מהזוהר ועד לטליבאן: הרבה הלכות וקבלה אחת
היא הולידה את תפיסת האל כשוטר, ואת הפחד ממיניות. ספר חדש מוצא קשר ישיר בין המקובלים בצפת - לנשות הטליבאן והקיצוניות החרדית, וטוען כי הקבלה עיצבה את האורתודוכסיה המודרנית. כך הפכה תורת הנסתר לחזות הכל
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
מה עושה ליידי גאגא בתנ"ך?/ אריאנה מלמד
- אשתי המדריכה: ותודה לבני עקיבא על השידוך
- עקיבא וענהאל: הכל קשקוש חוץ משוש
אז מאיפה הביאו "נשות הטליבאן" את רעיון ההתכסות, ומדוע פוקדים רבבות את קברו של רבי נחמן מאומן? מי נתן את המנדט למשמרות צניעות, ומי המליך את הרבנים כסמכות שאין להרהר אחריה?
אם תשאלו את ד"ר רוני ויינשטיין, הכל בגלל הקבלה. הטרנד הרוחני הבינלאומי עם השיק הברנז'אי, מצטייר בספרו החדש, "שברו את הכלים" (הוצאת אוניברסיטת תל אביב), כסטייה מרוח היהדות, שיצרה את היהדות האורתודוכסית בדמותה המודרנית.
כשאלוהים הגיע למרכז החיים
ד"ר ויינשטיין, עמית מחקר במכון מינרבה שבאוניברסיטת תל אביב ובמכון ואן ליר, טוען כי "הקבלה היא כמו פצצהה"פצצה" הוטלה לפני כ-500 שנים, במאה ה-16, כאשר המקובלים של צפת החליטו להפסיק להסתגר, וספרי הקבלה שהיו נעולים עד אז בבתיהם של יחידי סגולה, החלו להיות ספרות פופלארית.
"מאורי הדור החליטו שמשימת חייהם היא להפיץ את תורת הנסתר, כדי לתקן את העולם היהודי", ויינשטיין אומר. "הם רצו ליצור שינוי באופן שבו בני האדם קיימו את המצוות, שכן לדעתם היה משהו בעייתי בכך שעבודת האל לא חייבה עבודה פנימית, ונשארה תמיד ברובד החיצוני. לדעתם זה מנע מהאדם להיות בקשר עמוק עם אלוהים. הם יצרו מהפכה מודרנית, והכניסו לעולם הדתי את התודעה. הם לקחו את אבני המשחק של המסורת, אבל יצרו משהו חדש לגמרי; אמונה שבה האל עומד במרכז החיים, והאדם צריך לחשוב עליו בכל רגע".
האל בתפקיד של שוטר
כדי לקרב את האל למרכז חייו של האדם, אנשי הקבלה האנישו אותו. הם כתבו לאלוהים ביוגרפיה; סיפור חיים לפיו הוא נולד ויש לו אבא ואמא, ומאוחר יותר הוא גם מתחתן ומקיים יחסי אישות, ועובר בדרך לא מעט משברים עם ההורים ובת זוגו. "אנחנו מוצאים תיאורים מאוד נועזים של האל", מסביר ויינשטיין. "המקובלים יצרו דמות שמזכירה את הסיפור האנושי, מתוך מחשבה עמוקה שהאדם יוכל ליצור קשר ישיר לאל.
"האל שלהם הוא לא האל של הרמב"ם, שאינו דומה לשום דבר שאתה מכיר. האל של הקבליסטים הוא בדיוק האדם שאתה מכיר. יש לו רצונות, תשוקות ואכזבות כשהאדם לא פועל על פי רצונו. מעולם לא היה קשר אינטימי בין האדם לאל, כמו זה שנוצר במסורת הקבלית, לפיה כל מה שהאדם עושה, משליך בזיקה מיידית על העולמות העליונים".
לפי ויינשטיין, יצרה תפיסה זו רעיון חדש - שכל רגע בחייו של אדם הוא חד-פעמי: "לכל מצווה שאתה מקיים יש את הייחודיות שלה, כך שאם לא התפללת מנחה כמו שצריך - פספסת את הרגע. המשמעות היא חיי בהילות, מאחר שהאדם אף פעם לא מספיק, ומלווה אותו תחושת חטא ואשמה בכל שיפנה".
חטא ואשמה, אגב, הם שני מושגים שהקבלה לא חדלה להתעסק בהם. "יש לך בראש שוטר, שכל הזמן מסתכל ובודק אם ברכת, התפללת או היו לך מחשבות זימה", ויינשטיין אומר.
הקבלה פוגשת את המיניות
מה שיישמע לרבים כהפרעה טורדנית כפייתית, מופיע לדברי ויינשטיין ביומנים שכתבו אנשי הקבלה, ובהם בעל
ה"שולחן ערוך", רבי יוסף קארו. "הם חיו בתחושה מתמדת שהם בבית משפט, ויש עין שצופה בהם. לרבי יוסף קארו מתגלה דמות, שהוא מכנה 'המגיד', שמוכיחה אותו כל חייו. כשקוראים בכתביו מגלים שאין בהם ולו רגע אחת של נחת".
