שנת צדקה: נתינה עם חיבוק שווה יותר
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" - גם ב-2011. לקראת ראש השנה ynet מגיש פרויקט מיוחד, ובחלק ג' - רעיה שטראוס עשתה מהפילנתרופיה מקצוע
עוד בערוץ יהדות - קראו:
ותשובה ותפילה וצדקה - פרויקט מיוחד לחג:
רעיה שטראוס היא האלפיון העליון. הנערה בחולצת הטריקו נמצאת אי-שם מתחת. הרבה מתחת. היא הגיעה לבית השאנטי דרך שירותי הרווחה. בחיים האמיתיים אין קשר בין ילדות שאין להן בית לבין מיליונריות. אבל רעיה שטראוס יצרה משהו חדש. היא נותנת – והרבה, אבל תמיד נשארת גם לחבק.
אבל החיבוק הראשון של שטראוס שמור למריומה, המייסדת של בית השאנטי. בנייד שלה, הטלפון של רעיה שטראוס מופיעה תחת השם "האמא הקוסמית". זה מה שהיא בשביל מריומה, וזה מה שהיא בשביל כל ילדי בית השאנטי. 15 שנים היא מלווה אותם. 20% מתקציב בית השנטי ניתן על-ידי שטראוס ופילנתרופ נוסף. אבל בית השאנטי הם לא היחידים.
רבת פעילות
בעשור האחרון הפכה שטראוס את הפילנתרופיה והעשייה החברתית לעיסוקה המרכזי, המתמקד בשלושה תחומים: מתן הזדמנות שווה לנוער שההתחלה שלו קשה יותר - כך אפשר למצוא אותה גם בתנועת "אחרי", שם היא נחשבת ל"אמא" של התנועה, שמטרתה לטפח מנהיגות צעירה ומעורבות קהילתית. בנוסף היא תומכת בעמותת "צבע" הפועלת להקטנת הפערים החברתיים, ובשנה החולפת תמכה בהקמתה של תוכנית המנהיגות על שם רבין במרכז הבין-תחומי.
שטראוס בן-דרור חולקת את מגוריה בין תל אביב לנהריה, ומסייעת בצמצום הפערים בין הצפון למרכז - פרויקט שגם אחיה מיכאל שותף לו. היא מכהנת כנשיאת הכבוד של ידידי בית החולים בנהריה, ותומכת בתנועות פריפריאליות רבות נוספות.
מה שאי אפשר לקנות
הנושא השלישי לו מקדישה שטראוס את הונה ואונה הוא עתיד המדינה. היא תומכת מזה שנים ב"מכון ראות" ששם לו למטרה להפוך את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות בעולם באיכות החיים של תושביהן, ואף שותפה תוכנית הדגל של הסוכנות היהודית ליצירת "גשר חי" בין 46 קהילות בארץ. גם עמותת "'תאיר נרי" בראשות הרב ניר בן ארצי זוכה לתמיכתה.
בכל אחד מהפרויקטים האלה ורבים נוספים, היא מעורבת במשך שנים ארוכות. היא מכירה את האנשים שעומדים מאחורי כל אחד מהם, מה שמסביר את הקושי שלה למצוא כמה שעות למשהו שאיננו התנדבות. כמו למשל, להתראיין.
כשהתקשרתי אליה בפעם הראשונה, שטראוס בן-דרור נתנה את הסכמתה מיד, והפנתה אותי לסיגל, העוזרת שלה, לתאם את יום הצילומים. אלא שאז התברר שפשוט אין יום כזה. אבל אין דבר העומד בפני הרצון לדבר על חשיבות התרומה לחברה.
בבית השאנטי התרגשו לארח את הראיון. הציניקנים יאמרו שככה זה כשמגיעה אחת התורמות הגדולות. אבל החיבוק של הילדה בחולצת הטריקו בשעת צהרים, זה דבר שאי-אפשר לקנות בכסף.
לפנייה לכתב/ת 
