בשכונת העוני של מראח. מפּה יבוא עוד מחבל?
הם חיים בעולם סגור ומנותק מהמרכז האלגנטי של טולוז, עולם של עוני, פשיעה ואפליה גזענית. לכן לא מפליא שבשיכון שבו גדל המחבל זוכרים לו חסד נעורים: "לא סולחים למוחמד, אבל הוא היה אחד משלנו". ויש להם תיאוריית קונספירציה: "הכול זה מזימה שנועדה לגרום להצביע לסרקוזי". הצצה לצרפת האחרת
חדשות נוספות מהעולם הגדול :
- ירה בחבריו לכיתה באוקלנד: 'תעמדו בשורה, אהרוג אתכם'
- יוזמה באו"ם: מדד אושר במקום תמ"ג
- החופש להפשיט בארה"ב: מותר לחפש על כל עצור
- בקולומביה אין יותר חטופים מכוחות הביטחון
בלה-איזרד, פרויקט שיכון משנות ה-60 שבו הרגיש מראח בבית יותר מבכל מקום אחר, התגובה למסע ההרג שלו הייתה כזו של התרסה חרדתית כלפי גורמים חיצוניים, המנסים להציץ לתוך מה שנראה כעולם סגור ומנותק מהמרכז האלגנטי של העיר טולוז, עולם של עוני, פשיעה ולדברי המקומיים - גם אפליה גזענית.
"אני הולכת לספר לך דבר אחד: הוא היה ילד מהשכונה ואנחנו תומכים במשפחתו, לא משנה לנו מה אנשים אומרים בטלוויזיה", אמרה לסוכנות הידיעות רויטרס אם ממוצא אלג'יראי שלדבריה הכירה את מראח כשהיה ילד קטן. בצעד אופייני לתושבי המקום, היא ביקשה שלא להזדהות בשמה כשהיא מדברת על האיש שהיה לזמן קצר אויב הציבור מספר אחת בצרפת: "הוא היה אחד משלנו", היא אומרת, "ולעולם לא נהיה בטוחים לגמרי מה קרה".
על חרדה וניכור בקרב בני הקולוניות לשעבר
עשרות שיחות עם השכנים מציגות את הפרופיל של מוחמד מראח כצעיר "שברירי" ו"אמוציונלי", שדיבר תמיד על היעדרו של אביו ושנקלע למצב של חרדה בשבועות האחרונים לחייו.
הן חושפות גם את התחושה העזה של ניכור משאר החברה הצרפתית הקיימת בלה-איזרד, קהילה של 5,000 איש, רובם בני משפחות שהגיעו מהקולוניות לשעבר של צרפת לפני דור או שניים.
מראח העביר את רוב ילדותו בלה-איזרד עם אמו, שני אחיו ושתי אחיותיו. לה-איזרד מוגדרת רשמית "אזור עירוני רגיש" בשל שיעור העוני, האבטלה והפשיעה הגבוה בה. היא מהווה חלון שדרכו ניתן להציץ למובלעות העירוניות שלדברי אקדמאים צרפתים הדרתן הולכת ומעמיקה, ויותר ויותר נכדים של מהגרים צפון-אפריקנים פונים בהן לאיסלאם כצורה של מחאה סוציאלית.
החשש הוא שיכולים להתגלות עוד אנשים כמו מוחמד מראח בתוך הקהילה המוסלמית הגדולה ביותר באירופה, קהילה שמונה כחמישה מיליון בני אדם. הדאגה הזו עשויה להסביר באופן חלקי את מעצרם ביום שישי של 19 חשודים בהשתייכות לאיסלאם הקיצוני.
לפי דיווח מקומי על עימות בין צעירים שם לבין הרשויות בשכונה, אחרי מותו של מראח צעיר אחד נעצר אחרי שצעק לשוטרים: "החבר שלי מוחמד הוא גבר אמיתי - חבל מאוד שהוא לא הצליח לסיים את העבודה!". חאתם בן איסמעיל, שמפעיל כמה מרכזים קהילתיים באזור, אומר כי הוא פשוט מהסס לדבר בפומבי על מצב הרוח בקרב הצעירים שלהם הוא מנסה לסייע: "המצב בקרב הצעירים", הוא מסביר, "פשוט נפיץ מדי".
