צנועה, גם במיני

היופי הנשי הוא חלק משלל המתנות שהאישה ניחנה בהם, כמו החוכמה, האינטליגנציה הנשית, האינטואיציה ועוד. מי יותר ומי פחות. למה דווקא את

היופי עלינו להצניע? אם היו מבקשים מנשים דתיות להיראות קצת טיפשות כדי שגברים לא ימשכו אליהן, הן היו מוכנות? ואם כדי לתת לבנות אחרות הזדמנות שווה?

האם הייתם מעירים למישהי שצוחקת בצורה גסה מדי לטעמכם? לגבר שמתעקש להראות את שריריו? למתחכם שמתעקש לתקוע אמרות שפר בכל מקום? אולי הייתם אוהבים אותו ככה, אולי הייתם בוחרים לא להיות חברים שלהם, אבל זאת הדרך שלהם להביע את עצמם. כך גם הצורה בה אנחנו מתלבשות.

סקאלה של לבוש

אני מתלבשת כמו שאני רואה לנכון בכל מקום שאליו אני הולכת, לפי החוקים המשתנים שלי. כמובן שזה שונה אם מדובר על מקום העבודה, מסיבה בחוף ים או ביקור אצל הדודים. אופן הלבוש של נשים נע בסקאלה רחבה בין עירום ללבישת רעלה, אין מקום אחד נכון על הסקאלה הזו, ואישה יכולה

לשוט לאורכה בתקופות ומקומות שונים בחייה.

אני מתבוננת על התמונות הישנות של הסבתות שלי, שמאז ומעולם היו דתיות, רק דור או שניים אחורה, ונראה שחוקי צניעות הלבוש היו הרבה יותר שפויים - שמלות בלי שרוולים וחצאיות קצרות היו מקובלות אז. היום, כך נדמה, כל רב מוצא מפלט לחרדותיו, ומוסיף מכל הבא ליד (או לרגל): אסור להראות את עצם הבריח, ילדות מגיל תשע ומעלה לא יכולות לשיר בפני גברים, יש לכסות מרפקים גם בכיפוף, אין ללבוש בגדים אדומים, אסור שסע מתחת לברך ועוד ועוד ועוד.

כל חוקי הצניעות האלה בעייתיים בעיניי, ונועדו להצניע ולסגור משהו שהוא עניינה הפרטי של האישה. תעזבו את האישה לנפשה ותנו לה להביע את עצמה בדרך שבא תרצה, לא מתאים לכם למצב הרוח? תזיזו את המבט.

להיראות טוב זו לא עבירה

זה לא ויכוח על ההלכה. מי שבוחרת לשמור על חוקי הצניעות שהכתיבו הרבנים ולקבל את כל

ההחמרות הנוספות של דורנו האחרון - זאת זכותה ובחירתה. מצד שני, מי שאינה שומרת על חוקי הצניעות ההלכתיים, גם לא מפריעה לי - זאת דרכה. ולא, היא ממש לא נכנעת לתכתיבי הגבר החילוני, היא פשוט רוצה להראות טוב, להרגיש טוב, לקבל מחמאות, להשתמש בכוח שיש לה. אם היא חוזרת הביתה אחרי שדפקה הופעה טובה, היא לא נושאת תחושת ריקנות, היא פשוט מקפלת את החולצה ומתכננת ללבוש אותה גם למחרת.

בתיכון לימדו אותי שכשאני אלך ברחוב ובן יסתכל עליי, ארגיש כמו עגבניה בשוק שבוחנים אותה, ארגיש מושפלת. זה לא

קרה. כשמישהו, בת או בן, מביטים בי ומחמיאים לי על איך שאני נראית בדיבור או במבט, אני מרגישה טוב עם עצמי לכמה רגעים, וזה כיף. ו"כיף" זה סיבה ממש טובה להמון "למה" בחיים שלי. וככה אני מאמינה שזה צריך להיות.

הפסוק "הצנע לכת עם אלוקיך" לא מדבר על בגדים, הוא מדבר על צניעות שבנפש. הוא אומר כך: אל תחשוב שאתה אלוהים ושיש בכוחך לשנות את כל מי שמולך. תהיה צנוע בדרכך, ודע שאנחנו כולנו אנשים פשוטים ביקום אחד שמבררים את הדרך, לכל אחד מתאימה דרך אחרת, ואין דרך אחת שמתאימה לכולם.