מחקר: יציאת מצרים - דרך אפריקה, לא סיני

השנה היא ככל הנראה המאה ה-13 לפני הספירה. משהו רע עובר על ארץ מצרים. היבולים הושמדו במכת ארבה, הבהמות חלו במגפה, מקורות המים הורעלו, והבנים הבכורים מתים בזה אחר זה. בניסיון לשים קץ לטרגדיה, השלטונות מאשרים את יציאת העבדים ממצרים אל ארץ כנען, אבל באיזו דרך יבחרו? מקובל לחשוב שבני ישראל פנו לצפון-מזרח, ומשם התחילו את מסע של 40 שנה בחצי האי סיני. אבל אולי לא? אולי הם פנו לצד השני?

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• כך הפך "מעוז צור" להמנון חנוכה
• הרב פרומן: לגרש מהארץ שורפי מסגדים
• מתי מדליקים נרות חנוכה? ועד מהלכות החג   
  

בספרו "זה סיני" מציג ד"ר אביגדור שחן מסלול "יציאת מצרים" שונה לגמרי מזה שאתם מכירים. לשיטתו, בני ישראל פנו לכיוון דרום-מערב, ועשו את המסע דרך אפריקה: ממצרים לכיוון צ'אד וניז'ר של ימינו, משם אל צפון-מערב היבשת, ואז חזרה מזרחה לכיוון סודן ואתיופיה - שם חצו את סואץ לאסיה, ועלו צפונה לארץ ישראל. מחקרו של שחן מסתמך על מפות עתיקות, מפות בנות זמננו, ומגוון רחב של היסטוריונים ועדויות.

לטענת החוקר, לאורך המסלול באפריקה נמצאים מקומות בעלי שמות עבריים, המרמזים, לדבריו, על האירועים ההיסטוריים שהיו במקום לפני אלפי שנים, וכן שבטים אפריקאים שמקיימים מצוות. 

איפה סיני ואיפה בני ישראל

"לא ייתכן שבני ישראל פנו למדבר סיני", מבהיר שחן. "בתורה כתוב מפורשות שהם לא הלכו מזרחה. למשה היו גם

סיבות טובות לא ללכת משם, שכן הצבא המצרי היה ערוך תמיד בצפון-מזרח מצרים, כדי להגן עליה מפני אויבים. גם מבחינת הזמנים שמציג המקרא, היציאה דרך חצי האי סיני לא הגיונית. מארץ גושן לג'בל מוסא זו הליכה של כעשרה ימים בהליכה איטית, וזאת בשעה שהמקרא אומר מפורשות שמיום צאתם הם הגיעו לאחר חודש ימים למדבר צין, ולאחר שבועיים נוספים למדבר סיני. המקרא אף מציין שהמסע עבר בחמישה מדבריות, ואפילו רק מזה משתמע שהם עברו מרחב אדיר.

"וגם אם לרגע נניח שהר סיני המקראי אכן נמצא בחצי האי סיני, מדוע המשנה לא מצאה לנכון להזכירו ברשימת המקומות שבהם ביקרו עולי רגל ותיירים בימי התנאים? במסכת ברכות מוזכרים מקומות שבהם נעשו ניסים לישראל, בהם: מעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אשת לוט, חומת יריחו ועוד, ושתייר יהודי שמגיע צריך לברך בהם על הנס שנעשה לישראל. הר סיני אינו מוזכר ברשימה הזו, והסיבה לכך היא שהישראלי של אותם הימים לא היה יכול להגיע להר סיני בשל מרחקו הרב מארץ ישראל".

אז אם אכן הר סיני נמצא אי-שם באפריקה, מה מסתתר מאחורי השם ג'אבל מוסא, שיש הרואים בו את הר סיני? חשן מסביר כי הנוצרים הם שהחליטו שמדובר בהר סיני, ולמעשה על מיקומו החליטה צליינית נוצריה.

"מי שנתן להר הזה את שמו היתה אימו של קונסטנטינוס, שהיתה נוצריה אדוקה", מסביר חשן. "היא יצאה ממצרים לירושלים, ועצרה ללינת לילה בעמק קטן. כאשר התבוננה בפסגת ההר הסמוך, היא החליטה שהוא ראוי להיקרא 'הר האלוהים', וכך זה התקבע".

