לא הוזמנתי להרצות בפוע"ה, לא נעלבתי

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• לא תדירו אותן: נשות בית שמש רוקדות בכיכר
• רבנים, צאו מהמיטה שלנו/ רחלי מלק-בודה
• הרב מלמד: למרות הפקודה, לצאת משירת נשים
  

איבדתם פרופורציות

למען האמת, מטריד אותי יותר נושא החפצת הנשים בשלטי חוצות ובפרסומות, שחלקם פרוסים אפילו מעל כבישים ראשיים. למרפאתי מגיעים בתדירות גבוהה פרסומות ולוחות שנה מעוטרים של חברות תרופות, המשתמשות בתמונות של נשים חשופות - כמקדמות מכירה. אני נוהגת לדחות אותם על הסף, מתוך כבוד אמיתי לדמותה של האישה. במקרים רבים הצניעות "ההלכתית" איננה רלוונטית, שכן את התרופות הללו נוטלות נשים בלבד – אך מפריע לי הזלזול בכבוד האישה, ואני תמהה שהגופים הפועלים בעוצמה כזו נגד כנס פוע"ה, לא נותנים את דעתם לפעילות אפקטיבית נגד תופעה נפוצה ופוגעת שכזאת. האין כאן איבוד פרופורציה?

לפני שנים זכיתי לשבת בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, כנציגת תנועת "אמונה", ועבדתי יד ביד עם נשים ממגזרים שונים ומנוגדים, כדי לקדם צעדים להפחתת זילות השימוש בגוף האישה בפרסומות ובשלטי החוצות. ראש הוועדה הייתה חברת הכנסת דאז יעל דיין, ושיתוף הפעולה איתה בנושא, היווה עבורי חוויה מיוחדת. לצערי, לא היה המשך משמעותי למאמצינו אלה.

אולם בכנס פוע"ה לא זה הנושא! הנשים אינן מודרות ממנו כלל - הן יושבות בחצי אולם, כשהגברים בחצי השני. הבמה נמצאת באמצע, והן מעלות שאלות במיקרופון, וקוראות קריאות ביניים. על עניין אחד בלבד עומדים מארגני הכנס – שבפורום הזה לא תהיינה נשים מרצות. יש כאן מידתיות ראויה בהחלט.

לא נעלבתי

כל עיסוקי ברפואת נשים בא מתוך רצון להיטיב עם הנשים, ולתת אפשרות לנשים לקבל טיפול על ידי נשים, בעיקר כאשר מדובר על נושאים כה אינטימיים. מכון פוע"ה מעודד מאוד את מחלקות הנשים בבתי החולים לקבל בעיקר נשים להתמחות בגינקולוגיה, ומשתף איתן פעולה לאורך כל הדרך. רבני המכון מתייעצים עם רופאות נשים, ונמצאים איתן בקשר מתמיד, בכבוד הדדי ללא סייג.

באופן אישי, אינני מרגישה שהעובדה שלא הוזמנתי להרצות בכנסי פוע"ה ממעיטה מכבודי. אני נמצאת (כמו קולגות רבות אחרות)בקבוצות דיון עם רבני פוע"ה, מעבירה הרצאות לפני מדריכות כלות וקבוצות נשים מדיסציפלינות שונות, ורבנים בכירים מתייעצים אתי בפורומים שונים.

בכנסים של פוע"ה ברור לי שיש צורך ללכת עם המכנה המשותף הרחב ביותר, ולתת לרבנים תחושה שהם נמצאים

במגרש הביתי שלהם, מתוך הבנה וסובלנות, כראוי לציבור יקר זה. סובלנות כוללת בתוכה ויתור לצרכיו של הזולת, ולא ניסיון כפייה שאין בו ממש.

הצטערתי לשמוע שהיו רופאים שביטלו את השתתפותם בכנס. אני לא מודאגת בעניין קיומו של הכנס. על כל רופא שהודיע על היעדרותו, עמדו עשרה בתור להחליפו. אבל צר לי שהשיח הציבורי איבד כל מידתיות, ושהפלורליזם הופך להיות מאוד חד-כיווני. אני מחכה שהגל הזה יעבור, וכי הפרופורציות האנושיות והחברתיות שלנו תחזורנה לשביל הזהב הצודק והחכם.

• הכותבת היא רופאת נשים