הדתיים מתחרדים, החילונים חרדים

כשהדתיים מתקשים להישאר על מקומם כשזמרת שרה בטקס סולידי, כי הם נורא-נורא דתיים - פתאום מתעוררים אנשים שהם נורא-נורא חילונים, ומרגישים כפייה. ואז מתחילה מלחמה

ח"כ אורי אורבךפורסם: 25.12.11 , 00:27

הלב יוצא אל ארבעת הצוערים שיצאו אך לפני חודשיים מהופעה של זמרת בבסיס שלהם, והודחו מהקורס. אם אך ידעו שהמעשה הקטן והשולי שלהם יצית תבערה ויגלגל פסטיבל שלם של "הדרת נשים", אולי היו נשארים לשבת על מקומם. אוטמים אוזניים, לוחשים תהילים, ועושים מה שרבנים גדולים מהם עושים לעיתים קרובות כל-כך באירועים דומים. היא תשיר שיר לשלום, והם ילחשו תפילה.

מיוחד: ynet - גיליון 164 לפנה"ס

עוד בערוץ היהדות - קראו:

האם אין זו זכותם של חיילים דתיים שלא לשמוע קולן של זמרות? זכותם המלאה. האם המפקד שנזף בהם, ציווה עליהם לשוב למקומם, וגרם להם לסרב לפקודתו הוא חכם גדול? חכם קטן עד מאוד. המפגש בין מקפידנים גמורים שכאלה לבין חילוני מקפידן וקנאי שכמותו, המגייס את המשמעת הצבאית לשטויות האלו - לא יכול להיגמר טוב. והוא נגמר רע.

הנה לנו עוד דוגמה לרגישות ולזהירות שבה יש לנהוג ביחסי דתיים וחילונים במרחב הציבורי המשותף, בו הרוב חילוני והמיעוט דתי. מה שנדמה לדתיים כעניין דתי אלמנטרי, נתפס לעיתים אצל החילוני ככפייה דתית, כהחדרת הרגלי חיים חרדיים למרחב המשותף, כהשתלטות.

כשהכל חשוד - הכל פסול

מה שנראה בעיניי הדתי כמעשה תמים לגמרי, עלול להיחשב בעיניי החילוני כהתגרות וכאיום על החופש שלו. לחרדים

דעה

מחמיר זה לא יותר יהודי

טלי פרקש

בציבוריות הישראלית, ככל שהחרדי קיצוני יותר, כך הוא מייצג נאמן יותר של היהדות. רבנים גדולים ומרכזיים כבר פסקו שאין בעיה בכך שגבר יישב ליד אשה באוטובוס, אבל משום מה החילונים יאמרו שמדובר ב"הקלות" וביהדות "לא אמיתית"

צאו מהסרט: יותר מחמיר זה לא יותר יהודי

ברובם אולי לא אכפת מזה, אך לציבור הציוני-דתי שחי ביחד בערים, אכפת גם אכפת. אנחנו לא רוצים חילונים חרדים מדתיים.

ויש, ברוך השם והשם ירחם, גם חילונים פונדמנטליסטים המחפשים הזדמנויות לעימות בין הליברליות שלהם לדתיות שלנו. כל גפרור מצית אש, וזו אינה מבחינה בין כפייה דתית ודחיקת נשים מהמרחב הציבורי - לבין מעשה מתקבל על הדעת של הפרדה בין המינים מסיבות של צניעות. כשהכל חשוד - הכל פסול. על-כן בערוץ 10, למשל, יכולים להזדעזע מהפרדת המינים בחדר הכושר בטכניון, או מתפילת גברים בקרון רכבת, אבל לא לשים לב שהם משדרים מסביב לשעון את "מעושרות" וגיא פינס ו"הישרדות", שם האישה החופשית כל-כך, היא קולב פטפטן במקרה הטוב, ומושפלת-מרצון כאחרונת נוסעות "קו מהדרין".

