צועדים לירושלים: עולים מארה"ב למרות "המצב"
הם חיים בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, אבל הזהות היהודית מושכת אותם לישראל. הערבים מתכננים צעדה לגבול? לאלף היהודים-אמריקנים שהשתתפו בכנס העולים של "נפש בנפש" ברור שהם גם יעברו אותו - כדי לגור בארץ האבות
אחמדינג'אד לא מהסס לאיים על ישראל בערך פעם ביומיים, בדרום מתפוצצות רקטות לעתים קרובות מדי, בצפון יש שקט רעוע, ובנוסף לכל הצרות - בסוף השבוע הקרוב מאיימים המוני ערבים לערוך את "הצעדה העולמית לירושלים". אבל מתברר שהם לא היחידים שמתכוונים להגיע הנה. בתחילת השבוע השתתפו כאלף יהודים אמריקנים בכנס שנערך בטיימס סקוור בניו-יורק כדי לאסוף מידע ולהתכונן לקראת עלייה לישראל.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
חלק מהמשתתפים הרבים ינחתו בנתב"ג כבר בקיץ הקרוב, אחרים עדיין לא מוכנים לעלות למטוס, אבל עמלים על ההכנות הקשורות לכך – חיפוש אחר מקום עבודה, יישוב לגור בו, וסידורים פיננסיים אחרים. ומה עם "המצב"? האם בזמנים כאלה לא בטוח יותר להישאר בחו"ל? אם תשאלו את באי הכנס של "נפש בנפש", משרד הקליטה והסוכנות היהודית - שכותב שורות אלה התארח בו - התשובה היא חד-משמעית "לא".
"זה מרגיש נכון"
לאריק שור, סטודנט בן 23 מאוניברסיטת קולומביה שמתכוון לעלות לישראל באוגוסט, יש יותר תשובות מאשר שאלות. "תמיד יש מאבק סביב ישראל", הוא אומר. "בשנות ה-80' הייתה זו האינתיפאדה הראשונה, בשנות ה-90' היו פיגועים ובעשור הקודם האינתיפאדה השנייה פרצה. תמיד יש משהו, ומבחינתי, היום זה זמן מצוין לעלות לארץ, הייתי אומר אפילו אידיאלי. זה הזמן לתת למדינה, לתרום לעם שלי".
שור נלהב במיוחד לעלות לארץ. אל הכנס המכין בטיימס סקוור הוא הגיע עם אביו ואמו, בעיקר כדי להרגיע אותם. הוא כבר "סגור" על המהלך. נו טוב, לא לחינם הוא זכה לאחרונה בפרס השנתי מטעם השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק (AIPAC) על היותו "השגריר הטוב ביותר של ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית".
הוא כבר התקבל ללימודי תואר שני במרכז הבינתחומי בהרצליה, אבל שור רוצה קודם כול לעבור בצבא. לדבריו, מדובר ב"זכות וחובה" והוא מאוד מקווה שצה"ל יסכים לקבל אותו כמתנדב, גם אם מדובר בתפקיד שאינו קרבי, מסיבות בריאותיות. שור לא מפחד כלל מהפערים המנטליים שבהם הוא
גם שרה וילינג, עובדת סוציאלית בת 28 מניו-יורק, לא חוששת מהמצב הביטחוני. היא מקווה לעלות לישראל בשנה הבאה, אבל בינתיים כבר הספיקה לבקר במדינה לא פעם ולא פעמיים. "המציאות רחוקה מאוד ממה שמציגים ב-CNN או ב-FoxNews", היא יודעת. "זה לא שלא נורות רקטות לעבר הדרום, אבל ככלל – היומיום רגוע למדי.
"כיהודייה, אני מרגישה שזה המקום שלי, זה הבית. אי-אפשר להסביר את התחושה הזו, זה פשוט מרגיש נכון. אסור לפחד ממה שקורה, ובכלל – אומרים שלנהוג בישראל זה אפילו מסוכן יותר מהמצב הביטחוני..."
זהירות מ"חיידק הגלות"
בין המתעניינים הרבים בעלייה, ניכר מספר לא מבוטל של חובשי כיפות. עבור חלקם, העלייה לארץ היא לא רק תחושת שליחות – היא מצווה דתית. חובה אמונית. כזו היא שושנה אברהמוב שנולדה בצרפת וגרה כבר 13 שנים בארצות הברית עם משפחתה. אחת מחברותיה כבר עלתה ארצה, והיא צפויה לעשות זאת ביולי.
