עמיר בניון: חוזר להיות הילד הטוב

עמיר בניון נמצא במלכוד לא פשוט. אחרי ששחרר את אלבומו החמישי, המאסטרפיס "הכל עד לכאן" (2006), שנחשב בעיניי לאחד מאלבומי המופת של המוזיקה הישראלית בכל הזמנים, הוא משייט תמיד מעל רף ציפיות בלתי נתפס, כמעט דמיוני. לכן פתחתי את אלבומו החדש בידיים רוטטות, ובסופו של דבר למרות שלא מדובר באותה סקאלת שלמות, הוא עדיין טוב מחלק הארי של המוזיקה שמסתובבת לנו כאן בין האוזניים.

עוד על מוזיקה מזרחית  ב-ynet:

• "הגעתי לגראמי, אבל לא דיברו איתי" 
• סגיב כהן: "לא מעניין אותי להיות כוכב"
• על כנפי נשרים: עושים כבוד לציון גולן
  

זו תקופה יפה עבור בניון. לפני פחות משנתיים הוא הסעיר את המדינה עם "אני אחיך" - והיחס של המדיה כלפיו התקרר פלאים. שיתוף הפעולה המשובח עם יהודה מסס לא הניב את התוצאות המיוחלות, וגם לא האלבום העשירי "לדעת הכל". אבל הדבר לא הפריע לקהל הנאמן של בניון, שמלווה אותו באש ובמים. בניון המשיך להופיע בתדירות גבוהה כל אותו זמן, ובעמוד הפייסבוק הרשמי שלו אף חילק לגולשים שלל שירים שהקליט. התקשורת מצידה עקבה בדריכות אחר הזמר המשובח ביותר בישראל, שהמשיך להגיב לאירועי השעה עם "התנערי" לזכר בני משפחת פוגל ז"ל, עם אלבום בערבית שהוקדש למורדים בסוריה וכן הלאה.

"עד מתי", עמיר בניון מתוך האלבום "עץ על מים"

מאז נראה שבניון די נרגע והתכנס בתוך עצמו. הוא נבלע באולפן, החל לכתוב שירים לאומנים כמו ריטה, אברהם פריד, שיר לוי (לו נתן במתנה קלאסיקה בשם "סלחי לך"), מירי מסיקה, גלי עטרי וישי לוי - עד שנוצר חשש שמא חילק להם יהלומים ולו השאיר דווקא את החומרים המאתגרים והפחות קומוניקטיביים.

ועדיין, גם באלבום החדש יש כמה שירים טובים. כמו למשל "עד מתי", האנרגטי ועתיר החצוצרות או "כמו תינוק", הזורם ומעורר המחשבה. גם "שיר מולדת", שנשמע נוסטלגי מהשמיעה הראשונה וחייב לצאת מתישהו כסינגל,  או הבלדה המרגשת והחושפנית "אם יש לך רגע", שסוגרת את האלבום ומותירה אותנו עם בניון הפסנתרי והקלאסי. חבל שאין כאן עוד שירים כאלה.

"כמו תינוק", עמיר בניון מתוך האלבום "עץ על מים"

בניגוד לאלבומו הקודם "לדעת הכל", ששיריו נשמעו שונים מאוד זה מזה, ב"עץ על מים" שומעים שהוקלט כולו באותו אולפן, עם אותם מפיקים - ועם איזשהו חוט השזור ועובר בין השירים השונים. אותו חוט מעניק תחושה של אלבום שלם ומגובש, אבל מאידך חסרות לי קצת יותר בלדות רגועות בסגנון "כמה סתיו" או "בניתי" מהאלבום הקודם.

באלבום הנוכחי, גם כשיש בלדות הן זוכות ברוב המקרים לעיבודים בשרניים

יחסית. במילים אחרות, ההפקה כאן עשירה לטוב ולרע - ולעתים חסרה האינטימיות הבניונית שמפנה מקום ללא מעט תופים ולגישה מעט יותר רוקיסטית. מצד שני, היכולות העיבודיות בהחלט מרשימות, ונותנות למאזין תחושה שכל שיר נתפר ונרקח בצורה קפדנית. מבחינה זו, מדובר באלבום חם שאולי אפילו בושל יתר על המידה.