"בן 39, אשכנזי. בּדוֹמָה". איך הגזענות עוד כאן?

שבת בבוקר, יום יפה, אני שותה המון קפה וגם קוראת המון עיתון, של דתיים. כל-כך המון, שאני מגיעה אפילו עד למודעות השידוכים. "בן 42, תואר בראיית חשבון, מבית אמיד, באשכנזית", "בת 39, מורה לחינוך מיוחד, נאה, רזה, באשכנזי".

זו לא הייתה מודעה אחת או שתיים, אלא כמה וכמה לא מבוטלות של רווקים ורווקות דתיים, בגילאים די מתבגרים, שטרחו לציין בדיוק מאיזו ארץ מוצא הם רוצים שיגיע האביר על הסוס, או הנסיכה על העדשה.

חשבתי שזה מראה סוריאליסטי שרואים רק בעיתון, אז פניתי לחברה שלי, שדכנית חובבת, ושאלתי אותה הכצעקתה בעסקי הפנויים פנויות במגזר. נוכחתי לדעת שגם שם, בהגיע תור פלוני ופלונית לפרקם, רבים מהם, בעיקר האשכנזים אבל לא רק, טורחים לציין בדיוק איזה שם משפחה כדאי שיהיה למיועדת.

זה מוזר, כי תמיד הייתה תחושה שהמגזר הדתי-לאומי חף מכל התופעות האלה. פה זה לא חסידות סלונים בעמנואל. כאן לא תמצאו משוגעים שיוצאים להפגין ברחובות כדי שהבת שלהם לא תלמד עם הבת של צנעני. כאן לומדים בכיף ספרדים ואשכנזים יחדיו, וגם מזמינים אחד את השני לארוחות שבת, וגם מדריכים יחד בבני עקיבא, ובסוף אפילו מתחתנים אחד עם השני, אם יוצא. הנה, אפילו בסרוגים יפעת התחתנה עם אמיר.

אלא שמתברר שזה לא לגמרי כך. אמנם יש הרבה אנשים במגזר הדתי לאומי שכבר מזמן השתחררו מהסטריאוטיפים האלה, אבל לצדם, בחלקים מסוימים של המגזר, במקומות מסוימים - הגזענות עדיין חיה ובועטת.

גזענים מדברים בסתר

הגזענים במגזר הסרוג מרשים לעצמם לצאת מהארון רק במודעה אנונימית בעיתון, או כשהם מרגישים בסביבה בטוחה. הם לא ידברו על כך בשער בת רבים, אלא סביב שולחן שבת שיש בו אנשים כמותם, שמבינים עניין, ושאפשר לשחרר לידם באופן חופשי הערה בסגנון "סוויסה הזה עשה לבן שלו ברית ב'אווניו' ואין לו שקל על הנשמה, פרענק נו".

אלה אנשים שיגידו בגאווה "אני? אני יש לי מלא חברים ספרדים" או שיקריאו בזעזוע ידיעה בעיתון על נהג אוטובוס שקילל תלמידים אתיופים, אבל שנייה אחר כך יבררו אצל הדודה אם יש איזו אשכנזייה חדשה במלאי בשביל הבן שלהם. הם לעולם לא יגידו בקול 'אנחנו גזענים', רק יבקשו בשושו מהמנהלת

שתעביר את הבת שלהם לכיתה השנייה "כי שם יש לה יותר חברות", אשכנזיות כמובן.

נכון שיש גם גזענות של מזרחיים כלפי אשכנזים, ויש מי שיגיד שאין לזה שום קשר לדת אלא לסנוביות אירופאית טיפוסית שקיימת גם אצל חילונים, אבל קשה שלא לשים לב לכך שרוב ראשי הישיבות במגזר הדתי-לאומי הם אשכנזים, והתפילה הרשמית ברוב המוסדות הדתיים-לאומים היא, ניחשתם נכון, בנוסח אשכנזי. 

נראה ששאריות השיח הגזעני ימשיכו להתקיים במגזר הסרוג כל עוד ברירת המחדל של אבוטבול, אברך מרוקאי בישיבה דתית-לאומית טיפוסית, היא תפילה בנוסח שלא שלו. כל עוד במודעות השידוכים אף אחד לא יהסס לכתוב "אשכנזי. בדומָה". כל עוד נועה שם בדוי, חברתי הרווקה, תמשיך להרגיש חופשי לשאול אותי "איזה כהן זה, ספרדי? אז לפחות תבדקי לי שאין לו מנטליות מזרחית".