שנת תפילה: שליחת ציבור על הבמה

עוד בערוץ יהדות - קראו:

• איה קרמרמן התפללה עם מדונה - והתאהבה
• שנת תשובה: הקיבוצים חוזרים ליהדות
• הישרדות ראש השנה של טלי פרקש
  

עדי ארד היא תופעה לא שיגרתית. קצת קשה לראות את זה עליה במבט ראשון. למעשה, אי אפשר לנחש במה היא עוסקת, בקלות אפשר להלביש עליה מקצועות מהקופסה כמו פסיכולוגית או אדריכלית. כשהיא מדברת, אפילו הקול הנעים שלה לא מסגיר. אבל ארד היא זמרת שמתמחה בחזנות.

היא למדה חזנות אצל ד"ר מרדכי סובול, ואופרה אצל פרופ' תמר רחום. היא הופיעה לצד חזנים כמו ישראל רנד, אריק וולהיים ואודי שפילמן, נטלה חלק בקונצרטים לחזנות, והופיעה עם סימפונט רעננה, התזמות הסימפונית באר שבע  וסימפונט ראשון לציון. גם על בימת האופרה הישראלית ארד כבר שרה, והופיעה עם יורם גאון, אתי אנקרי, דוד ד'אור ואחרים. בימים אלה היא חלק בלתי נפרד בהצגה של "הבימה" "כי בנו בחרת", בתור זמרת וחזנית. אך האמת היא ששום דבר לא מרגש אותה כמו לשיר תפילות.

לא קלה דרכה של חזנית דתייה

אין צורך לנחש כי לא מיד היא התקבלה בזרועות פתוחות. בתור אישה אורתודוכסית שאיננה מופיעה בבתי כנסת, ארד עברה דרך קשה, בעיקר כי היא המציאה משהו שלא היה כאן קודם. נשים אורתודוכסיות לא הולכות לשיר על במה, ובטח לא נדחפות לעולם הגברי של החזנות. אבל ארד היא עקשנית כשצריך, ובעיקר - יודעת מה היא רוצה. 

הסינגל החדש של ארד

די מהר היא גילתה שקול יפה זה לא מספיק, וצריך גם ללבוש שריון קשקשים כדי לא להיעלב מהמבטים המופתעים של קולגות וסתם אנשים, כאשר הצהירה שהיא עושה חזנות.

הדרך הקשה הובילה אותה לכרות הסכם עם אלוהים. היא נדרה שכאשר היא על הבמה, היא

תופיע לכבודו, ובתמורה ביקשה שישמור עליה. חמש שנים אחרי ההסכם הצד שלה מרוצה. טפו, טפו, טפו.

אבל ארד לא נחה. היא יודעת שאומרים עליה שהיא "סוסה מורעלת" - דוהרת כל הזמן קדימה. והיא מודה שזה נכון. יש לה כיוון ברור: היא רוצה הכרה. "לא פרסום", היא מבהירה, "אלא הכרה במה שאלוקים נתן לי". והוא אכן נתן. אומנם לשיר איתי דואט היא לא כל כך רצתה, אבל כשלא מביכים אותה ודוחפים לה מיקרופון פתוח מול מצלמה (כמו שאני עשיתי בחינניות) - היא שמחה להראות מה היא קיבלה מאלוהים.