צה"ל לא מתאים לנו

בשנות ה-50 וה-60, לאחר קום המדינה, ביקשה ההנהגה בישראל בדחיפת בן גוריון ליצור את "היהודי החדש", אותה שאיפה אולטימטיבית של הציונות, בדמות יהודי שאינו לומד תורה כל היום כמו בגלות, אלא עובד אדמה, יגע כפיים, ובעיקר מנותק מהדת.

יצירת "היהודי החדש" נעשה באמצעות "כור היתוך", כשבבסיסה תובנה לפיה החברה החילונית היא הטובה ביותר, "חברת האור" כפי שקרא לה פעם משה שרת, או "נאורות ההשכלה" לפי בן גוריון עצמו. אם אנחנו האור, אזי השחורים, החרדים, הפרימיטיבים - הם החושך. זה המשך ישיר של התפישה של העת החדשה כ"עידן האורות", לעומת חשכת ימי הביניים. 

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

מזרח תיכון חלש, הכר את השכן החדש / אהוד ערן

במשך שנים הסיתו והדיחו נגד החרדים שאינם שותפים בנטל, אינם הולכים לצבא ואינם עובדים. טענו שהם לא תורמים ומזיקים לחברה, רק "מוצצים את דמו של החילוני". לרוב אותם כותבים לא מביאים עובדות מציאותיות אלא מדברים באוויר. הם לא כותבים למשל שהלמ"ס פרסם לא פעם ש-61% מהחרדים עובדים. אך אם תלמיד בכולל נחשב תלמיד שאינו עובד, מדוע חוקר באוניברסיטה דווקא נחשב עובד?

באמצע שנות ה-90 ובעיקר בשנות ה-2000 החל הצבא בגיוס חרדים, אך נתקל בבעיה קשה - הם שונים משאר החברה. יחד עם גדולי הדור ובהנהגת ראשי הצבא, נבדקו הצרכים והוקמה פלוגת "נח"ל חרדי" בתוך גדוד הנח"ל, על בסיס השונות של החרדים. הם, בניגוד לאחרים, לא מעוניינים להתערבב עם חיילות. אז אין חיילות. האוכל בפלוגה כשר למהדרין, הוקצו שעות לתפילה וללימוד תורה. הצלחותיה של הפלוגה היו מסחררות ובתוך שנה היא צמחה לגדוד, והגדוד עולה על גדותיו. בד בבד החל פרויקט שח"ר, שילוב חרדים בחיל האוויר, במטרה לשלבם במקצועות האלקטרוניקה בחיל, תוך שהובטח להם: אין נשים, אוכל כשר, שעות דת.

רוצים שנהיה כמוהם 

אלא שלצבא, כמו לחברה הכללית, אין באמת רצון לשלב את החרדים. הם רוצים ליצור כור היתוך, אבל שאנחנו נהיה כמוהם. במילים אחרות קוראים לזה חילוּן. זה מה שעשתה החברה החילונית והציונית לספרדים ("שואת בני עדות המזרח בישראל"), זה מה שהיא מנסה לעשות עתה לנו, החרדים. אבל לא רק לנו. לצבא נצבט הלב לראות שבמחזור האחרון של קורס הקצינים, 70% הם דתיים לאומיים, מתנחלים. פתאום הצבא מבין שההנהגה הצבאית עוברת לידי הדתיים - ה' ישמור. התוצאה הייתה שהנהגת המדינה והנהגת הצבא דיברו באופן מתוזמר על הקצנה בצבא. פתאום יש צוערים בבה"ד 1 שלא רוצים לשמוע שירת נשים בטקסים רשמיים, כי אסור להם, כי זו ההלכה. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר. אבל בצבא מיד אמרו בצבא שמדובר ב"הדרת נשים" וב"הקצנה".

ברור שכאשר יש יותר דתיים בקורס קצינים, יש יותר צוערים שמבקשים לקיים את ההלכה כלשונה, ולא מדובר בהקצנה. בעבר הם פשוט לא הגיעו לקורס הקצינים.

הצבא קיבל החלטה אומללה בימים האחרונים, לפיה חיילים יהיו חייבים להיות נוכחים בטקסים, גם אם אלה יכללו שירת נשים, בניגוד לצו מצפונם ואמונתם הדתית. איך קרה שאותו חייל שאינו רוצה לשמוע שירת נשים כי הוא פועל על פי ההלכה, הפך להיות זה שכופה את עצמו על האחרים? הרי האחרים הם שכפו את הדין עליו. אבל כשמעוותים, הכול מעוות.

הצבא כבר מכניס בפרויקט שח"ר גם בנות, ומצמצם את מספר השעות שהוקצו לתפילה וללימוד תורה. גם האוכל כבר לא תמיד מהדרין. אם היו רוצים לשלב את החרדים, היו דואגים לפעול על פי אורחות חייו של החרדי. אגב, מקומות עבודה שמעניקים לחרדים ולחרדיות סביבת עבודה תואמת, זוכים להצלחה רבה בשילובם. המסקנה: זה אפשרי, אם רוצים.

אוהד שקד הוא מורה להיסטוריה ולאזרחות בתיכון בתל-אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il