ימיי בישיבה: אשכנזי בעל כורחי
בכל אלול הייתי שרוי בחיל ורעדה, ולא בהכרח מבית דין של מעלה, אלא מהרבנים: האם יתירו לנו קברניטי הישיבה להתפלל במניין ספרדי בימים הנוראים? הישיבות צריכות לבקש סליחה
כשהייתי נער בישיבה התיכונית, החל מא' באלול נשארנו ערים עד מאוחר כדי לומר סליחות לאחר חצות הליל. למחרת, היינו צריכים להתייצב בזמן לתפילת הקבע של הישיבה - וכל איחור גרר עונש. כמה שבועות לאחר מכן, כשהאשכנזים החלו לומר סליחות גם הם - אם הישיבה לא איחרה את זמן התפילה הרשמי, הרמ"ים גילו הבנה והעלימו עין.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
באותה תקופה הייתי שרוי בחיל ורעדה מאימת הדין. לא בהכרח מבית דין של מעלה, אלא מזה של מטה – האם גם השנה קברניטי הישיבה יהיו נחמדים וירשו לנו להתפלל במניין ספרדי בראש השנה וביום כיפור, או שמא נגזר עלינו להצטרף לתפילות הכללית של הישיבה, שנוהלה לפי הנוסח האשכנזי בתוכן ובניגון?
בכלל, ההרגשה שאיני רצוי בישיבה פגעה בי יום-יום, משום שנוסח התפילה בישיבה היה אשכנז בלבד - ולא לפי מנהג החזן. שלא לדבר על כך שקריאת התורה הייתה צריכה להיעשות בטעמים אשכנזיים, בלי קשר לבעל הקורא.
בכל זה נזכרתי ממש לאחרונה, כשחבר טוב, בן 45, בוגר ישיבת הסדר שסיים כמה מסכתות בחייו וקבע זמן ללימודי הלכה, מוסר ושמירת הלשון, נדהם לגלות שבימים שאין אומרים בהם הלל שלם - הספרדים לא מברכים על ההלל. ואילו אני, בן 32, גם מבלי להיזדקק לקורות חיים תורניים אלה, כבר בגיל 12 ידעתי שאשכנזים תמיד מברכים על ההלל. את השונות גיליתי די מהר,כשעברתי לחטיבה בישיבה תיכונית.
מאז עמדתי לא פעם תוהה על מנהגים והלכות הנהוגים בקרב האשכנזים (למשל, שלא עמדו ב"לכה דודי", ומנגד שלא הפסיקו לקפוץ על רגליהם בקדיש), אבל כבר שנים רבות שלא נדהמתי כמו אלו מול תדהמתו של חברי.
שינוי בדרך?
בנערותי, לפני כ-15 שנה, כל הישיבות התיכוניות היו בהנהגה אשכנזית, ובאוריינטציה תואמת. לא שהיום המצב שונה כל-כך, אבל לפחות מתחילים לראות ניצנים של שינוי, גם בקרב ישיבות ההסדר והגבוהות.
כך למשל, ליד ביתי יש ישיבה גבוהה ולה ראש ישיבה מעדות המזרח וכן רוב תלמידיה. המעניין הוא שאף על פי כן, אין כפייה וקיפוח. לא בנוסח התפילה (פשוט נוהגים לפי החזן) ולא בשאר הדברים. בכלל, על-אף שהספרדים קופחו רבות בשנים, הם אינם נוהגים מידה תחת מידה באשכנזים, אלא מגלים סובלנות וכבוד כלפי מנהגיהם.
למשל, כשאצלנו בישיבה התיכונית דיברו על הזכרת הגשמים בעמידה, הם תמיד דיברו על "ותן ברכה" לעומת "ותן טל ומטר לברכה", ומעולם לא הזכירו את השיח הספרדי – "ברך עלינו" לעומת "ברכנו". ואילו רב
בית הכנסת שלי, בית כנסת ספרדי, כמעט תמיד מציין גם את מנהג האשכנזים. נראה שההתעלמות ממנהגי הספרדים ומנוסחיהם נבעה ככל הנראה הן מתוך רגשי עליונות וצדקנות, ולא פחות מכך - מבורות.
בימים אלו של בקשת סליחה ומחילה, אני מחכה ליום שבו יקום מנהיג בכיר מהציונות הדתית ויתנצל בשם הציונות הדתית לדורותיה. ושגם לא יסתפק בכך, אלא יתחיל לפעול למען תיקון - ועל זה בוודאי יהיה לברך.
לפנייה לכתב/ת 
