות להיות עם סיון ולחבק אותה. הבריאות שלי הידרדרה, לאחים היה קשה מאוד. לעולם לא אגיד עליו שהוא 'זכרונו לברכה'. לא מסוגלת". "הוא חסר לנו", מוסיף האב דוד, "כאב כזה אני לא מאחל לאף אחד דבר כזה, שאבא יקבור את בנו".

דוד מבקש להדגיש כי אין לו כעס על איש: "זה מה שהיה צריך לקרות, הכול מלמעלה. מקבלים את זה בעצב גדול ומנסים להתמודד בכבוד". "אולי אני תמימה", אומרת סיון, "אבל אני סומכת על הרשויות שיעשו את עבודתם. צריך להסיק מסקנות מהמקרה, אבל לא לערוף ראשים. מה זה ייתן?".

סיון הייתה סוהרת בעצמה, אך עזבה את עבודתה לאחר מות בעלה. "זה לא פשוט

לגדל ילדה בלי אבא", היא מספרת על החיים שאחרי האסון, "אנחנו יושבים במסעדה ואני רואה שהילה מסתכלת הצדה וראה משפחה עם אמא ואבא ואני יודעת מה היא חושבת. היה מקרה שבמסיבה בגן התפללו לחזרת גלעד שליט, ואז כשגלעד חזר היא אמרה שגם אבא יחזור תכף, כמו גלעד. היא מבינה שהוא הלך, אבל לא מבינה מה זה מוות. אנחנו מנסים להוציא ממנה את הציפייה שישוב".

את הפעם האחרונה שראתה את בעלה היא לא יכולה לשכוח. "זה היה יום שלישי", היא משחזרת, "הוא יצא לאפטר ליום ההולדת של אחיין שלו ופגש את המשפחה, ואז נסע. הוא היה צריך לחזור הביתה יומיים אחר כך. אבל הוא לא חזר". הם עוד הספיקו לדבר כשהיה על האוטובוס שהוביל אותו אל מותו. "דיברתי איתו. הראיתי לו בפייסבוק סרטון של הילדה רוקדת. הוא אמר 'היא כזאת מדהימה'. אלו היו המילים האחרונות שאמר לי".