אין פיקוח: "נאנסתי, וכלום לא זז בפרקליטות"
היא נאנסה בגיל 14, אזרה אומץ להתלונן אחרי 5 שנים - וקובלת על היחס שקיבלה מהפרקליטות. "איש לא יודע מה קורה עם התיק. סיפרתי הכול, מעבירים אותי מאחד לשני". אביה: "היחס עלוב. אם היה גוף ביקורת הייתי מתלונן"
גוף פיקוח לפרקליטות - כותרות אחרונות:
פיקוח על הפרקליטות? "חומה מול הציבור"
מבקר הפרקליטות: האזרח הקטן לא יוכל להתלונן
כקורבן עבירה זכאית אילנית להיות בקשר עם הפרקליט המטפל בתיק, אך לטענתה כאשר היא מתקשרת לברר אם נרשמה התקדמות "הם מעבירים אותנו מאחד לאחד. לא מתייחסים. כלום לא זז בפרקליטות".
כוס המים שהפכה לסיוט
אילנית, תושבת אזור השרון, נאנסה באכזריות בגיל 14, בזמן שלמדה במוסד חינוכי דתי בבית שמש, אליו נסעה מדי יום. "נסעתי עם חברה ללימודים, הייתי צמאה והיא הציעה שניכנס לבית של החבר שלה לשעבר. לא חשדתי בדבר ולא חשבתי שהמים יהפכו לסיוט של החיים שלי".לדבריה, לאחר שנכנסה לבית החל החבר לשעבר להתנהג בצורה אלימה. "הוא החל לשכנע אותי לעשן סמים. התנגדתי. כשרציתי לצאת מהבית, הוא איים עליי בסכין שהצמיד לצוואר שלי. הוא צילם אותי במצלמת המחשב ותוך כדי איומים אנס אותי. ניסיתי לצעוק ולהתנגד,
פרט לאונס הוא כלא את אילנית באיומי סכין, ולדבריה "למחרת, הוא הזמין חבר שלו והוא נגע בי במקומות מוצנעים תוך שימוש באיומים. הוא גם דרש שאשכב עם חברו, אבל התנגדתי".
החשוד באונס לא אפשר לאילנית לענות לשיחות בטלפון הנייד שלה, וענה במקומה. "הוא הכניס אותי לחדר האמבטיה ובאמצעות הסכין פצע אותי באיבר המין. הוא אמר לכל מי שהתקשר אליי שאני תחת השפעת סמים, שהחבר שלו מצא חן בעיניי ושאני רוצה להישאר אצלו".
רק לאחר 24 שעות הגיעו מכריה של אילנית וחילצו אותה מביתו של הנער. אביה סיפר כי "לא הצלחנו ליצור איתה קשר והתחלנו לדאוג. לבסוף, הצלחנו להגיע אליה דרך חברות".
לאחר האירוע אילנית שתקה ולא סיפרה דבר. "ראינו שמצבה הנפשי מידרדר ולא הבנו למה", סיפר האב, "היא עזבה את הלימודים בבית שמש. רשמנו אותה לבית ספר באזור אך היא נעדרה מהלימודים. ראינו איך הילדה הולכת ודועכת לנו מול העיניים. היו לה התפרצויות זעם, היא החלה לאכול יותר מדי ולא תפקדה בבית".
לדברי האב, במשך חודשים ארוכים לא דיברה אילנית כלל עם בני המשפחה. "ראינו שזאת לא הילדה שאנחנו מכירים. היא לא התגייסה לצבא ולא הלכה לשירות לאומי. לא הבנו מה קורה לה. היא פחדה לישון בחדרה, לא הייתה ישנה בלילות. התקנו סורגים בחדר שלה. לקחנו אותה לפסיכולוגית אך היא לא חשפה את הסוד".
"חשפתי הכול, אבל הכול"
אילנית הסבירה כי חשה אשמה במה שקרה ולכן פחדה לספר על המקרה. "פחדתי שיענישו אותי על מה שקרה. הרגשתי שאני לא בסדר. למרות שהיום אני יודעת שהייתי צריכה לספר על מה שעברתי, הציק לי שהם לא מבינים אותי".
לאחר חמש שנים היא הסכימה לספר למשפחתה על המקרה והוגשה תלונה במשטרה. "סיפרתי על כל מה שקרה. נתתי את השמות של החברות שלי, הכול. המשטרה הזמינה אותי לעימות עם החשוד והטחתי בו את מה שעשה לי ואיך הרס לי את החיים. כל מה שהמשטרה ביקשה עשיתי. חשפתי הכול, אבל הכול". בעקבות זאת נעצר החשוד באונס לחקירה ושוחרר.
בחודשים האחרונים פונה המשפחה לפרקליטות, אך לטענתה לא זוכה לתשובות. "לא מתייחסים אלינו. מעבירים אותנו מאחד לאחד ואף אחד לא יודע מה קורה עם התיק. אנחנו רוצים שהוא ייתן את הדין על המעשים שעשה, אבל בפרקליטות מתעלמים מאיתנו, אפילו לשיחה אחת לא הזמינו אותנו. ככה לא מטפלים בתיק כזה חמור, ככה לא מעודדים נפגעות תקיפה מינית להתלונן".
"התיק פשוט נעלם, יחס עלוב"
לדברי האב, חשוב שיהיה גוף שיפקח על הפרקליטות וייתן מענה לאזרחים. "התיק פשוט נעלם אצלם. לא ייתכן שדבר כזה יקרה. אם הגוף הזה היה קיים הייתי פונה אליו ומגיש תלונה על ההתנהלות של הפרקליטות.
פעם ראשונה שאני בקשר עם הפרקליטות ויחס עלוב אנחנו מקבלים מהם".
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר בתגובה: "התלונה הוגשה לפני כ-8 חודשים, ביוני 2011, והיא נוגעת לאירוע שהתרחש לטענת המתלוננת לפני כ-6 שנים. לאחר התייעצות ובחינת התיק בפרקליטות הוחלט לשחרר את החשוד ממעצר והתיק מטופל בפרקליטות לצורך קבלת החלטה סופית. הפרקליטות משתדלת ומשקיעה מאמצים רבים בטיפול בנפגעי עבירה וככל שיש למתלוננת טענות ספציפיות נשמח לקבל פרטים על מנת לתת מענה ראוי לפניותיה".
לפנייה לכתב/ת 
