צהר לחקיקה: שומרים על קשר עם הילד המאומץ
כשילד נמסר לאימוץ הוא מנותק לגמרי ממשפחתו הביולוגית, וזה פוגע גם בו וגם בקרוביו. היהדות אינה פוטרת את הילד או הוריו מקשר - גם במקרה של אימוץ - וכך ראוי שיהיה
בשבוע שעבר הפגינה קשישה חולת סרטן מול הכנסת, וביקשה להיפגש איתי. האישה סיפרה לי כי נותרו לה חודשים בודדים לחיות, ויש לה בקשה אחרונה. בעיניים דומעות שמעתי את משאלתה: לפגוש פעם אחת את נכדתה שנמסרה לאימוץ כתינוקת, ומאז ניתק הקשר עמה לחלוטין. אם לא להיפגש עמה, לפחות ביקשה הסבתא לזכות לראות את תמונת נכדתה, שהיא הזיכרון האחרון שנותר לה מבתה, שנפטרה ממחלה קשה. לנכדה טרם מלאו 18, ולפיכך לא ניתנה לה הזדמנות לעיין בתיק האימוץ, ולבחור אם ברצונה ליצור קשר עם משפחתה הביולוגית.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- בתו של הרב עובדיה: הדרת נשים - לא לפי התורה
- התנ"ך בסרט: שלמה המלך הוא "הסנדק"
- מהזוהר ועד לטליבאן: הרבה הלכות וקבלה אחת
כמה טרגי הדבר שאם לא יתרחש נס או ישתנה החוק, הסבתא לא תזכה לראות את נכדתה, אך לסיפור הטרגי הזה יש המשך עצוב לא פחות: לנכד הבכור של הסבתא מלאו זה מכבר 18 שנים. הוא בחר לפתוח את תיק האימוץ ולפגוש את סבתו. למרבה הצער, המפגש הסתיים במפח נפש גדול - שכן הנכד גדל במשפחה מאמצת ואינו יודע כלל רוסית, ואילו סבתו אינה דוברת עברית. מאז הם שוהים זה לצדו של זה מפעם לפעם, אך לכלל קשר ממשי לא זכו.
הכל סגור
סיפור טרגי זה הוא חלק ממציאות רחבה וכואבת. מידי שנה נמסרים לאימוץ בישראל כ-130 ילדים. חלקם ניטלו בכפייה מהוריהם מסיבות שונות, ואחרים נמסרו לאימוץ לאחר שהוריהם חתמו על טופסי ויתור על החזקה בילדיהם.
לעתים קרובות, לאחר האימוץ הקשר בין המאומץ לבין משפחתו הביולוגית מנותק לחלוטין. מצב זה, הנקרא "אימוץ סגור", פוגע קשה הן בטובת הילדים, שמאבדים קשר עם הוריהם ובני משפחתם הביולוגיים, והן בטובת הוריהם, שילדיהם מהווים חלק משמעותי מקיומם וזהותם, כלשונם של חכמים: "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת" (תלמוד בבלי, נדרים סד ע"ב). פגיעה מוסרית ורגשית זו חריפה במיוחד במקרים שבהם נמסר הילד לאימוץ ללא הסכמת הוריו או קרובי משפחתו מדרגה ראשונה.
ניתוק ילדים באופן מוחלט מהוריהם מנוגד למסורת היהודית, הרואה בקשר בין הורים לילדיהם קשר בל יינתק. משום כך בחרה המסורת היהודית בדימוי ה"בנים" כדי לציין קשר עם אלוהים שלא יינתק בשום תנאי: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם - ואפילו בשעת הכעס הן קרויין בנים" (מדרש תנאים דברים יד, א). עוצמתו של הקשר בין הורים לילדיהם נובעת בין השאר מכך שההורים הביולוגיים מהווים חוליה משמעותית בגיבוש זהותם העצמית של הילדים ובחיבור בין הילדים לשרשרת הדורות והזהות היהודית.
משום כך, על-פי היהדות, גם במצבים שבהם נמסר ילד לאימוץ, מהבחינה המשפטית נותרת בעינה מערכת היחסים בין ההורים לבין ילדם. מערכת יחסים זו מחייבת מחד גיסא את הילד המאומץ להמשיך לנהוג כלפי הוריו הביולוגים על-פי הוראת הפסוק "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), ומאידך גיסא היא מחייבת את ההורים הביולוגיים להיות האחראים העיקריים לחינוך הילדים ולדאוג לצרכיהם.
לכן, מנקודת מבט יהודית, בכל התלבטות נכון להעדיף פתרונות שלפיהם ההורים מהווים חלק מחינוכם ועיצובם של ילדיהם. המצב החוקי הנוכחי, שבו מתייחסים למשפחה הביולוגית כמקרית ובת–חלוף, מתאים אולי לתרבות של ארצות אחרות, אבל בוודאי אינו מתאים לחקיקה יהודית לאור מרכזיות המשפחה במסורת ישראל.
הכל פתוח
התיקון לחוק "אימוץ ילדים - אימוץ פתוח", שאותו הנחתי על שולחן הכנסת, מטרתו לתקן מצב כאוב זה. על-פי הצעת החוק, יוכל הורה או קרוב משפחה משמעותי (דהיינו: סב, סבתא, דוד, דודה, אח אחות בוגרים שמילאו תפקיד מרכזי בחיי הילד), שהוא תושב ישראל, לעתור לבית המשפט, בבקשה שהילד יאומץ "אימוץ פתוח", השומר על קשר מסוים בין המאומץ לבין הוריו או לבין קרובי משפחה - ובית המשפט יכריע בעתירה בהתאם לטובת הילד."אימוץ פתוח" הוא הדרך היהודית לאימוץ: הוא אינו מנתק את הילד משורשיו ומזהותו, ומונע משברים שעלולים להתפתח בשלבי פיתוח זהותו העצמית.
אני מקווה שהצעת חוק זו תאושר במהרה, ושבשנה הבאה יוכלו הורים לשבת לצד כל ילדיהם בליל הסדר המשפחתי, ולספר את סיפור יציאת מצרים לכולם - אפילו לבן שלא ידע עד עתה את מי לשאול.
לפנייה לכתב/ת 