האח השפיע על מוחמד: "לא הביט לנשים בעיניים"
ליד המאפייה שבה תושבי לה-איזרד ראו לדבריהם בפעם האחרונה את מראח מבלה, יומיים לפני הפיגוע בבית הספר היהודי "אוצר התורה", הביטה קבוצה של גברים צעירים בטרנינגים ומשקפיים כהים במבט קודר על המכוניות הנוסעות. כשצלמת של רויטרס, בעודה בתפקיד, התקרבה השבוע אל הצעירים, כולם בשנות העשרה האחרונות או בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, היא הוזהרה - בשלל קללות - שעליה לעזוב או שמכוניתה תושחת.
מעשיו של מראח הולידו בחינה קפדנית יותר של הנעשה בשכונה, המוכרת למשטרה כמרכז של סחר בקוקאין ובהרואין. התקשורת העולמית צרה על האזור, והמשטרה המקומית מנסה לברר אם למראח הייתה עזרה בתכנון מעשיו או בביצועם. עבד אל-קאדר מראח, אחיו בן ה-29 של מוחמד, הואשם במעורבות ברצח, בגניבה ובמעורבות בטרור.
עבד אל-קאדר מראח היה איש קפדן ומוסלמי אדוק יותר מאחיו, שבקושי התפלל במסגד. גורמי ביטחון חושדים כי לעבד אל-קאדר הייתה השפעה גדולה על מוחמד מאז שאביהם חזר לאלג'יריה ב-2006 או ב-2007. "היה קשה לגשת אליו, הוא היה הרבה יותר רציני ומרוחק מאשר מוחמד - מסוג האנשים שלא הסתכלו לנשים בעיניים", מספרת פטרישיה, אם ממוצא איטלקי-אלג'יראי שהכירה את מוחמד מראח מאז שהיה בן 14 וסיפרה כי הייתה קרובה לאשתו של אחיו.
המשטרה עדיין חושדת כי אדם שלישי היה מעורב בפיגועים שביצע מוחמד מראח. אבל בלה-איזרד, שם כבר התעוררה תנועה שמטרתה להפגין לאות תמיכה בעבד אל-קאדר מראח העצור, רבים פשוט מוצאים את הרעיון של מזימה מאורגנת על ידי האחים מראח וגורמים אחרים כאבסורדי. יש אף שרוטנים וטוענים כי מדובר בקונספירציה של המדינה.
"מוחמד שהכרתי היה ילד כמו שאר הילדים"
חבריו של מוחמד מראח מתארים אותו כנער שובב שנסע בין בנייני המגורים של השכונה על האופנוע שלו, באופן שאינו שונה מאחרים. הוא אהב מכוניות וכדורגל, הלך למועדוני לילה עם חברים, ועזב את בית הספר בגיל 16 כדי לעבוד כפחח. אף שמסעותיו למזרח התיכון עשויים ללמד על העניין שלו באיסלאם, הוא התפלל רק לעתים רחוקות והגיע למסגד רק לעתים נדירות."אני לא סולחת על מה שהוא עשה, אבל אני יכולה לדבר רק על מוחמד שאני הכרתי, שהיה ילד כמו כל שאר הילדים כאן", אומרת פטרישיה. "כשראיתי אותו בפעם האחרונה הוא היה עם החברים שלו בחנות טבק. הוא שיחק עם הילד שלי ונתן לו שני אירו כדי שיקנה ממתק במאפייה".
רק מעטים מהגברים הצעירים בשכונה נפתחים כלפי גורמים שבאים מחוצה לה. בין אלה שעשו זאת, יש מי שמוצאים את תיאוריות הקונספירציה משכנעות יותר מזו שלפיה ייתכן שאחד מהם יהיה רוצח שאגר מצבור של רובים ואקדחים והציב את קורבנותיו על הכוונת תוך התנהלות מוקפדת.
"כל זה מזימה שנועדה לגרום לאנשים להצביע לסרקוזי", אומר חאמד, נער בשנות העשרה המאוחרות שרוכב על אופניו בשכונה. בקרב אלה שהכירו את מראח וכן מקבלים את גרסת המשטרה לאירועים, כולל עורך דינו, ההסבר הנפוץ ביותר הוא לא זה התופש את מעשיו כמבצע מחושב של אדם קיצוני, אלא כהתפרצות זעם שנוצרה משילוב של טראומה שפקדה אותו בעקבות דברים "נוראיים" שראה במהלך נסיעותיו, והאכזבה שלו מפרידתו מבחורה שאיתה התארס בטקס דתי בדצמבר.
