חילונים, תתחילו ללמוד תורה
צעירים חילונים, רוצו ללמוד תורה - ולו כדי לכפור בה, ולו כדי להגדיר לעצמכם ולילדיכם על מה וביחס למה אתם חילונים. ולא, "הדתיים לקחו מונופול על היהדות" זה לא תירוץ
השורות האלה נכתבות בעודי חובשת את ספסלי בית המדרש, במדרשה למנהיגות "עין פרת" שביישוב אלון. כבר חודש אני מעלה שם אדים באוהלה של תורה, יחד עם עוד 70 חבר'ה - דתיים וחילונים, שבאו לערוך עם יהדותם מעין שיחת "יחסינו לאן?" רגע לפני יום כיפור.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
- מדד הדת והמדינה: 62% בעד נישואים אזרחיים
- שנת צדקה: רעיה שטראוס - מתנדבת מקצועית
- לא יאומן: 200 שנה לאומן
מדובר בסוגיה בוערת, ללא ספק, אבל ייתכן שדווקא הרקע חשוב יותר מהאובייקטים שבמרכז התמונה. אם יש חוויה שנחרתה בזכרוני אלה הם הפיות הפעורים של חבריי החילונים, לאחר המפגש הראשון עם הגמרא. חוסר האונים שלהם כשניסו לפענח כתב רש"י ללא הצלחה. התדהמה שאחזה בהם כשכל הדתיים בחבורה ענו כאחד "ז' אדר" לשאלה מתי נולד משה רבנו.
שלא תיטעו. החבר'ה האלה, רובם בסביבות גיל 25, הם הקצפת של החברה הישראלית. רובם למדו במוסדות נחשבים, וההורים שלהם נתנו להם כל מה שיכלו - חינוך אליטיסטי, חוגי אמנות, מוזיקה ומדע, חום ואהבה, מוסר ואידיאלים גדולים. רק דבר אחד הם שכחו ללמד אותם - יהדות.
האנשים האלה הם החריגה הסטטיסטית של החינוך הממלכתי. כנגד כל הסיכויים הם פילסו את דרכם אל עבר ארון הספרים היהודי, שננעל בפניהם במשך שנים, והיו מהם שאף העזו להתוודות בפנינו, הדתיים והדתל"שים שבחבורה, שהם כועסים על ההורים שלהם, שהם נמקים מבושה נוכח בורותם.
חילונים, זה גם שלכם
את המסר של אנשי המדרשה החילונים, אני מעבירה אליכם - בני גילם, שמן הסתם יצחקו עליהם כשהם יחזרו הביתה מבית המדרש ויקראו להם "דוסים מתחזקים". כדי להיות מדויקת ולא מכלילה, אכוון ספיציפית אל אלו מכם שגדלו בבית חילוני למהדרין (לא מסורתי), שהחשיפה שלהם ליהדות מסתכמת פחות או יותר בחגים קולינאריים, בר מצווה, ושיעורי תנ"ך מאוסים בתיכון. אני מקווה שהמסר הזה לא יתפרש חלילה כהתנשאות או כהטפה מיסיונרית, אלא כפיבמשך שנים טיפטפו לכם הוריכם חרדה תהומית מכל מה שמריח יידישקייט. הם הסירו מהמזנון כל זכר לכתבי הקודש, פן תעלעלו בהם חלילה ויקפוץ מתוככם שד בדמות דוס בשטריימל, שיגרור אתכם בפאותיו אל עבר תחתית השאול החרדי.
החרדה שלהם הייתה מוצדקת במידת מה. הם למדו מהוריהם לחרוש ולקצור, לבנות ולהיבנות, לשמור על המדינה הדנדשה והטרייה, ולהפיג מתוכה כל ריח של שטטעל ושל פאסיביות וחוסר אונים. לא להיות שוב כצאן לטבח.
היום עומדים אתם, צאן מרעיתם - דור שלא יודע את יוסף, וגם לא את הרש"ר הירש או האור זרוע, שלא לדבר על הבעש"ט והרב סולובייצ'יק - ומשננים בגאווה בלתי מוסברת תחת כל פולמוס דתי-חילוני רענן את המנטרה הקבועה שהזינו בפיותיכם: "הדתיים לקחו מונופול על היהדות".
ולא שאתם לא צודקים, רק ראוי היה שתשאלו את עצמכם מדוע לקחו הדוסים את המונופול הזה, אם לא משום שהוריכם הפקירו אותו בידם. מדוע הפכה התורה עבורם סמל לארכאיות ולחוסר רלוונטיות, שעה שמושאי ההערצה שלהם, דור מייסדי התרבות היהודית-חילונית מתחדשת - מבן גוריון דרך ברנר וכצנלסון, מעגנון וביאליק ועד יהודה עמיחי - כולם ידעו את התורה הפוך בה והפוך בה. כולם התחנכו ב"חדר" ושיחקו במגרש היהודי ביצירותיהם, בנאומיהם, ובתפיסת עולמם. כיצד העזו למנוע מכם את הגישה לקורפוס ההיסטורי-תרבותי המפואר ביותר שנוצר אי-פעם. לאוצרות ידע המכילים בתוכו אגדתות ופולמוסים, מחלוקות ומדרשים - יצירה יהודית מתחדשת שהיא הבסיס למה שאתם מכנים יהודי-חילוני-ליברלי.
צום גדליה זה היום
היה מי שחזה זאת. אותו כצנלסון המוזכר לעיל, כתב כבר בשנת 1934 בעיתון "דבר" מאמר בשם "חורבן ותלישות". הוא סיפר שם על אחת מתנועות הנוער הציוניות, שקבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ בתשעה באב . "אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים", הוא כתב, "ואי-ידיעה זו כשהיא לעצמה מעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית... מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עמה שכחה?" וברבות השנים הוא יוסיף, בנבואת זעם שהתגשמה: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארצות".
בשם בני גילכם החלוצים, שהעזו להגיע לבית המדרש ולהוציא את עצמם ממעגל הבורות, בשם אישוני העיניים המורחבים שלהם, אני קוראת לכם, צעירים חילונים שאני כל-כך מאמינה בהם, ההורים
לעתיד של דור המחר - לרוץ וללמוד תורה כל עוד רוחכם בכם. למדו אותה ולו כדי לכפור בה. פלפלו בה ולו כדי להגדיר לעצמכם ולילדיכם על מה וביחס למה אתם חילונים. היפכו בה ודרשו בה כדי שתדעו היטב מה להשיב לו, לאותו תלמיד חכם, שמתנגח בבורותכם האפיקורסית, ומנצח אתכם בנוק-אאוט על סעיף חוסר ידע.
אני מתפללת ליום שבו יהיה בית מדרש חילוני בכל עיר, בכל שכונה ובכל רחוב. שהידע העצום הזה יהיה נחלת הכלל בארץ, כי זהות היא לא עניין לזלזל בו, שכן מעצם הגדרתה - בלעדיה, מי אנחנו? אני מצפה בכליון עיניים ליום שבו אפגוש ביוצאי חלציכם והם יענו לי בפשטות "צום גדליה", לשאלה איזו צום צמים היום. היום זה לא קרה.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
