מרד הסיקריקים: "עד שהמדינה תקרוס"

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הדתיים מתחרדים, החילונים חרדים/ אורי אורבך
• מתיסיהו על הזקן: הבנתי שזו לא האמת שלי
  

מספרית, אין ספק שמדובר במעטים. הבדלנים של הבדלנים. עשרות גברים-ילדים בסך הכול, שמארגנים את סדר היום הציבורי בשכונה החרדית בירושלים, ואם נהיה כנים - לא פעם גם במדינה כולה. האידיאולוגיה שלהם ברורה, בועטת וחד-משמעית: "הציונות אאוט". במאה שערים תחילה, בהמשך, כך הם מקווים, בארץ ישראל כולה.

אלימות מובילה לתוצאות

אריה, בן 25, נחשב לאחד הפעילים המרכזיים בחבורה. בחור אינטליגנטי ורהוט, אך עם אג'נדה שלא עושה הנחות לאף אחד. הוא מתחיל את היום בלימוד תורה בכולל אנונימי אי-שם באזור גאולה. במהלך היום הוא מקבל דיווחים על מעצרים של שותפים לדרך, והיכן הולך להתרחש הקרב הבא.

הסיקריקים לא מכירים בסמכות "השלטון הציוני" על שכונת מאה שערים. "זה אקס טריטוריה פה, זה לא שלהם", אומר אריה, שאינו מסתיר את חלקו בהפגנות האלימות שמסעירות את מאה שערים מדי כמה שבועות. על אף שלדבריו מעולם לא זרק אבן או שרף פח ("זה לא הסגנון שלי"), הוא בהחלט תומך בבני הנוער העושים זאת.  

"אם באים לשכונה שלך, לעצור אותך או לסגור לך עסקים, זו הדרך שבה צריך להגיב", הוא אומר. "כך גם הגיבו אלה שפינו אותם מהבית שלהם בגוש קטיף. שוטרים מגיעים לכאן במטרה לפגוע בנו, באנשים משלנו, ולכן צריך לגרש אותם. ואם צריך - גם לנקוט מולם באלימות. במדינה שלנו, זו השפה היחידה שמובילה לתוצאות".

אריה לא מתכחש להשלכות ואומר כי על אף שפעולה כוחנית עלולה לצאת מכלל שליטה, זה סיכון שהוא מוכן בלקחת. "במלחמה כמו במלחמה, יש פלוסים ויש מינוסים", הוא מסכם בפאתוס.

לא פלא שכשאני שומעת "סיקריקים", אני בורחת לצד השני של המדרכה

אריה צוחק: "זה ממש לא ככה. מי ש'בפנים' מבין שאנחנו ממש לא מוזרים או שונים, אנחנו בני אדם. ב'תולדות אהרון' לדוגמה (אחת החסידויות שחלק מחבריה מזוהים עם הפלג הקיצוני - ט.פ), ישנם אנשים שהסבים שלהם היו מה שנקרא מודרניים. יש להם קרובי משפחה חילונים. ההבדל הוא בקהילה שאתה משתייך אליה, במסגרת ובתקנות שאנשים קיבלו על עצמם.

"היו תקופות שהאנשים האלה איבדו הרבה מאוד. בקום המדינה בישיבת 'עץ החיים', נשארו שניים או שלושה דתיים בכל מחזור. ההסתגרות וההחמרה היו מנגנון הישרדות"

וזה טוב?

"אני חושב שזה טוב, צריך את זה. זה מייצג בעיניי את היהדות האותנטית והבריאה".

"השומרים" של ירושלים

אז מי הם באמת אותם סיקריקים? למעשה, מדובר בקנאים שחלק גדול מהם מוכרים כנטורי קרתא - "שומרי העיר" המסתוריים, שלקחו על עצמם את השליטה בשכונות החרדיות של ירושלים. זו מעין תנועת מרי שקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת ופעלה לביעור נגע החילון שפשט באותה תקופה בקרב "היישוב הישן", שאנשיו היו ממוקמים ברובם בירושלים.

הקו המיליטנטי קיבץ סביבו במשך העשורים שחלפו אינספור יהודים מהארץ ומהעולם, כולם מאוחדים תחת הקו הנוקשה של "אנטי-ציונות אקטיבית".

"אנחנו לא חצר מסוימת. אנחנו חסידים, ליטאים אפילו ספרדים", מסביר אריה. "מה שמאחד בינינו זו הדרך. לאורך כל הדורות היו תמיד יהודים ששמרו את הגדרים, שמחו נגד הפריצות של הדור, אנחנו בעצם הממשיכים שלהם".

בניגוד לחבריו, אריה לא נולד אל תוך חיי הקנאות הירושלמיים. הוא הגיע אל הקבוצה בשלב מאוחר יחסית בחייו, מבני ברק. דעותיו על מי שעד אז נתפסו בעיניו כ"אחרים", היו בתחילה מאוד נחרצות - ולא חיוביות כלל.

הפעם הראשונה שנחשף לאנשי "נטורי קרתא" הייתה בטלוויזיה אצל סבתא - אישה חילונית. בגיל 11 הוא צפה במשה הירש, הפנים הכי מפורסמות של הקבוצה, בפגישה מרגשת ומנושקת עם יאסר ערפת. "אני זוכר שקיללתי אותו", הוא מספר. "לא הבנתי איך הוא עושה את זה".

מפגש מקרי עם אחד מספרי התנועה, היה הצעד הראשון בדרך למהפך החשיבתי: "מאוד התרגשתי מהעמדה שהם הציגו, גיליתי שיש יהודים שלא מוכנים ליישר קו עם הציונים. אחר כך, כשהתחלתי לחפש חומר נוסף בעניין, נתקלתי בביטאון 'החומה' של סאטמר, והתחלתי ללמוד עליהם".

