כך תגיב ל"אפשר סיגריה": מדריך לנעשק בעבודה

במסגרת העבודה אנו נתקלים בבעיות מסוגים שונים. ובעוד שאת כל הדילמות והבעיות המקצועיות אנו יודעים לפתור בלי בעיה, כשזה מגיע למצבים אישיים שקורים בינינו לבין עצמנו, אנו נגררים לא פעם לסיטואציות שאנו לא יודעים איך לצאת מהן, והולכים הביתה בתחושה של "פראיירים" הממלמלים סוגי שאלות מוטרדות כמו: "מה הם חושבים לעצמם?", "עד מתי?" וכדומה

• תערוכה נגד ניצול עובדים: היום זה אני, מחר אתה
• העובד שלצדכם מריח מזיעה? יש מה לעשות
• המזלג נפל לי: כללי נימוס בארוחה עסקית

   

  
  

מנצלים את טוב לבכם

"מובן מאליו שאני מעשן", "מובן מאליו שיש לי סיגריות על השולחן או במגירה", "מובן מאליו שבא לי לכבד את כל הקולגות" – מה עושים עם הרגשה כזאת? איך מגיבים? איך יוצאים מזה בנימוס? ומה קורה כשזה הבוס? התשובה פשוטה: אנחנו לא יכולים לצפות שאנשים ישנו את צורת התנהגותם אם לא נתערב ונאמר משהו, אולי הם בטוחים שאנו שמחים לכבד אותם.

לכן חובתנו היא לא לחנך אלא לומר: "אפרת, אני מרגישה לא בנוח, מצטערת אבל החפיסה הזו אמורה להספיק לי לכל השבוע" או "דני, אני מקציב לעצמי מספר סיגריות ליום כי אני מנסה להפחית בעישון". מומלץ לומר את האמת בצורה מרוככת, נעימה, מחויכת ולהסביר תמיד את הסיבה.

קורה שנתקעים פעם ב... אם תרצו להימנע ממצב כזה שיחזור על עצמו אמרו בנימוס: "אני בכיף נותן לך סיגריה אבל מחר תדאג לעצמך". סביר להניח שסיטואציה כזו לא תחזור על עצמה שוב, ואם כן (הסיכוי לכך קלוש) פשוט היו אסרטיביים ואמרו: "עד פה, לא נעים לי אבל יש גבול!"

גם כשמדובר בבוס שלכם- הנוהג זהה! תגובתכם לא אמורה להשתנות בהתאם למעמד או להיררכיה בחברה. אם הוא מבקש פעם-פעמיים אמרו: "בכיף רב אכבד אותך בסיגריה". כשזה הופך להרגל, כל העצות הנ"ל תקפות גם לבי הבוס.

הטבח/ית של המשרד

אבל לא בכך מסתיימות אי הנעימויות שלנו במשרד. מי לא מכיר/ה את הסיטואציה שבה הבאתם סלט למשרד ואנשים מבקשים לחלוק. אם זה מקרה חד פעמי, כבדו בשמחה את הקולגות. במידה וזה הופך להרגל הציעו לקנות ירקות לסלט, לחתוך אותם ביחד ולמנות מישהו שיהיה אחראי על התיבול. תחמיאו למי שמבקש לחלוק את הסלט שלכם, דוגמת: "מחמיא לי מאוד שהסלט טעים לכם אבל זו הארוחה שלי עד הערב ואני פשוט לא יכולה לעבוד על בטן ריקה".

אפשרות נוספת היא לקנות/להזמין יחד בתיאום מראש. במידה ואתם חוגגים משהו, יום הולדת, קידום, יום נישואים או כל דבר אחר הודיעו באותו יום בבוקר שהבאתם עוגה/כיבוד וכך אנשים ידעו להתארגן בהתאם.

מי אכל את המטען שלי

תופעה נפוצה נוספת שקיימת בעידן המודרני היא בעיית המטען הסלולרי האישי - משום מה הופך לנחלת הכלל, ולא פעם מותיר אתכם עם סוללה ריקה. במקרה שמישהו צריך את המטען שלכם, בקשו ממנו להביא את המכשיר שלו לעמדתכם ושיטעין את הטלפון בנוכחותכם, אחרת תהיו עסוקים בחיפוש המטען שלכם ברחבי המשרד במקום להתמקד בעבודה.

כולנו נתקעים לפעמים בלי מטען ואין בעיה שישתמשו בו רק בשביל להיות בטוחים שהוא יחזור אליכם, בקשו להטעין את המכשיר ליד עמדתכם.

גזלני זמן וריכוז

עוד כמה דברים של "לא נעים לי" מסתברים כמטרד במשרד, שלא פעם בא על חשבון התפקוד, ההספק ואיכות העבודה שלכם. לפעמים אנו יושבים שקועים בצג המחשב ובעבודה שמולנו ועמיתנו נכנסים למשרד, נעמדים לידינו ושואלים: "על מה אתה עובד עכשיו?", "מה זה המסמך הזה?", "התקנת תוכנה חדשה?" ועוד אלף ואחת שאלות.

הנוהג אומר שאין זה מנומס להסתכל על צג המחשב של אדם אחר ללא רשותו ולכן בן אדם שזה קורה לו בלי היסוס יכול לומר: "אני מרגיש לא בנוח אבל אין על הצג משהו שהייתי רוצה לחלוק" או כל משפט אחר שהאדם יבין שזוהי חדירה למרחב האישי שלכם והיא איננה מקובלת. בדומה לכך, ישיבה על השולחן האישי של עמיתכם - אין לה מקום בהתנהגות בעבודה. תרגישו חופשי להעיר ברגע שזה קורה ומציק לכם, אך הדגישו שאתם רגישים לעניין ולא האחר הוא האשם.

• יש לכם פתרונות יצירתיים? טקבקו לנו
  

הכותבת היא המייסדת של המרכז הבין-לאומי TLL - לתדמית, תקשורת בין אישית, נימוס ונוהג בעסקים ומחברת הספר IBL Code