כדי להתמודד עם המצב, יצרו המקובלים את דפוס הווידוי, אותו הכירו מהסביבה הקתולית. "במסורת היהודית אין את זה. היהודים בימי הביניים אפילו לעגו לזה. אבל בצפת של המאה ה-16 יש חבורות של יהודים שמתכנסים על מנת לנקות את עצמם לפני שבת, והם מתוודים על חטאיהם אחד מול השני. הדבר הזה חלחל לעולם החרדי. יש כיום ישיבות שבהן נדרשים התלמידים למלא רשימת חטאים. יש להם דף עם מבחר חטאים, והם מסמנים את החטאים שעשו במהלך השבוע. זה גלגול של הווידוי הקבלי".
ויינשטיין טוען כי המסורת היהודית האורתודוכסית המוכרת כיום, התעצבה תחת השפעת הקבלה: "אנשי הקבלה הכניסו לדת הרבה טבואים ואובססיביות. דוגמה מאוד בולטת זו ההתעסקות האובססיבית בכל הקשור למיניות. במסורת שלנו יש הדרכה ודרישות מאוד סבירות לגבי מה מותר ומה אסור. הקבלה הפכה את העניין הזה לטעון. היא הורתה שלא ליהנות מיחסי מין, ולחשוב על הקב"ה בשעת מעשה. לא לקיים יחסי אישות לפני חצות, ועוד דרישות שאדם מן השורה לא יכול לעמוד בהן.
"ההנחיות הללו היו קיימות בעבר רק עבור תלמידי חכמים, אבל הפכו לנחלת הציבור. לאט-לאט זה הולך ומתפשט, ובחברה האורתודוכסית זה כבר הפך לשד מאיים. הקבלה לקחה תחום נורמטיבי שהיו לו מספר גדרות בהלכה - ופתאום זה לא הספיק. כל הזמן מתעסקים בצניעות ובהרמת גדרות בין גברים לנשים, שמא יגיעו למצב של הוצאת זרע לבטלה. נשות הטליבאן זו אחת התוצאות".
"נשות הטליבאן" ותורת הקבלה
ויינשטיין מתאר שני צדדים לדמות הנשית, כפי שמצטיירת בקבלה: "האחד נפלא ומזכיר את השכינה, ואילו השני מאיים, כי זו לילית. זה כמובן הופך את מערכת היחסים בין גברים לנשים למאוד בעייתית. הכיסוי הוא פיתוי נוח, כי כאשר האישה מכוסה, היא לא מאיימת. אבל זו לא המסורת היהודית הקלאסית, ואין זו ההלכה. זוהי תוצאה ישירה של התעסקות בפיתויים ובחטאים.
"חלק גדול מנשות הטליבאן הן חוזרות בתשובה, והקשר שלהן למסורת הוא לא דרך עולם ההלכה, אלא דרך התדמית שנוצרה ליהדות לפי הקבלה. לכן הן מאמצות התנהגות שאין לה תקדים במסורת היהודית. כשאתה מתחיל להוסיף איסורים שהמוטיבציה שלהם היא לא הלכתית, אלא במטרה להוסיף טהרה - הרי שאין גבול לאיסורים".
מוטציה נוספת של מסורת הקבלה, לפי ויינשטיין, היא תיירות הקברים: "חכמים קבעו תפילה. אם אדם במצוקה, הוא יכול להתפלל. חנה לא פקדה שום קבר. כבודו של האל מלא עולם. הוא נמצא בכל מקום. אבל לפי תפיסת הקבלה לא כל בני האדם שווים. הגלגול המודרני של זה היא החסידות. החסידים חושבים שהתפילה צריכה לעבור אצל הרבי. תפילה של יהודי פשוט כבר לא מספיקה, ונוצר אתוס לפיו אתה צריך מתווך. ואם המתווך מת? אז מגיעים לקבר שלו.
"ביהדות קבר הוא מקום של טומאה, אבל המקובלים רואים חשיבות בקרבה אל הצדיק, והם פיתחו פולחן שדוחף אנשים לעלות לקברו של הרשב"י ביום פטירתו. רפרטואר הקברים מתרחב והולך. מה שהחל כשוליים, הפך למרכז. אנשים חיים מראש השנה לראש השנה כדי לעלות לקברו של הרבי מברסלב, ולזכות לעולם הבא. זה לא היה קיים בעבר".
הספורט הדתי: מי מחמיר יותר
הרמב"ם וההולכים על פי דרכו היו, מן הסתם, סומכים את שתי ידיהם על דבריו של ד"ר ויינשטיין. הרמב"מיסטים
נחשבים כמתנגדים לקבלה, ולא מקיימים את המנהגים שחלחלו ממנה להלכה היהודית. אבל הם במיעוט הולך וגדל.
"זוהי רק ההתחלה", ויינשטיין מאיים. "בשנים האחרונות יש תחרות שיצאה מכלל שליטה - מי מחמיר יותר. חדשות לבקרים צצות חומרות בדיני שבת, כשרות וצניעות. התחרות מתרכזת בדברים החיצוניים בלבד. לא תמצאו למשל תחרות על מי אומר פחות לשון הרע. זו תחרות שמסורה לדברים שרואים בעין, ולא לדברים שבלב; מי מקים מחיצות גבוהות יותר בין גברים לנשים, ומי מפריד אוטובוסים. התופעה מחלחלת גם לרחוב הדתי-לאומי. היא מתדרדרת וצוברת תאוצה, ואני לא רואה איך זה ייעצר בשנים הקרובות".
לפנייה לכתב/ת 
