הגיע הזמן לשנות: והגדת לבתך
ההגדה של פסח - הכלי לשימור הזיכרון - מזכירה ארבעה בנים, אבל נשים אינה מזכירה כלל. אלה הם סדרי העולם שאנו מנחילים לילדינו במסגרת "והגדת לבנך" - ואולי הגיע הזמן לצאת לחירות מחשבתית
להיסטוריה יש נטייה משונה לחזור על עצמה. פעמים רבות אנו מביטים בה מתגלגלת לפתחנו, מודעים למה שעתיד לבוא כחלק מזיכרון קולקטיבי, ובכל זאת למרות שעברו השנים והתחלפו הדורות, מופתעים לגלות שההתרחשויות מוכרות והסיפור ידוע מראש.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
פסח הוא חג הזיכרון, ובו אנו מחויבים להציץ אל בין דפי ההיסטוריה המאובקים. מלבד הערך העצמאי של הזיכרון, מטרת ההתבוננות היא גיבוש זהות ורכישת כלים לעתיד, על בסיס ההיסטוריה. ובכל זאת, דור אחר דור אנו מופתעים לגלות ששוב הגענו לאותה נקודה. שהיום-יום שלנו כבר התרחש, מישהו כבר לחם את מלחמותינו, מישהו כבר הפסיד בהן או ניצח, ואנו יושבים ומספרים ביציאת מצרים, נדהמים איך שגלגל מסתובב לו באותו מעגל קבוע. אותן בעיות קיומיות מופיעות שוב ומתברר שזיכרון העבר לא הוביל לתוצאה המתבקשת של שיפור הטעויות שכבר טעו בהן.
ההגדה של פסח, הכלי לשימור הזיכרון, שאותה אנו קוראים מדי שנה, מספרת את סיפור ירושת הארץ על ידי בני ישראל. בנות ישראל אינן יורשות ואינן מוזכרות בליל הסדר. אלו סדרי העולם שאנו מנחילים לילדינו במסגרת "והגדת לבנך". בכל שנה מחדש אנו מבססים את ההוויה הקולקטיבית שלנו על היעדרות מוחלטת של נשים. הן אינן מייצגות עם ואין להן שום חלק וביטוי בדפי ההיסטוריה.
משנים כיוון
ההיסטוריה איננה אקראית. היא חוזרת בחוקיות קבועה במעגלים דומים, כמעט ידועים מראש. ביכולתנו לשנות כיוון ולדחות אמונות ומנהגים של דחיקת נשים מחיי החברה, מפעילות ציבורית ומהחוויה הדתית. אנו יכולים להכתיב ביסוס זהות, תרבות ומסורת על כלל השותפים המקיימים עם, ולהפסיק את ההמשכיות של טעויות העבר.
הגיע הזמן לחנך את בנותינו למקום שווה בהוויה הלאומית ואת בנינו ללמד לאפשר ולא לפחד ממקומן זה של הנשים. בין ארבעת הבנים ניתן להשחיל ילדה, ולצד הכוס של אליהו להציב זכר לבארה של מרים. כדי לחנך ולדרבן נשים לייצג ולהשפיע. כדי שההיסטוריה לא תמשיך להיות נטולת נשים, גם אם בעבר הן לא היו משמעותיות, יש להזכיר את פועלן, כדי לפתח את נוכחותן ולאפשר את מקומן בעתיד.
החג שתפקידו יציאה מעבדות לחירות צריך להעצים את הקול הנעלם שנשמע בקושי. קולן של המיילדות
העבריות ושל בת פרעה שחירפו נפשן בהרמת ראש גאה כנגד גזרות השלטון, קולה של מרים שעמדה מול אביה בדרישה שהביאה לגאולה ובארה שליוותה את בני ישראל בהליכתם במדבר. קולן של בנות ישראל לדורותיהן המהוות חלק משמעותי בהיסטוריה, שחוזרת על עצמה בלעדיהן ומבלי לספר את סיפורן.
ההיסטוריה תחזור שוב, אך היא ניתנת לשינוי. אנו יכולים להתערב בצורה שתלבש הפעם ולבחור צורה של רצון חופשי ושינויים עקרוניים. חג החירות זו הזדמנות שחוזרת על עצמה מדי שנה, לצאת מעבדות לחירות מחשבתית. להעז ולהנחיל לילדינו עתיד על בסיס העבר ומתוך כבוד אליו, אך לא כהעתק שלו. החירות מאפשרת התבוננות אמיצה ובניית עתיד יציב בעל שתי רגליים שוות.
לפנייה לכתב/ת 