כשהרבנים שותקים נוצר כאוס

"נטורי קרתא" קיבלו את אריה הבני-ברקי בזרועות פתוחות. הוא למד לדבר יידיש ולהילחם עד חורמה ב"ציונים" ובנציגיהם עלי השכונה - המשטרה. למרות זאת, בעיניו לפחות, הוא אף פעם לא יהיה בדיוק כמותם: "אין מצב שלא תרגיש שונה. אתה תמיד נשאר מי שאתה כבן אדם. ואין מה לעשות, לא גדלתי כאן מגיל אפס, אז יש תמיד שוני מסוים שקיים. ועם זאת אני חלק בלתי נפרד מהם".

מהם, כלומר סיקריק?

"אני לא אוהב את כינוי הגנאי הזה שהוצמדו לנו על-ידי בעל בית דפוס שניהל נגדנו מלחמה, ואומץ על-ידי עיתונאים חרדים מודרניים שרוצים כל הזמן להתחבר לציונים ולהתייפייף מולם".

על החברה החרדית "הנורמטיבית" שהשאיר מאחור, הוא מסתכל היום בעיקר במבט מרחם. "לא מצאתי אצלם שום אידיאולוגיה נגדית שתסביר את מה שהם מייצגים", הוא אומר. "השיתוף שלהם עם השלטון החילוני בארץ הוא נגד כל הקו היהודי. גדולי ישראל בדורות הקודמים היו מאוחדים בדעה שהציונות היא רעיון מסוכן ופסול.

"ההתפצלות החלה רק שהציונות עברה לפסים מעשיים. היו שאמרו שצריך להשלים עם זה ויש להשתלב איתם. והיו אחרים, כמונו, שאמרו 'לא מוכנים לקבל את שלטון הכופרים' - ומאז אנחנו ממשיכים באותו קו. יש נגדנו רדיפה ממש חזקה ורבני הבד"ץ וכל שאר הרבנים החרדים עומדים מהצד. החרדים הם בכלל אלה שהפעילו את הלחצים נגדנו, הם עושים הכול שיכנסו בנו".

ואיך אתה מרגיש עם זה?

"שמפקירים אותנו. הבד"ץ לא מגבה ולא תומך. משאיר אותנו לעמוד מול המשטרה לבד. גם במאבק ב'בתי ורשה' הם לא אומרים כלום, נותנים לחסידות גור להשתלט על ההקדש ולזרוק החוצה אנשים".

אתם לא חלק מ"העדה החרדית". פרשתם מהם, לא?

"בגלל שהם שותקים, בגלל שהם לא מייצגים את הקו שלנו בצורה תקיפה. רק מפרסמים פשקווילים שהם נגד האלימות, ולא יוצאים נגד חסידי גור, שלא רוצים לבוא ל'דין תורה' אצלם, פאסיביים".

אתה לא חושב שבסיפור הזה של "בתי ורשה" נחצו כל הקווים האדומים?

"לא מהצד שלנו, מהצד השני. וחוץ מזה, כשרבנים שותקים נוצר כאוס, אז זה ".

"הרב אלישיב מטעה את העם"

בעיניו של אריה, החברה החרדית כולה מצויה במשבר הנהגה. והוא לא חושש למתוח ביקורת על הממסד הרבני-החרדי, שלדבריו "לא מציגים שום אג'נדה".

"הם פושרים וחלשים", הוא תוקף." מי שהיה מנהיג זה רבי יואל (טייטלבויים) מסאטמר, שהציל את היהדות החרדית. אנחנו מאמינים שאמת יש רק אחת, תורה אחת ואידיאולוגיה אחת. הקו שלנו מאוד ברור. כל השאר מתחמקים".

גם מי שנחשב היום ל"פוסק הדור" הליטאי ומנהיג היהדות החרדית בארץ, הרב יוסף שלום אלישיב, לא מקבל אצלו הנחות: "הוא מנהיג שמטעה את העם. שנים הוא היה חלק מהשלטון הציוני, והיה רב ברבנות".

וזה דבר רע?

"ברור. רבי יואל מסאטמר אמר שאין כזה דבר שמשהו שרשעים וכופרים יוצרים הוא טוב. זה נועד לשרת את המטרות הפסולות שלהם, ואסור בכלל לקחת בזה חלק. עוד לא שמעתי ממנו או מבני ביתו של הרב שום טיעון שסותר את זה".

העובדה שגישתם הפכה לפסולה בקרב רבים מהציבור החרדי, לא גורמת לאריה לפקפוקים באמינות השיטה. "אני יכול לשכנע משהו במשך שעה על כל העוולות שעשתה הציונות ועל חטאי 'הכיבוש' ואחר כך הוא יגיד לי 'הכול טוב ויפה אבל

איפה הרבנים?'". אין לנו את הסמכות שיש להם ולכן זה נראה ככה".

אתה רואה את הילדים שלך הולכים בדרך של אבא ונלחמים כל החיים ביס"מניקים עם אלות?

"אני לא יודע אם ילדיי ילכו בדיוק בדרך שלי. ילדים, בדרך כלל, הם לא העתק מדויק של האבות שלהם".

ועד מתי תמשיכו כך להיאבק ולחיות מהפגנה לחסימה?

"עד שלא נחייה תחת השלטון הציוני. עד שהמדינה תקרוס, והצבא הקטן החכם והמושחת הזה ייפול, ויפסיק להרוג ערבים ולהפיץ שנאה נגדנו בעולם".