עיתוני החרדים: אין איזכור למשב"ק של הגאב"ד
מדוע סערה מאה שערים בעקבות מעצרו של גבאי מנהיג העדה החרדית, הרב עמרם שפירא? למה קוראים לו המשב"ק? ואיך קרה שהעיתונות החרדית הממוסדת התעלמה מהסיפור?
לתקשורת החרדית דרכים משלה לטפל בפרשת "זהב לבן": בעוד אתרי האינטרנט במגזר בחרו בסיקור אינטנסיבי של החשדות, גל המעצרים במאה שערים והמחאה האלימה שהייתה בעקבותיה, העיתונות הכתובה, הממסדית, התעלמה מהם כמעט לחלוטין. הסיבה הפעם לא הייתה "זכות הציבור שלא לדעת", כבפרשות אחרות שלא מדווחות בה, אלא התחשבנויות פוליטיות קטנות, פנים-חרדיות.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- גם אתם מוזמנים ל"קידוש קלאב"?
- החינוך שלנו צנוע מדי/ דעה
- בלי כסף שחור, גם העדה החרדית תעבוד/ יצחק טסלר
ביומון הליטאי "יתד נאמן", המתיימר לבטא את עמדת הזרם המרכזי בציבור החרדי, מקפידים באופן מסורתי לגמד את מעמדה ומידת השפעתה של "העדה החרדית". בשל כך נזהרים בעיתון שלא להצטרף למאבקי הפלג הקיצוני, אלא לסקרם בצורה עניינית ומצומצמת – אם
בכלל. בגיליון הבוקר לא מופיעה בעיתון אף מילה על הפרשה הכלכלית שהסעירה אתמול את העדה.
גם "המודיע" לא ממהר להיגרר אחרי הקנאים ובניסיון לשמור על מעמדו כביטאון המייצג את הזרם החסידי, הוחלט להתעלם לגמרי מאירועי אתמול. סיבה נוספת להימנעות מסיקור נעוצה ביריבות המרה בין חסידות גור, השולטת בעיתון, לקבוצה הקיצונית בעדה החרדית, "הסיקריקים", שהגיעה לשיא במאבק האלים בשכונת "בתי ורשא". לגור אין כל עניין להתגייס כעת למאבק העדה במשטרה.
היומון החרדי היחיד שבו סוקרה פרשת "זהב לבן" הוא "המבשר", שהקדיש לכך ידיעה בולטת בעמוד השער, תחת הכותרת הפרו-סיקריקית "זעם רב ותסכול בציבור החרדי על ההתנהלות המחפירה של המשטרה". הרציונל: העיתון החסידי, שלפני שלוש שנים בדיוק הוקם תוך קריאת תיגר על 'המודיע' החד-צדדי, עדיין מנסה למתג עצמו כעיתון של כו-לם – גם של העדה החרדית.
מיהו המשב"ק
אתמול סערה מאה שערים בשל מעצרו של מי שמכונה "המשב"ק של הגאב"ד" (ללא רשאי תיבות: "המשמש בקודש של הגאון אב בית הדין"), הלא הוא העוזר האישי של המנהיג הרוחני ב"עדה החרדית", הרב יצחק טוביה וייס. ה"עדה" מורכבת מקואליציית חצרות וקהילות, שהמכנה המשותף להן הוא התנגדות עקרונית לציונות
והיבדלות מהמדינה ומוסדותיה.
אף שהוא מוכר כמשב"ק (מעין ראש לשכה), הרב עמרם שפירא לא נחשב ל"עסקן", ומכריו מספרים כי מעמדו מכובד יותר. ב-2003, כאשר הגאב"ד נכנס לתפקיד והבין כי יזדקק לעוזר אישי, הוא בחר לחפש דווקא "חברותא" – שותף ללימוד תורה, וכך הכיר את שפירא. עד היום מקפידים השניים ללמוד יחד כמה שעות ביום.
עם השנים הקשר בין הגאב"ד והמשב"ק התהדק, והחברותא הפך לאחד האנשים החזקים בעדה – איש סודו ויד ימינו של הרב וייס. "הוא לא בא מתוך העדה החרדית אלא נחשב ל'מינוי אישי' של הגאב"ד", מספרים במאה שערים, "זה אומר שהוא לא מקורב אליו פוליטית, אלא אישית – כמעט אפשר לומר חברית – וזה בדיוק מה שמסביר את חומרת המעצר. מבחינתנו, זה היה ממש חציית קו אדום. אם בית המשפט היה מחליט אתמול שהוא נשאר לשבת - הייתה פה קטסטרופה".