אפריקאי, דבר עברית

אחרי ששחן פסל את האפשרות שבני ישראל עשו פסח בסיני, הוא החל לחפש איפה הם כן היו. כשסקר את

מפות האזור מצא לתדהמתו שובל של שמות עבריים, שבני ישראל השאירו אחריהם - והם מרמזים לא רק על האזור שבו הם צעדו, אלא גם על המאורעות שקרו להם באותם מקומות.

בריבוע של כ-400X400 קילומטר באפריקה מתברר שניתן למצוא שפע של שמות עבריים, חלקם אפילו מוזכרים במסעות ישראל. כך למשל, ייתכן ש"הר מרה" מציין את המאורע שבו לא מצאו בני ישראל אלא מים מרים במדבר, ושסמוך ל"הר נקמתי" התחולל הקרב האכזר עם העמלקים.

כמו כן, בספר דברים מסופר על תחנה במסע בשם "מוסרות", ובמפה יש מקום בשם מוסורו. לאחריו תמצאו את "מוקולו" שייתכן שזוהי "מקהלות" שמופיעה במסעות בני ישראל. עוד תמצאו על המפה את "מכה", קצת אחריה את "ריפא" הר בשם "קולל", עיר בשם גריזים, וסמוך לקצה המדבר מקום בשם "תיכלה".

שמות מאוד חשובים נוספים הם קוטוס ובורנו. פרשני המקרא חלוקים בינהם האם "קדש ברנע" זה מקום אחד או שניים. לדברי שחן, מפה מהמאה ה-17 יכולה לפתור את המחלוקת: ישנו מקום באפריקה בשם קוטוס וקצת בהמשך ימת בורנו, ומתחתם מופיעים שלושה שמות שיש בהם זיקה למדבר פארן: כאן-פארנדה, פארנה, מה-יו-פארן. בהמשך, יש לפחות שני מקומות הנקראים "סוכותו", ייתכן שעל שם התחנות המוזכרות במסעי בני ישראל. לאורך המסלול יש גם עשרות מקומות עם השם "מן".

עוד מצא שחן שבט שמייחס עצמו לישראל. הם אוכלים רק פירות שנקראים "מן", שהם למעשה מנגו ופאפאיה, וטוענים שניתן להכין מזה מאכלים בכל מיני טעמים. "האם אפשר להגיד שמקרי הדבר שכל השמות הללו מופיעים באפריקה?" שואל שחן, "ואם כן, מדוע באזורים שמחוץ למסלול הנדידה המוצע אין שמות עבריים?"

עמוד ענן ועמוד האש

האטרקציה המשמעותית ביותר במסע המדברי הזה הייתה ללא ספק מתן תורה. שחן טוען שהוא איתר גם את ההר המקראי. והר סיני של שחן, יש לציין, מרשים הרבה יותר מג'אבל מוסא.

שחן מצביע על ההר "עמי קוסי" כהר סיני. לדבריו, "עמי קוסי" זה "עמי עוזי", ששובש מאחר שהמוסלמים מבטאים את עי"ן כמו קו"ף. זהו הר געש על גבול סודן וצ'אד, מתנשא לגובה של 3,400 ק"מ ווככל הנראה היה פעיל באותן שנים.

"ההר הזה היה נקודת ציון של בני ישראל", טוען שחן. "מאחר שהוא היה הר געש פעיל, יצא עשן מהלוע שלו שביום היה נראה כמו עמוד ענן, ובלילה היה נראה כמו עמוד אש. אפשר היה לראות אותו גם ממרחק של קילומטרים. מסביבו יש שטח ענק עם צמחייה גבוהה ונמוכה, שם העם יכול היה לחנות והצאן יכל לרעות.

"יש עדות של משה דיין, שכאשר טס בשנת 56' מעל סנטה קטרינה, הוא הביע את תמיהתו איך סביב ג'אבל מוסא יכלו לחנות 600 אלף איש. אין שם אפילו מקום לעמוד. עמי קוסי הוא הר יחיד שעומד בפני עצמו ובולט הרבה יותר מכל האחרים".

והחלק האחרון בפאזל - העם

כעת, אחרי שאותרו המסלול וההר, נותר לטפל בנודדים עצמם. המקרא מציין 600 אלף איש, אבל זה כמובן לא כולל זקנים, נשים, טף וערב רב. אם נוסיף אותם, נקבל כמיליון וחצי יהודים שמטיילים באפריקה. לפי גירסתו של שחן, חלקם נשארו באזור.

