למי יש אלוהים?

ביום השני של החג, כשהצצתי לעזרת הגברים, נתקלתי בעורפו של קרוב משפחה מתוק שלי, סמג"ד במיל', מתנחל, ששכל את אשתו לפני שנים מעטות, והשנה זכה לשמוח שוב בחתונה עם אישה נהדרת ומקסימה. ב"עלינו לשבח" הוא כרע אפיים ארצה, והניח את המצח המודאג מפעם על מטפחת לבנה, ובי עבר צמרור קצר וחריף. הבנתי באחת את "כורעים ומשתחווים".

עוד בערוץ יהדות - קראו:

• חילונים, תלמדו יהדות/ רחלי מלק-בודה
• מדד הדת והמדינה: 62% בעד נישואים אזרחיים
• לא יאומן: 200 שנה לאומן
  

חשבתי על כל השנים האחרונות שלי, בהן חלפו בליבי אנשים חילונים ודתיים, והבנתי שהחלוקה הזו נעשתה זרה לי, ומולה קמה חלוקה חדשה: אנשים שיש להם אלוהים וכאלה שחסרים אותו.

מעתה אמור, מי שיש לו אלוהים הוא מי שמסוגל לכרוע ברך מול רגשות הזולת, לתפוס שהוא לבד לא ממלא את ההיכל. לעומתו, מי שאין לו אלוהים, יכול לבוא בכל שבת להתפלל, אבל לטפח במוצאי שבת מערכת ערכים אגו טריפית לחלוטין.

למי שיש אלוהים, יש ידיעה ברורה שגם מי שעומד מולו נברא בצלם, ואולי, מה אתם יודעים, גם החלומות שלו שווים משהו. לעומת זאת, מי שאין לו אלוהים סולח לעצמו על חולשותיו ופגיעתו באחרים, כי יש לו פתק מהרופא.

מתחזקים בפרגון

כל זה עבר בראשי ביעף כריעת ברך אחת, ואז חשבתי כמה חבל שהחברה הדתית העיפה את התפילה, ואיתה מצוות רוחניות אחרות, לתחתית הטבלה של מדד האדיקות. 

איך קרה שתכונה נדירה כמו נדיבות לא מזכה אותך בתו תקן של יראת שמיים? ברכילות חיובית ברחבת בית הכנסת: "קלטת את הבחור ההוא שפירגן לפרופסור הקשיש על הספר החדש? צדיק! ואת ההיא ששמחה בשמחת החברה שלה על האירוסין שלה? פשש... כנראה שהיא מתחזקת!"

לא. תכונות טובות סובלות מיחסי ציבור גרועים. לא כותבים עליהן בטוקבקים. והן בטח לא נחשבות בספירת המלאי של סממני החילון או להפך - ההתחזקות. בהיעדר שאר הרוח, נותרה רק הצניעות.

רואים שאני צדיק?

זוהי צניעות מתריסה, שחצנית, צועקת את עצמה. "אני צדיק! רואים? רואים שהוצאתי ציציות?!" או "אני טהורה! שמתם לב שאף שערה לא מבצבצת מהכובע שלי? הבחנתם בכך שאני לא אומרת שבת שלום לגבר שאינו בעלי, גם אם הוא השכן הטוב שמשאיל לנו את מכסחת הדשא פעם בשבוע?".

צניעות מתייהרת, שכולה עליונות על הזולת: "סליחה, הבן שלי כבר לא ילמד בישיבה המקומית, לומדים בה כל מיני מהשכונות. זה לא מתאים לנו. אנחנו רוצים חינוך תו-ר-ני. בלי מורות. רק מורים. אנחנו מאוד מקפידים".

צניעות שפוגעת בנפשות אנושיות, מבזה: "מצטערת, אני לא יוצאת עם בחור שלא למד בהסדר. אני מחפשת

מישהו רוחני. אבל אולי אני יכולה להכיר לך מישהי? היא ברמנית בנווה תרצה. זה  מתאים למישהו כמוך, לא? רגע, מה אמרתי, מה אתה נפגע?"

הצניעות נעשתה לחזות הכול. ממיינת אנשים לראויים יותר או פחות, דתיים יותר או פחות, זרים או שייכים יותר, גם אם במחיר ההקפדה על הצניעות הם מדלגים בקלילות על 101 ערכים אחרים. בראש השנה הזה, בואו נחליט שנהיה יותר צנועים, נצעק פחות, נחזור לתפילות הלחש.