הדרת נשים גרועה מאפליה בעבודה

"נשים מרוויחות פחות מגברים לאין שיעור, נשים מופלות בקידום בעבודה, נשים סובלות בכל התחומים, למה דווקא שירת נשים מטריפה אתכם? למה דווקא הדרת נשים אצל הדתיים פתאום מעירה את כל הפמיניסטיות מרבצן?" שאל אתמול קובי אריאלי, שפיתח לאחרונה נטייה להיות הילד שצועק "המלך הוא עירום", ולהתריע על כל זיוף אפשרי.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זורקים טלוויזיות? גם אני בפנים/ רחלי מלק-בודה
• שחור-לבן בצבע: תמונות מחצרות חסידים
• מחקר: למה חרדים מתאבלים על בן שחזר בשאלה  
  

ובאמת, למה? האם אוישו מנכ"ליות במקום מנכ"לים במשרדי הממשלה? האם בנות מקבלות העדפה בקבלה למגמות ריאליות? הפסקו הטרדות מיניות במקומות העבודה? אזלו מן העולם בדיחות שוביניסטיות? נעלמו גברים מחפצנים משדה הראייה? לא. כאלה קיימים לרוב, ורוחם

העכורה נושבת במסדרונות המשרדים הממשלתיים, במערכות התקשורת, וגם סתם ברחובות העיר. כל עיר שהיא.

אלא שכל אלה, הם סממנים של קלקולי עומק, דפוסים שורשיים שקיימים בחברה האנושית מקדמת דנא, ואין להם שום תמיכה אידיאולוגית מלבד היותם שאריות של עולם פטריארכאלי מיושן, שבו זכותה של האישה על גופה הייתה רק שמועה.

אף גבר לא יוכל להצדיק יחס פונקציונלי ומחפצן לאישה, בשום חשיבה פוליטית או רגשית. אי-אפשר לתרץ לאורך זמן מתן משכורות נמוכות לנשים, בטענה שהן מתפקדות לאט יותר, או מוכשרות פחות, או לא נדרשות לפרנס. כולנו יודעים שאין בזה אמת, ולכן קל לנו להיאבק בזה.

אבל לעניין סוגיית הדרת הנשים - שלילת הזכות להספיד בבית קברות, הפרדה בטקסים, הפרדה בקופות חולים, כיסוי האישה בבדים שחורים, איסור על שיעורי נהיגה לנשים - מעל כל אלה מרחפת כביכול רוח אלוהים. הם מונחתים על הציבור כגזרת שמיים ממעל. ועם אלוהים, קשה להתווכח. 

חוששים ליהדות

רוב הציבור הישראלי הוא מסורתי. יש לו יחס של כבוד ליהדות שלו. רובו מקיים כמה טקסים פולחניים וחושש מיום הדין, מיעוטו מתווכח עם הדת מתוך כבוד אינטלקטואלי, ומיעוטו המרגיז במיוחד, סתם מתריס כדי לעצבן. אבל המסורת חשובה במדינת ישראל ויש לה מקום סמכותי בנפש היהודי

ההומייה, ומכאן הפחד.

להבנתי, ההיסטריה מהדרת נשים מבטאת יחס של אהבה וחשש אמיתי ליהדות שתשנה פניה עד כדי כך שלא נוכל להזדהות איתה יותר. יהדות שתביא עוד יורם קניוקים להתפקד למפלגה אחרת.

מנהלים גברים שמפלים נשים לא זוכים ליחס מעריץ כפי שזוכים לו רבנים. היראה שלהם מוגבלת לזמן שבה הם בתפקיד הבוס. ייטרפו הקלפים מחדש, והם ימצאו את עצמם שוב בתחתית הפירמידה. לרבנים לעומת זאת, יש כוח על הציבור. ליהדות יש כוח על הלב. במקום לחנוק אותה בתכריכים שחורים - ייקחו הרבנים את כוחם, ואת עוצמתם הרוחנית של מדרשים, רעיונות תנ"כיים ופסוקים מלאי אור, ויפרשו מעל מדינת ישראל חופה צחורה של נאורות, קדושה וחופש רוחני.