"אני מניח שעל חלקם המסע נמאס, והם פרשו", הוא אומר. "צאצאיהם עדיין חיים לאורך חוף הים הלובי, ומקיימים בדלי מצוות. ישנו שבט נודד בשם אלימבה שטוען שהוא היה חלק מקבוצת שבטים גדולה שנקראת 'סנה', שממנה נפרדו לפני המון שנים. לפני כ-12 שנים בדקו את הדנ"א שלהם, ומצאו שהוא מאוד קרוב לזה של כהנים יהודים. זכר למצוות יש אצלם בהקפדה על הפרדה בין בשר לחלב.

"בשבט 'אורשפנה' יש מסורת שמקורם בבני ישראל ושבעבר מלכה עליהם מלכה יהודיה, ובחבל ארץ אשפא נמצא שבט בשם 'אל-אברהמה'. עוד תמצאו שבט של יושבי מערות, שמלים את ילדיהם בגיל שמונה ימים ולא אוכלים חזיר. הם גם אוכלים רק בשר שהם או יהודים שחטו, לא דורכים במקום שבו דרכה אישה נידה, ויש בהם כאלה שבערב פסח יוצאים למדבר לחגוג. את שפתם הם מכנים "לשון הגודש" והם מבטאים מילים עבריות רבות בצורה שונה.

"שבטים עתיקים אחרים, הנקראים אימאזיע'ת, ומחזיקים במסורת שלפיה הם היו קשורים לעם ישראל, ואני סובר שהם צאצאי ה'ערב רב' שיצא עם בני ישראל ממצרים ולא עמדו להם הכוחות הנפשיים לשאת את תלאות הדרך. הם פרשו אך המשיכו לדבוק במצוות ישראל, והם עדיין חיים לאורך הנתיב שבו נדדו בני ישראל. הם אוכלים רק משחיטת ישראל, ומקיימים מצוות לקט, שיכחה ופאה. אין להם פסלים או אלים, ובסביבות חודש תשרי וסוכות הם חוגגים את 'חג הטבע'".

אחת העדויות המרשימות ביותר שבידי שחן הגיעה ב-1930 מבן שבט פראי שיצא עם חבריו לראות אדם לבן. עברו עליו תלאות, שבסופן הגיע לאנגליה. לחוקרי שבטים שגילו בו עניין הוא סיפר לתומו ששבטו הפראי הוא שבט עברי שקורא לעצמו 'בני אפרים', וחי על פי תורת משה. תורתם כתובה בשפה הארמית ולא בדיו, אלא חרוכה בתוך קלף מעור על ידי מתכת לוהטת. הם מונהגים על ידי שבעה חכמים - שרק להם מותר לאכול בשר, וגם זאת רק מקורבן פסח. חגיהם הם פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות, והם נוהגים למול את ילדהם בגיל שמונה ימים".

הכל התחיל בשואה

יותר מ-30 שנה עקב שחן אחר נדודיהם של בני ישראל באפריקה. המסע הפרטי שלו נמשך כמעט כמו מסעם של בני ישראל אל הארץ המובטחת. ולכן בסיום

המסע האישי שלו, נשאלת השאלה למה החליט לצאת מישראל אל המסע אחורה בזמן?

"אני שייך לדור השואה", הוא מסביר, "על יציאת מצרים שמעתי לראשונה מהמלמד שלי בחיידר. וכשהובלתי לאוקראינה במסע עינויים, במינוס ארבעים מעלות, כשסביבי הרוגים וגוססים, הייתי מדמיין סיפורים מהתורה שלמדתי. הייתי יושב בכפור ומדמיין את בני ישראל הולכים במדבר.

"כעבור שנים עליתי לישראל. הייתי חייל בגולני ושירתתי בנגב. כשנלחמתי ב-56' וראיתי בפעם ראשונה את ההר שאמרו עליו שהוא אולי הר סיני - מאוד נעלבתי. ככל שלמדתי את הנושא, הגעתי למסקנה שזה לא יכול להיות והמשכתי בחקירה. אני מודה שאם הייתי בן 40, לא הייתי מעז לפרסם את הספר הזה. הוא דורש אומץ, כי אם יעשו כנס ויגידו שאני צודק - זה אומר שצריך לשרוף את כל הספרים שאומרים שהדרך הייתה מזרחה. אבל יכול להיות שיקבלו את הגירסה שלי בעוד 50 שנה. אז יבואו חוקרים ויגידו 'יש משהו במה שאמר האיש הזה'".