"מי שחי פה נדבק ב'חיידק הגלות'", מסבירה אברהמוב, "כיום הגלות נעשית מבחירה, אף אחד לא מחייב אותנו להישאר פה, אבל חיידק הגלות הוא עוצמתי. הוא מפתה אותך להישאר כי המשפחה כאן, הקריירה שבנית כאן, וכל 'החיים' שלך כאן, אבל זה מלאכותי. אין בעיה אמיתית לעזוב את זה. האדם הוא יצור סתגלן. היהודי הוא נודד – הוא תמיד מסתדר, רק צריך את האומץ לעשות את הצעד הראשון.
"המצב הביטחוני ודאי שאינו צריך להרתיע מישהו. ישראל מאוימת מהיום שבו היא נוסדה, היא מוקפת אויבים, אבל יש לה מטריית הגנה מ-ה'. אי-אפשר להסביר את זה אחרת. אפילו מטחי הרקטות מהדרום מוכיחים את ההשגחה של הקדוש-ברוך-הוא: יש כל-כך הרבה פגיעות, ויחסית כל-כך מעט נפגעים".
גם ישראל כשקין, מנהל פרויקטים, נשוי ואב לשלושה בן 49 מניו-יורק, לא מתעלם מהפן הדתי בהקמתה של מדינת ישראל. "כולם מתקבצים בארץ – זה קורה מול עינינו", הוא אומר. "זה התחיל עם עצם ההכרזה על המדינה, המשיך בהגירה המסיבית של יהודים לארץ ישראל ולבסוף מצטרפים גם העולים מאתיופיה ומרוסיה. זה חלק מהחזון".
כמו אברהמוב, גם כשקין שם את מבטחו באל בכל הנוגע למצב הביטחוני, או איומים מן החוץ. "ה' יגן על מדינת ישראל, זה תמיד היה כך", הוא אומר, "אפילו הנאצים במלחמת העולם השנייה לא הצליחו להגיע לישראל".
אבל לכשקין, בניגוד לרוב המוחלט של העולים, יש גם בטן מלאה על המדינה שאותה הוא מתכוון לעזוב, ושאולי אף עשויה להסביר מדוע נרשמה עלייה של 25 אחוז במספר המשתתפים בכנס, לעומת השנה שעברה. "אמריקה הפכה למקום שלא נעים לחיות בו", הוא יורה. "העבודה הפכה לחזות הכול, הכול זה כסף. הכול סובב סביבו ואין בלתו. החברה התקלקלה.
"אני רוצה להיות חלק מחברה שאני מאמין בה. כאן אני מעשיר את המעסיק שלי, אבל בישראל אני אסייע לחברה היהודית, לחברה שעוזרת לאנשיה ולא מבזבזת כסף על הרפתקאות מלחמתיות מיותרות ולא הכרחיות. וככלל, בארצות הברית יש התנהלות פיננסית בעייתית במיוחד. אני לא אופתע אם הכלכלה האמריקנית תקרוס בעוד כמה שנים.
"ואם מדברים על הביטחון – בישראל יש אולי סכנות שמרחפות באוויר, אבל כשאני מסתובב בארצות הברית אני לא מרגיש ביטחון אישי, יש פשע ברחובות, יש אלימות קשה, לפעמים גם של שוטרים. זה מאוד מדאיג. וזה בלי להזכיר שגם ארצות הברית סבלה קשות מהטרור. אני בעצמי הייתי במרחק של 100 מטרים ממגדלי התאומים כשהם נפגעו. רצתי משם בכל כוחי, הרגשתי מחנק וגם אמרתי 'שמע ישראל'. זה היה מפחיד מאוד – וזה הוכחה שזה יכול לתפוס אותך בכל מקום".
המקום הכי נוח
בדיוק לפי תפיסה זו מסביר יו"ר ארגון "נפש בנפש", טוני גלברט, את העלייה המסיבית מארצות הברית, שרק הולכת וצוברת תאוצה עם השנים. "מאז אסון התאומים אנשים הבינו – ובמיוחד יהודים-אמריקנים - שהעולם הוא מקום מסוכן. לישראל יש אמנם שכנים רעים, אבל הפחד תמיד נמצא. הנה, רק בשבוע שעבר היינו עדים לאירוע הטרור המזעזע בטולוז.
"בישראל אולי המצב מסוכן יותר לעתים, אבל לפחות אינך חש שם חסר אונים. בצרפת אתה לא יודע אם לחבוש כיפה או לא, בארצות הברית המצב טוב יותר, אבל רבים חשים זרות, גם אם החברה שמסביבם מקבלת אותם בזרועות פתוחות. עשרות אלפים כבר עלו עם 'נפש בנפש' והסיבה היא שבסופו של דבר, המקום שבו הכי נוח להיות יהודי – הוא ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
