ארבעת הבנים: מי פה הרשע?
לכאורה, הכי קל להיכנע להגדרות "חכם", "רשע", "תם" ו"שאינו יודע לשאול", אלא שההגדרות מתעתעות, ויכולות להתערבב אלו עם אלו. כי בעצם, כל הרעיון הוא לא לקטלג
לכאורה, חסד עשו לנו חז"ל שעזרו לנו להגדיר את ארבעת הבנים בהגדה, שהרי בתורה שבכתב הם אינם מוזכרים כ"ארבעה בנים". התורה שבכתב מזכירה שאלות של הבנים להוריהם: למשל (שמות י"ג) "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת?" או למשל (דברים ו כ) : "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אלוקינו אתכם?"
עוד בערוץ היהדות - קראו:
התורה שבכתב לא תיארה את השואל. היא לא סיפרה לנו על אישיותו או רמתו השכלית של השואל. מי שכן עשו זאת הם חז"ל, שייחסו כל אחת מהשאלות המוזכרות בתורה לסוג מסוים של בן. וכך קיבלנו את: "החכם והרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול". כל שאלה שהופיעה בתורה קיבלה כותרת, קיבלה "שואל". ומדוע עשו זאת חז"ל? וכיצד הועילו לנו בכך?
ארבעת בתי הספר
לנו, לכאורה, קל הרבה יותר. כי בשיטה הזו, כשהילד שואל אותנו שאלה, אנחנו שואלים את עצמנו כיצד לענות לו, מקטלגים את השואל ומתכננים את התשובה שניתן לו. אין פשוט מזה - רק לקבוע אם הוא "חכם" או "תם" או סתם "שאיננו יודע לשאול".
עכשיו אנו יודעים, שלמשל, בילד הזה אין כל-כך טעם להשקיע, הוא בלאו הכי "תם". ניתן לו תשובה סתמית והיא תספיק לו. "גאון" הוא הרי לא. אך אם "החכם" שואל אותנו, אנחנו מתכננים לתת לו תשובה מתוחכמת, עמוקה, רבת משמעות. ואם הוא "רשע", מלא בהתנגדויות וכעסים, עלינו לקחת בחשבון את המתח הרגשי הרב המתלווה לדיאלוג עימו. קיצור, חשוב לדעת מי השואל, ומי המדבר, לפני שאנו נותנים לו תשובה.
שיטת הקופסאות
אך האם הקופסאות הללו שלתוכן אנו מכניסים את ילדינו, תורמות להתפתחותם וצמיחתם? האם הן לא עשויות לשמש כמעין "נבואה שמגשימה את עצמה"? האם אין חשש כי התשובה הרדודה שאותה אנו נותנים ל"תם" תקבע אותו במצבו הנוכחי? והרי מחר גם ייצרו כיתות ל"תמים" וכיתות מיוחדות ל"שאינם יודעים לשאול", כיתות ל"חכמים" וכיתות ל"רשעים". שהרי כה שונים הם זה מזה. ואולי בכלל הגנטיקה מפרידה בין הרשעים לחכמים, כך שבוודאי אין טעם למהול אותם זה בזה.
ומדוע שזה יישאר רק בשדה החינוך? הבה נקים ארבע תנועות. נכון לא תהיה תנועת ה"תמים" וש"אינם יודעים לשאול", אבל מפלגת הרשעים והצדיקים? זה כבר קיים. אמנם כל אחד בטוח שהוא הצדיק ורעהו הרשע, אבל בדבר אחד כולם מסכימים - יש רשע! הוויכוח היחיד הוא מיהו.
הפתעה
אבל כאן נכונה לנו פליאה. כל מי שניסה להבין את "ארבעת הבנים" התקשה. חז"ל הטמינו לנו כאן מלכודת מחשבתית עמוקה. שהרי, שואלים המפרשים, האם החכם עומד בניגוד לרשע? האם הרשע לא יכול להיות חכם? והצדיק לא יכול להיות תם? והאם הרשע לא יכול להיות תם? יש כאן מיפוי לא ברור של תכונות. יש תכונות שהן שכליות, יש תכונות שהן מוסריות - והרי הן לא עומדות בסתירה? והבלבול מתעצם כשבוחנים את שאלת
הרשע ומגלים שהיא די דומה לשאלת החכם. ומדוע הם זוכים ליחס שונה, שלא לומר הפוך?
כנראה שחז"ל, בצורה אבסורדית, אמרו לנו: אתם רוצים הגדרות, כדי שתוכלו למיין ולסווג? כדי שתוכלו לבנות בתי ספר נפרדים, שכונות נפרדות, מפלגות נפרדות?! הנה לכם מה שאנו חושבים על הגדרות. ואז נתנו לנו חכמנו "הגדרות אנטי-הגדרתיות", שמובילות בעצם למבוי סתום, שלא מצליחות להסביר לנו במה מדובר. שיותר מאשר מבהירות - הן מבלבלות.
ואולי זה הלקח. אל תגדירו, אל תכניסו את הילדים שלכם לקופסאות (ואל תתנו בקלות לאחרים לעשות זאת לילדיכם). הקשיבו לשאלות ששואלים אתכם ילדיכם, הסתכלו להם ישר בעיניים ותנו להם את התשובה הכי טובה שאתם יכולים לתת להם. געו להם ישירות בנשמה, אתם לא זקוקים להגדרות, הן רק יקלקלו.
לפנייה לכתב/ת 
