סקי בהרי האלפים: לגלוש על הזקן הלבן של אלהים

אלו ימים של חורף, ועוד חופשת סקי עומדת לצאת לדרך. סיימתי עם אתרי המתחילים בצ'כיה, בולגריה ואחרים במזרח אירופה ועתה הזמן לטעום את טעם היוקרה של האתרים בהרי האלפים המושלגים - אוסטריה, הנה אני בא!

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0112/2301121425ski.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;598.Vacation-3798.ski.guide&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

כבר בשדה התעופה אני שם לב שאוסטריה היא יעד ששייך לרמה אחרת של סקי. חבורות גולשים מתאגדות להן על ציודם, משליכות לתוך עגלת המזוודות סנובורדים ומגלשיים עטופים באריזות מיוחדות.

עם הנחיתה במינכן שבדרום גרמניה, מחכות לי עוד שלוש שעות וחצי של נסיעה, תלוי בפקקים של סוף השבוע, אל זולדן (Sölden) - אחת מעיירות הסקי בחבל טירול השוכנת באלפים האוסטריים בגובה של 1,377 מטר. מד מזג האוויר האלקטרוני שבאוטובוס מראה על 3 מעלות צלסיוס ויורד ככל שהנסיעה מתקדמת. כשהגעתי לזולדן כבר הראה המד מינוס מעלה אחת. כפי שחששתי: ציפתה לי קבלת פנים קרה.

זולדן בחודש ינואר היא עיירת סקי שעדיין נאחזת בשאריות הכריסטמס וחגיגות ערב השנה האזרחית החדשה. העצים מקושטים בקישוטי חג המולד, אורות בצורת כוכבים בוקעים ממלונות לאורך הרחוב הראשי, ואפילו פסל של ישו עירום בשלג מבצבץ ברחוב הראשי. 

בעיירת הסקי שבה אין יותר מדי מה לעשות בחורף פרט לגלישה, ישנן שלוש פסגות הרים שגובהן מתנשא למעל 3,000 מטר, כשהגבוהה שבהן משקיפה על כולם מ-3,340 מטר. עשרות מסלולי גלישה באורך כולל של 150 ק"מ, שאליהם מובילות 35 מעליות (סקי-ליפט), מצפים לאלפי האירופים שניצלו את סופת השלג שירדה בסוף השבוע, וכעת קיבלו מנת שמש של כמה ימי גלישה יפהפיים ואבקת שלג טרייה ורכה, שהגולשים מכנים "פאודר".

עיירת סקי שכולם גולשים בה. זולדן המושלגת מלמעלה(צילום: זיו ריינשטיין)

תרבות הגלישה באירופה: כבר מגיל קטן

הסקי-ליפט נעים לכל הר, לכל פסגה, משאירים שם גולשים מכל הסוגים ומכל הגילים שרואים מסביבם את הנוף המטריף הזה של הרים מושלגים, כשמעליהם שמיים כחולים נקיים, ורק אלוהים יותר גבוה מכולנו.

תרבות הסקי ניכרת אצל רוב הגולשים כאן, כמו בכל אירופה: כבר מגיל קטן לוקחים ההורים את הקטנים לאתרים, מלבישים אותם כפפות זעירות וחמודות, מרכיבים להם מגלשונים קטנטנים ומדביקים אותם לאחת מקבוצות ההדרכה באתרים. אין פלא שאחרי כמה שנים הם הופכים להיות גולשים מיומנים שמשאירים לי אבק של שלג בפנים.

מכוניות רבות מתוצרת פולקסווגן ואאודי ממלאות את מגרשי החנייה והכביש הראשי בעיירה. לרובן מתקן אליפסי סגור שמתחבר על הגג ובו הם משנעים את מגלשי הסקי והסנובורד שלהם. אם תרצו הגרסה הישראלית למתקן שינוע האופניים שצובר יותר ויותר תאוצה בארץ. כמה הולנדים שדיברתי איתם מספרים שנהגו כל הדרך מארץ השפלה שבה הם גרים - מרחק של כ-10 שעות נסיעה - ואכן באירופה הכל קרוב ו"חו"ל" נמצא ממש במרחק נסיעה. כמה נוח.

הסקי-ליפט עולים ויורדים בנוף המושלג. האלפים מעל זולדן (צילום: זיו ריינשטיין)

ותודה לאלוהים על המים החמים

אצל האירופים נראה שהדבר טבוע בגנים. כבר מגיל קטן דואגים הוריהם להשליך אותם הישר אל "הים הלבן", והם לומדים את רזי הגלישה כמו שאנחנו, הישראלים, לומדים לנסוע באופניים עם גלגלי עזר. בכלל, האירופים האלה יודעים לחיות: באים בבוקר, גולשים כמה שעות, אחר כך עוצרים באיזו בקתת עץ בדרך לארוחת צהריים וכמה בירות מהחבית, גולשים עוד קצת ואחרי הצהריים כבר תמצאו אותם באפרה-סקי, כי הרבה זמן לא שתו בירה.

