"רודף צדק": אויב הציבור ניקולס קייג'
בסרט החדש "רודף צדק", ניקולס קייג' פועל במגרש הביתי שלו - העיר ניו אורלינס. אבל לא הוא האיש שיוציא אתכם מהסבך העלילתי המופרך של הסרט. לא בטוח שכדאי לכם להיכנס לזה
את התעלומה הזו מישהו צריך לפתור: דווקא מאז שהסתבך ניקולס קייג' בעבירות מס ונדרש לשלם מיליונים לקופת המדינה, הוא זוכה לשלל הצעות והזדמנויות בהוליווד - ולא שהוא מצדיק את זה. "שוליית המכשף", "עונת המכשפה", "מרדף עצבני", "רודף צדק" שעלה בסוף השבוע לאקרנים בארצנו ו"הסגת גבול" שיעלה בשבוע הבא - מורים על כמות. וממש לא על איכות.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
למרות שקייג' בן ה-47 כבר ממש לא משכנע אף אחד באיכויות הדרמתיות שלו, הוא ממשיך לקבל תפקידים ושכר נאה בצידם. משהו פה בהחלט מחשיד. כמעט בלתי נמנע לחשוב על כך שמדובר בהתארגנות של מפיקים ובמאים הוליוודים לטובת השחקן שנכנס לצרות. הם נותנים לו הזדמנויות וכסף, והוא מצדו נדרש להשיב להם בזמן מסך שלא ממש עושה טוב לקריירה שלו. ובסופו של דבר, גם לא לסרטים.
ב"רודף צדק", קייג' מגלם את דמותו של וויל ג'רארד, מורה בבית ספר לצעירים בעייתיים בניו אורלינס. למרות שהוא נחשף יום יום לעבריינות הנוער - סימפטום של שקיעתה של העיר היפהפיה (שהצילום הדיגיטלי של הסרט עושה לה עוול גדול) בביצת הפשע - הוא ממשיך לקיים חיי נוחות נהנתנים לצד אשתו הנאווה (ג'נוארי ג'ונס). אולם כשלורה אשתו נאנסת באכזריות ומאושפזת במצב לא פשוט, משהו בו נשבר - ויש מי שינצל זאת לטובתו.
כשברנש מסתורי בשם סיימון (גאי פירס) ניגש לוויל הנרגש בבית החולים, הוא מציג את עצמו כנציגו של ארגון אזרחי נחוש למלחמה בפשיעה הגואה בניו אורלינס, ומציע לו עיסקה: הארגון ידאג לחיסולו של האנס, בעוד שהוא יתגייס כסייען. "לפעמים נבקש שתטלפן למישהו, לפעמים שתחבל במצלמות אבטחה", מפרט סיימון את התמורה המצופה ממנו. אחרי התלבטות קצרה, וויל נשבה בשאיפות הנקם שלו ואלו מגיעות לכדי מיצוי במהרה עם חיסולו של האנס.
הבעיה היא שלוויל יש עתה חוב לאותו ארגון מסתורי ואחרי חצי שנה של שקט - תקופה שהוקדשה לאיחוי הטראומה של לורה - וויל מקבל שיחה מסיימון. הוא נדרש תחילה למשימת מעקב אחר אדם מסוים, לאון ווצלאק שמו, ובהמשך אף נדרש להתנקש בו. וויל, שבימים כתיקונם הוא אדם מוסרי, מנסה להתחמק מהתחייבויותיו ללא הצלחה. הוא נרדף על ידי סיימון ושלוחיו ואחרי מפגש עם אותו יעד לחיסול, שהפך לתאונה קטלנית, הוא מופלל ברצח.
משלב זה, וויל נמצא במנוסה ובו בזמן מעמיק בחקירתו את הארגון הסודי ומגלה תעצומות נפש מפתיעות כשהוא מחזיר מלחמה לסיימון וחברי כנופייתו. במהלך החקירה הוא מגלה שאותו לאון ווצלאק הוא בכלל אלן מארש ושסיימון אינו רוצה בחיסולו בגלל היותו פדופיל, אלא בגלל צרכים פנימיים של הארגון. והצרכים הפנימיים של הארגון הם הסיבה שעכשיו פתאום הוא זה שהפך למטרה חיה, והוא לא יכול לבטוח באף אחד. הוא צריך להחלץ לבדו (כמעט) מהסבך הזה.
רודף הדק
במקרה של קייג', הוא לא מספיק מוכשר כדי להחלץ לבדו מהסבך החוקי והמקצועי בו הוא נמצא. גם שיתוף הפעולה עם במאי ותיק כמו רוג'ר דונלדסון ("קוקטייל", "פסגת דנטה", "השתול") לא עושה טוב לאף אחד מהם. בניגוד לסרטי אקשן טראשיים שהפכו לחביבים במיוחד על הכוכב המזדקן, במותחני פרנויה כמו "רודף צדק" נדרש קצת יותר עומק משחקי - במיוחד כשמדובר בהתלבטויות מוסריות, בחירה בין טוב לרע וההחלטה למכור את נשמתך לנקם.
העלילה הקפקאית מציבה את הגיבור מול סביבה אפלה, לא ידועה, אבסורדית לעתים, ולכן הוא נושא על עצמו את עול הובלתה בסמטאות האפלות והמסדרונות הקודרים אליהם הוא מגיע בכוונת תחילה, או בטעות.
הסביבה שיצר דונלדסון מוגזמת ומועצמת מדי - כאילו סיימון מנהל את העיר כולה. זהו כשל מהותי אחד בסרט, אולם האדם שניצב מולה - כלומר, הגיבור - הוא כשל גדול אף יותר. קייג', שחקן בנוסח קייג'ון, מתגורר בניו אורלינס ומזוהה עמה, אבל בתוך המבוך העלילתי הזה הוא נאבד. ואתם ביחד איתו.
"רודף צדק" הוא סרט מהזן של "משאלת מוות" או "הארי מזוהם", ששטף אותנו בשנות השבעים והשמונים: אנשים פשוטים שלוקחים את החוק לידיים, נוכח אוזלת ידן של הרשויות. יתכן שקייג' מסוגל לספק את סחורת האקשן האלים שהביאו עמם צ'ארלס ברונסון וקלינט איסטווד, אבל מי שמצפה ממנו לביטויים של נקיפות מצפון, חרדה קיומית או חרטה, יקבל אותם אולי בדיונים בתיק העלמות המס בבית המשפט, לא בסרט הזה.