"אפיזודה של סכיזופרניה פרנואידית"
פטרישיה אומרת כי ייתכן שמראח התרגז בשל הפרידה מארוסתו, אשה משכונה סמוכה. הפרידה באה במקביל לחודש מאסר שריצה בכלא בפברואר על שנהג ללא רישיון. מראח נעצר לראשונה בגיל 17, ומאז היו לו כמה היתקלויות עם המשטרה כנער בשל זריקת אבנים וגניבת מוצרים מחנויות. ב-2007 נידון לשנה וחצי מאסר בגין שוד.
עורך הדין כריסטיאן אטלן, שייצג את מראח מאז שהיה בן 16, תיאר את סדרת הפיגועים שביצע כתוצאה של הפרעה נפשית: "זו הייתה אפיזודה של סכיזופרניה פרנואידית שבמהלכה הוא לא היה מחובר כלל למציאות", טען אטלן, "הוא היה ילד שברירי. אני לא מאמין שהוא היה איסלאמיסט". חבריו של מראח טענו גם כי לאחרונה הוא ניסה להצטרף לצבא אך נדחה, מה שדיכא אותו.
מעשי הרצח של מראח הביאו לחשבון נפש בצרפת, אולם דאגתם של רבים במדינה נוגעת כעת לאופן שבו הפרברים העניים מהווים כר נוח לצעירים זועמים לפנות לאיסלאם הקיצוני. ב-2008 השיקה ממשלתו השמרנית של סרקוזי תוכנית ממשלתית בשווי מיליארד אירו להחייאת האזורים העירוניים האלה כדי להימנע מהישנות המהומות שפקדו את המדינה במשך חודשים ב-2005 בעקבות מותם ליד פריז של שני נערים שמוצא משפחותיהם במדינות אחרות.
התוכנית נועדה ליצור 45 אלף מקומות עבודה ולהביא השקעה גדולה בחינוך, אולם מעולם לא יצאה לפועל בשל המשבר הכלכלי העולמי. בינתיים הסיכוי הנמוך למצוא עבודה החמיר עוד יותר את תחושת הניכור בקרב בני המהגרים, חיזק את האפשרות לפנות לאיסלאם הקיצוני ופגע בערכים הליברליים של צרפת, שרבים מרגישים שדחתה אותם.
אבטלה על רקע גזעני?
גורמים רשמיים בעיר טולוז אומרים כי התחושה של "אנחנו נגדם" העמיקה בעקבות המהומות ב-2005, בעוד האבטלה הגיעה לשיעור לא-פרופורציונלי. שיעור הבלתי מועסקים בקרב הצעירים בני פחות מ-30 ב"אזורים עירוניים רגישים" כמו לה-איזרד עשוי להגיע ל-30 אחוזים, שיש באזור מי שמסבירים אותו באפליה על רקע גזעי.
"לאנשים בשכונה הזו יש תארים, אבל כשהם הולכים לחפש עבודה אומרים להם: סליחה, אדוני, אין לנו מה להציע לך", אומר בלקוסה בבל, ראש ארגון "אגליטה" שפועל לגיוס כספים וקידום פעילות בפרבר אחר של טולוז. גם ההתקפה נגד האיסלאם הקיצוני מצד הנשיא סרקוזי, שכהונתו תיזכר מבחינת מוסלמים גם בשל האיסור שהוטל על לבישת הבגד המוסלמי בורקה, לא עזרה להרגיע את המתיחות.
בניסיון להמחיש את אווירת העימות עם המדינה הצרפתית, טענו כמה תושבים בלה-איזרד כי ביום שבו נהרג מראח נסעו מכוניות משטרה ברחבי השכונה והשמיעו צפירות כפי שעושים אוהדי ספורט. "אם אנחנו לא רוצים לייצר עוד מוחמד מראח, נצטרך לעבוד קשה הרבה יותר כדי להגיע לילדים האלה באמצעות דיאלוג - ולמצוא להם מקומות עבודה", אמר ז'אן-פול מקונגו, איש הרשויות המקומיות בטולוז.
לפנייה לכתב/ת 
