"היעלמות ברחוב 7": נסו לא להירדם בחושך
היידן כריסטנסן, שנודע בעיקר כאנקין סקייווקר, מגלם גיבור בשם לוק ב"היעלמות ברחוב 7". כמו בפריקוולים של "מלחמת הכוכבים", גם פה הוא כושל, וכך גם סרט האימה היומרני כולו
אפשר לקרוא את תקציר העלילה של "היעלמות ברחוב 7" ("Vanishing on 7th Street") ולקוות לסרט אימה אינטליגנטי, שיצליח לעורר חרדה עמוקה ולא להסתפק בהבהלות והגעלות. הקונספט פשוט: אימה מפני החשיכה, הדבר המפחיד שבו, כפי שיודעים ילדים רבים, כל דבר רע יכול להסתתר.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
המבריח
אך כדי שסיטואציה מופשטת זו תעבוד ותחזיק סרט באורך מלא נדרשת יכולת שליטה מופתית בכל מרכיבי המבע. הבמאי בראד אנדרסון, כבר הוכיח בעבודותיו הקודמות בקולנוע ("המכונאי") ובטלוויזיה ("פרינג'") כי הוא לא נטול כישרון, אך מסתבר שהוא רחוק מלהיות מוכשר מספיק להצדקת הצפייה בסרט.
לא רואים את האור
רמזים עבים ליומרות אינטלקטואליות שתולים לכל אורך 92 הדקות הארוכות מדי, אך "היעלמות ברחוב 7" הוא לא יותר מחוויה משעממת שתשכח במהרה על ידי הצופים המועטים שיחוו אותה.
הבהובי מקרנת הקולנוע הם הדימוי הראשון הנראה בסרט. חושך - אור. כליון - יצירה. כך גם בעבודת המקרנה באולם הקולנוע המפיחה חיים במקום בו יש רק חשיכה. אור המקרנה נע אל עבר החשיכה אך מיד שב ומזנק ממנה 24 פעמים בשניה. החשיכה באולם אף פעם לא משתהה לפרק זמן כה ארוך עד שנהיה מסוגלים להבחין בה, אך היא תמיד מאיימת לא להינגף מפני האור.
זהו הדימוי שאיתו מתחיל סרטו של אנדרסון, וברגע ההאפלה הראשונה של מקרן קולנוע זה תופיע, בפעם הראשונה, החשיכה רוחשת הרוע שתהיה מקור הסכנה בסרט.
אנו פוגשים את פול (ג'ון לגויזאמו), מקרין באולם קולנוע שבמהלך ההקרנות שקוע בקריאת ספר שכותרתו היא "החומר האפל המסתורי" וכותרת המשנה "הוא מכיל 99 אחוז מהחומר ביקום, מה זה?". אהה. פיזיקה. פול עובר להמשך הפרק בו קרא לאחרונה בעודו נוגס בתפוח. איזה מחיר נשלם על ניסיוננו להבין את המופלא מאיתנו? הפרי הסמלי עוד יחזור בסוף הסרט.
הפרק אליו הוא מדפדף, עוסק במושבה של האי רואנוק – משלחת בריטית שהתיישבה בסוף המאה ה-16 (באזור שהיום שייך לצפון קרוליינה). אנשי המשלחת נעלמו באופן שלא נפתר עד היום והשאירו מאחוריהם את הכתובת המסתורית "CROATOAN" המצביעה על האי הסמוך. אהה...היסטוריה מסתורית. אגב, גם הכתובת הזו תחזור בהמשך הסרט.
נדמה שהתסריט נכתב בהשראת הפיאסקו הטלוויזיוני של "אבודים". התסריטאי אנתוני ג'אזווינסקי מפזר צ'קים של רעיונות מדעים ופילוסופיים ללא כל כיסוי. יתכן שגם הוא ציפה לעמוד בצד ולהתפקע מצחוק בזמן שגדודי גיקים מנסים לפענח את כוונת המשורר. העובדה שהסרט הכניס רק 20 אלף דולר עלובים במיוחד בארה"ב מעידה כי לא היו הרבה קופצים על האתגר.
הרמזים העמומים מוחלפים במהרה בחשיכה. האנשים באולם הקולנוע (וכנראה בכל העולם) נעלמים, כשהם מותירים מאחוריהם את בגדיהם. הדבר שלקח אותם נמצא בתוך החשיכה ואולי זו החשיכה עצמה - כמו באירוע האפוקליפטי אותו חוזים האוונגליסטים האמריקאים שבו יעלו באחת כל הנוצרים הטובים השמימה (ה"Rapture").
האם זה פשר הדבר? אם כן מדוע רק אנשים בודדים נשארו, מדוע הם לא "נחטפו" עם השאר? ולא רק שהם לא נראים חוטאים באופן מיוחד, הם ממשיכים להיחטף אלא אם כן הם נושאים עליהם מקור אור המרחיק את החשיכה. ואולי זה משהו דמוני - הרי הצללים המופשטים מקבלים לעיתים צל של דמויות אדם. מדהים כמה שאלות הצופה יכול לשאול את עצמו בעודו מפהק משעמום.
סימבוליקה בחשיכה
פול המקרין נעלם, אבל בהמשך הסרט חוזר ומופיע. למה? אין לי מושג. האחרים שנחטפו לא חזרו. הגיבורים הם כתב חדשות בשם לוק (היידן כריסטנסן – שמצליח לעצבן גם כשהוא לא אנקין סקיווקר), נער שחור בשם ג'יימס (ג'ייקוב לאטימור) שמאמין כי יצליח למצוא שוב את אימו, ואם בשם רוזמרי (ת'נדי ניוטון) שאיבדה את התינוק שלה בחשיכה.
סיכום סימבוליקה: פול – פאולוס הקדוש מפיץ האמונה הנוצרית. לוק – לוקאס הקדוש מחבר אחת הבשורות. ג'יימס – נראה שהכוונה ל"יעקב הצדיק" אחיו או אחיו למחצה של ישו. ורוזמרי? חצי מריה הקדושה, וכולה "רוזמרי" שבשלב זה אני מוכן להניח שמשחק גם על "תינוקה של רוזמרי" – אימו של התינוק מזרע השטן בסרטו המהולל של פולנסקי.
כל הרבדים הסימבוליים המקושקשים אמורים להדהד בסצנות של ניסיונות הימלטות מהחשיכה המבוימים באופן הנוסך לאות בעפעפיים. לא כול הדמויות ישרדו את החשיכה, ועוד פחות צופים את הסרט. באופן לא מפתיע המעמד הסופי יתרחש בכנסיה שבה החשיכה הרעה מנסה לכבות את הנרות האחרונים השומרים על ג'יימס.
גם התפוחים יחזרו בסימבוליקה אופטימית. אמנם כל האנושות נעלמה אבל אור השמש חוזר למען שני ילדים טהורים ששרדו. סוס שנוגס בתפוחים שהתפזרו על הכביש (דימוי השאול מ"נעורי איוון" של אנדריי טרקובסקי) יאפשר להם לצאת מהעיר. אתם מוזמנים לחסוך מעצמכם את הקשקוש האווילי הזה.