משימה "סופר" בלתי אפשרית

פעם היו אלו רק חברות התקשורת שפעלו באסטרטגיית הערפול. המידע היה תמיד שם, תמיד נגיש, הכל נאמר כדי שהלקוח בסוף לא יבין יותר מדי. חוקי? בהחלט! הוגן? – לא בטוח.

בכל חברת סלולר היה מגוון של עד כ-16 מסלולים מהם יכולת לבחור כאלו המתאימים לך. בכל מסלול שבחרנו, מייד יכולנו לבחור מספר פיצ'רים מלווים, כאלו שמבטלים או מכפילים (כפל הטבה/ האחד מתחיל כשהשני נגמר וכו').

קומבינציות יצירתיות לא חסרו - כאלו שמשפיעות על הסכום הסופי, שבתמורה משפיע על גובה הזיכוי שנקבל, שמחולק ל-36 תשלומים ויורד בחשבונית אחרת.

החשבונית פרטה שורה אחר שורה את סך ההוצאה ועדיין - צריך היה לא מעט זמן בכדי להבין: "מה לעזאזל קרה פה?".

אז קמו יוצאי "יחידות העילית" של חברות התקשורת שידעו לצלוח בשקט את השורות הקטנות ולהשיג עבור לקוחות העסקים הגדולים הטבות ושירותים מוזלים. 

מדוע הלקוח צריך "כלים"?

משרד התקשורת אף הוא נכנס אל התחום ודרש את השינוי בחשבונית עבור הלקוחות, שכן נשאלה השאלה אשר הייתה לכאורה ברורה: מדוע הלקוח צריך "כלים" - כדי להבין את חשבונותיו החודשיים?

כמו בשוק התקשורת, כך גם שוק המזון פועל באופן דומה. כל המידע שם, שום דבר (שרלוונטי לקונה) לא מוסתר, אבל שאנו הצרכנים עומדים מול "חומה סינית" של מוצרים דומים למדי, בכל קשת המחירים, עם חבילות והנחות שפזורות באופן מתוכנן בצורה מדוקדקת ואסטרטגית ברחבי מתחמי ענק.

"ברור מדוע החלב בקצה המרוחק ביותר מהכניסה והמשקה הקל בקצה השני", אני ממלמל לעצמי בעודי מכין עצמי מנטלית להיות כמו טיל מונחה – באתי למטרה אחת: קוטג'.

אך המסע בסופר הוא ארוך, ארוך ומתוכנן להפליא ובעודי ממשיך במנטרת "אני לא רעב" מתחילה לה המחשבה:

"אני כבר פה, אקנה רק קוטג'? נביא חלב, חלב תמיד שותים וחוצמזה הגעתי ישר מהעבודה. למה לא לקנות מוצרים לאיזה כריך טוב? הנה הבאגט החם, הנה הטונה". 

חמישייה של סטארקיסט 110 גרם ב-26 שקל או רביעיית סטאר 160 גרם ב-24.48 שקל או אחת של 180 גרם במים אבל 5.35 שקלים (נשמע יקר) או של הסופר 3 ב-14.32 שקל. או 4 של יצרן אחר במחיר אחר.

שאר ירקות

אקח את הרביעייה וזהו. ירקות יש בבית? 8 שקלים לקילו עגבניות זה הרבה? שמעתי שעלו המחירים? מלפפון בשקית, בתפזורת, אורגני, 6 בשקית וזהו. לא קונה יותר כלום.

רגע! נדמה לי שנגמר הסוכר, או האורז? כמה בורקסים לדרך לא יזיקו. אין תור בבשר עכשיו, ממש מפתה לגשת לאיש עם הכובע ההדור שעומד שם.

גבול השיגעון

היכולת שלי כצרכן מן המניין לערוך השוואה מלאה של סל המוצרים בו אני מעוניין אפילו באותו סופר "On the fly" (בזמן הרכישות עצמן) מבלי להצטייד במחשבון, דף, עט ומחוגה הפכה בלתי אפשרית ולעתים גובלת בשיגעון.

הרכבת סל מזון עם כמות הקומבינציות כדוגמת הטונה מייצגת עלויות אלטרנטיביות ומורכבות שלא תבייש את המסלול הכי מורכב של חברת תקשורת עם כל הפיצ'רים בכל יום בשבוע וכל זאת, שלא להעז להעלות על שפתיי את הרעיון: בואו נשווה בין סופרים כי זאת הפכה הלכה למעשה למשימה "סופר" בלתי אפשרית.

כניסתה של טכנולוגיית רכישות האונליין אל ענף מוצרי המזון היא כניסה מבורכת. מדובר בהתייעלות של מערכי תפעול עצומים שלעתיד יוזילו את עלויות התפעול של החברות בצורה ניכרת.

אותה טכנולוגיה אשר למכור לנו אונליין מאפשרת לנו השוואה בין שירותי האונליין השונים של החברות  – ואז לשבת בנוחות בבית, מול הטלוויזיה עם כוס קפה.

הילד לא מושך את העגלה לצדדים, התור לבשר לא מהווה פיתוי וכמות קומבינציות הטונה גדולה ככל שתהיה פשוט לא רלוונטית.

בקלילות אתה צולח כאחרון המומחים ומשווה סלים בין 3 ערוצי המכירות (שופרסלדיל, מגה, רמי לוי) ומחליט מה טוב לך יותר. נכון – יש עלות לשליחות (19 שקל, 28 שקל, 24.9 שקל בהתאמה), אבל גם משלוח מהסופר הוא לא תמיד חינם.

ללא ספק ישנו שיפור אמיתי ומהותי הן ברמת המחירים והן באיכות המבצעים שבאתרים עצמם (וחשוב לציין כי לאתר ההשוואות אין שום עניין בקידום אף אחת מהרשתות).

מנהל הפיתוח של רשת אחת ציין כי "הרשת מתגאה בכך שמחירי המדף שלה מופיעים בשירות האונליין"  וברשת אחרת בדקנו את מבצעי קוטג' ומסתבר שהם קיימים הן באתר והן בחנות.

ללא ספק המודעות לרכישות האונליין עלתה משני צידי המתרס (בסוף כולנו לקוחות של מישהו) והעובדות מדברות בעד עצמן. קצב רכישות האונליין גובר, עלויות התפעול יופחתו ויגולגלו (ולו רק חלקית) חזרה אל הרוכשים בשל התחרות החדשה שנפתחה ועכשיו כל שנשאר זה ליהנות מהכלים ולהשוות את המחירים בתוך הסופר עצמו ומחוצה לו ביתר קלות.