כי זהו מחירה של התגרה המתחדשת בין דתיים לחילונים. אם הדתי המקפיד מתקשה להישאר על מקומו כשזמרת שרה בטקס סולידי, כי הוא נורא-נורא דתי - אז פתאום מתעוררים אנשים רבים שהם נורא-נורא חילונים. כן, הם מזהים זאת כעלבון או כסיבה למסיבה, ועכשיו הם משיבים מלחמה שערה: אז למה שחייל חילוני יקשיב לשיעורי דת והתעוררות בצבא בחודש אלול? ולמה החילוני צריך לאכול כשר במטוסים ובצבא, ולא לקבל מקושקשת לארוחת הבוקר בשבת במלון?

אל תחפשו זירות חדשות

אם הדתי מוצא זירות חדשות במרחב הציבורי, כדי שיהיה לו יותר נוח מבחינה הלכתית-צניעותית - אז החילוני,

צפו:

בחזית קווי המהדרין

אלי מנדלבאום

סיפורה של טניה רוזנבליט, שסירבה לעבור לירכתי האוטובוס, היכה גלים במדינה והגביר את הזעם על "הדרת נשים". בבני ברק בטוחים שמדובר היה בפרובוקציה, תומכים בקווי המהדרין אך מבהירים: "לא צריך לריב על זה". יצאנו לנסיעה

צפו: נוסעת בחזית קווי המהדרין

עם ארטילריה תקשורתית אדירה, ימצא לו זירות חדשות כדי להרחיב את האחיזה החילונית ואת החופש שלו. מי שמדקדק מדקדקין איתו, והדרך לגן העדן רצופה גיהינום.

לא יהיה זה הוגן, כמובן, להפיל הכל על כתפיהם של הצוערים הצעירים האלה. ייתכן שהמהומה הייתה מתלקחת מחזית רגישה אחרת. הם אולי אפילו צודקים, החיילים. בסך הכל הם גזרו על עצמם אי-שמיעה, ולא השתיקו את הזמרות. ואז בא גם הרב, ואת שמנו נתן למדורה: שמוטב כיתת יורים ולא שירת נשים, בגלל הכפייה החילונית.

האם לא איבדנו את חוש המידה ואת היכולת להבין מורכבוּת בסוגיות עדינות שכאלו? הרי בשל הצדיקוּת הזו, הזירות החשובות באמת לחיים משותפים יהיו עכשיו הרבה יותר סבוכות: לכל קבוצת תושבים דתית בעיר יהיה יותר קשה לקבל שעות רחצה נפרדות לגברים ולנשים בבריכה העירונית. המניין התמים שאתם מארגנים מתחת לבניין במוצאי שבת או ברכבת בבוקר, יזכה בהתנגדות; ומעלית-שבת אלמנטרית תיתקל במלחמת-שכנים.

הרחוב הוא גם (לא רק) שלנו

מי שחושב לנצח בקרבות הקטנים, עלול להפסיד במאבקים החשובים באמת: הנישואים והגיורים והכשרות והשבת,

ולך תסביר מדוע שירות קרבי מעורב של בנים ובנות הוא בעייתי, ולך תשרת בגלל זה ביחידות נפרדות לדתיים לגמרי, ולקינוח, בכל טקס אזרחי וממלכתי יופיעו תמיד זמרות. דווקא, תרצו או לא תרצו.

לא צריך חלילה לוותר על אף הלכה, וחובה לזכור שהרחוב הוא גם שלנו. אנחנו צריכים בהחלט להיאבק ולהסכים על דמותן של התקשורת והתרבות והצבא. אבל רב-טוראי שכל ישר ואלוף-פיקוד התחשבות חייבים לשתף פעולה, גם באזרחות. מי שחושב שהרגליו הדתיים או הליברליים יהיו היחידים שיקבעו את פניה של הציבוריות הישראלית, פשוט לא מבין איפה הוא חי.