אבל אני, אחרי יום של גלישה קשה, לא תמיד יכול לתדלק כבר בשלוש וחצי בצהריים והגוף שלי מאותת לי, לפני שהוא נכנס למצב צבירה מוצק, שהוא חייב מקלחת חמה. בסנובורד כל הגוף מתאמץ אם תרצה או לא, ושריר התאומים ברגליים מעולם לא הורגש כפי שמרגישים אחרי יום גלישה. על שרירי צוואר שנמתחו וגרמו לי לראות 360 מעלות, אני כבר לא רוצה לדבר.

אין דבר שגולש רוצה יותר מאשר מקלחת חמה אחרי יום גלישה. לא ארוחה טובה, לא דרינק באפרה-סקי אפילו לא עיסוי מפנק - קודם כל אתה רוצה לשים את עצמך תחת הזרם הרותח והבלתי פוסק הזה שיוצא מהטוש בחדר שלך. אלוהי המים החמים - תודה לך.

אבל אם להתפנק באמת, קפיצה ל"אקווה דום" - מרכז ספא ענק מספר קילומטרים מזולדן - היא אופציה שכדאי בהחלט לשקול. עבור כניסה בסך 18 אירו, תורשו לטבול בבריכות החמות שפתוחות לשמיים. תוספת תשלום תעניק לכם גם טבילה במעיינות תרמים, בריכות קרח ולמי שיש עוד כוח גם כניסה לחדר הכושר.

מעיינות חמים ושאר פינוקים לגוף. ה"אקווה דום"(צילום: Aqua Dome)

לילה לבן

למי שלא מספיקה הגלישה ביום, פעם בשבוע בימי רביעי, מזמינים פרנסי העיירה את כולם לגלישת ערב (בשעה חמש זולדן כבר חשוכה) על מסלולים מוארים לצד הופעות חיות של להקות קאברים מקומיות, וכמובן הרבה הרבה בירה. לי הספיק היום המתיש שבו נפלתי לא מעט, וגלשתי ישר לתוך המיטה אחרי מקלחת רותחת, כמובן.

אבל זו לא פעילות הגלישה היחידה שמתקיימת בלילה. בשעת ערב, כשהחשכה כבר מציפה את זולדן, אפשר "לתפור" את המדרונות הלבנים גם בצורה פחות שגרתית - גלישה במזחלות שלג. אופנועי שלג דהרו במעלה ההר, משכו עגלה ועליה אנחנו, נאבקים בקור ובלא נודע. אחרי 6 ק"מ הגענו לנקודה שבה הכל מתחיל.

אחרי כמה לגימות של "גלו ויין" (יין חם) שחיכה לנו, התיישבנו על מזחלות העץ הקטנות. כל גולש והמזחלת שלו. כמה הולנדים שכבר באו "מתודלקים" מראש, הרכיבו מאחור חבר ואחד מהם אפילו נשכב על הבטן. כמה אמיצים ומטורפים כאחד, חשבתי לעצמי.

לגלוש במדרון הלבן בצורה פחות שגרתית. מזחלות שלג בלילה(צילום: זיו ריינשטיין)

כשאני מנצח במאבק השכלי - אני מלך העולם

אחרי רבע שעה לערך של גלישה בחושך שחור, כשרסיסי שלג ניתזים לתוך הפנים, הגעתי לנקודת הסיום. פתאום נזכרתי בכל הילדים שהייתי רואה בסרטים מחו"ל שגולשים על מזחלת בימי חג המולד. פתאום גם אני הייתי ילד כזה והבנתי מה כל הקטע הזה של מזחלות. וזו חוויה, אין ספק. בסוף הגלישה קפצנו למלון שממול, שם חיכה לנו שנאפס בבר וקצת חימום להרגעת הוורידים שאיימו לעבור למצב צבירה מוצק.

ימי הסקי עברו במהרה, יום רדף יום, והבקרים לא תמיד נפתחו בחיוך כשאתה יודע שנפילות כאלו ואחרות עוד לפניי. אבל ברגע שאני על המדרון והכל הולך חלק, ברגע שאני מנצח במאבק השכלי עם ההגיון שרוצה למנוע ממני לגלוש וליפול - אני מלך העולם. כשאני כבר בשוונג של הגלישה, אני חותך את משטחי השלג הלבנים כמו חמאה, אני עם ביטחון עצמי כפי מעולם לא היה לי, אני שחצן, מקצוען ואפילו עושה סלאלום בין אנשים.

אבל כל זה טוב ויפה עד הפעם הבאה שאני נופל חזק או עושה הפסקה, והביטחון העצמי נמוג. אז צריך להתחיל הכל מהתחלה, וכשזה מצליח שוב - זה ממכר. ובשביל ההתמכרות הזו של הגלישה, כל מי שנדבק בחיידק הלבן ימצא עצמו עושה סקי גם בשנה הבאה. וכנראה שגם אני.

הכותב היה אורח של חברת תיירות הסקי SkiDeal