"חיים של אישה אחרת": ז'ולייט בינוש, ואין אחרת
בסרטה הראשון כבמאית "חיים של אישה אחרת", עוסקת סילבי טסטו באובדן זיכרון והשפעתו על חוויית האהבה. התוצאה מעניינת, אך מתמקדת יתר על המידה בכוכבת ז'ולייט בינוש
סרטי קולנוע רבים עוסקים בקשר בין זהות וזיכרון. באופן בסיסי סרטים אלו נחלקים לשתי קבוצות: סרטים המשתייכים לעולם המתח והפחד של ה"פילם נואר" (למשל, "ממנטו"), וסרטים שבהם זיכרון משובש מאפשר לבחון מערכת יחסים רומנטית.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
עבור סרטים אלו גרסאות שונות של חוסר זיכרון ועודף זיכרון משבשים את ציר הזמן-זהות: חוסר זיכרון - "50 דייטים ראשונים", בו האתגר הוא כיבוש רומנטי של אישה השוכחת את אירועי היום. עודף זיכרון - "להתחתן שנית" של פרנסיס פורד קופולה, בו אישה בוגרת חוזרת לעולם נעוריה ולאהבה שמאז כבר כשלה כשהיא חמושה בחוכמה שבדיעבד. בצורתו המורכבת התקיים המתח בין חוסר לעודף זיכרון ב"שמש נצחית בראש צלול" - סרט שבו הגיבור מנסה למחוק את זיכרונות האהבה שחרבה, ומגלה כי הוא לא יכול לוותר על חלק זה בזהותו.
הטריילר של "חיים של אישה אחרת"
"חיים של אישה אחרת" ("La Vie D'une Autre"), דרמה-קומית המהווה את בכורת בימוי לשחקנית הצרפתייה סילבי טסטו, פוסע במשעול דומה. נקודת המוצא שלו ריאליסטית ופשוטה יותר מזו של הסרטים האמריקאיים שהוזכרו, אך הדבר לא מאפשר לסרט לייצר תובנות המשתוות למוצלחים שבסרטים אלו.
הייל מארי
מארי (ז'וליש בינוש) היא אישה צעירה ותוססת בת 26 המתאהבת בפול (מתייה קאסוביץ'), אמן קומיקס צעיר. הם מתקרבים זה לזו ושוכבים. בבוקר, שאמור להיות בוקר המחרת, מארי מתעוררת ומגלה לחרדתה שעברו 15 שנים. היא התחתנה עם פול, אך היחסים ביניהם מרוחקים ולמעשה הם עומדים על סף גירושים.
עלילת הסרט עוסקת בניסיונה להסתגל למצב מוזר זה ולנסות לתקנו. במחשבתה כל מה שהיא יודעת ומרגישה שייך לאישה הצעירה, אך כלפי חוץ היא חייבת לעטות מסיכות של חיים בוגרים שהאישה הצעירה שבתוכה לא הייתה בוחרת לחיות. מסיכת האם לילד שאותו היא לומדת לאהוב במהירות, ולהתייחס אליו כאם אוהבת ולא כתחביב של אשת עסקים. מסכת אשת עסקים הנחושה וההחלטית המעוררת הערצה ופחד, דמות שמארי הצעירה תנסה לעצב מחדש בדרך שתחזיר את האיזון לחייה.
המרכיבים של סרט זה הופיעו כבר בסרטים רבים. ב"פתאום 30" (2004) הגרסא הנשית ל"ביג" בכיכובה של ג'ניפר גארדנר, נערה צעירה מגלה שהיא התעוררה בגופה ובמקצועה של האישה שהיא חלמה להיות. כמו מארי, גם היא מגלה שהצלחה בחיים הבוגרים באה עם מחיר כבד באיבוד חלק מהזהות שלה.
בשונה מסרטים אמריקאיים אלו, "חיים של אישה אחרת" לא נזקק לקסמים וכישופים בכדי לעמת את הגיבורה עם זהותה הבוגרת, אלא משתמש באירוע בעל מידה מסוימת של סבירות פסיכולוגית/קוגניטיבית של שכחת חלק מהחיים. האם היא קיבלה שבץ? מכה? או שזו תגובה פסיכולוגית רגרסיבית לכיוון שאליו חייה פונים – כביכול זוהי התקוממות של מארי הצעירה שעדיין קיימת בתוכה.
כל אחד מהאפשרויות הללו נותנת פשר שונה לסיטואציה, אך הסרט (כלומר, הדמות) מתייחס לאירוע השכחה באופן כמעט נונשלנטי. כמובן שהדמות נבהלת מאובדן השנים, אך הבעיה לא נבחנת ברצינות כבעיה בריאותית או פסיכולוגית שיש לה מקור ספציפי. גם הדיווח על הבעיה לאנשים אחרים מגיע בשלב מאוחר בהתפתחות העלילה במידה בלתי סבירה.
ז'ולייט בינוש, ואין אחרת
בינוש, שבשלבים מוקדמים יותר של הקריירה שלה (בעיקר בתפקידים בעלי אופי טראגי יותר) זוהתה עם סוג של פאסיביות בעיצוב הדמות, זוכה כאן לכל תשומת הלב והיא מנצלת אותה עד תום (גם אם קצת יותר מכפי שהיה כדאי).
טסטו לא בחרה לככב בסרט שאותו היא ביימה, אבל אין ספק שהיא בוחרת לעצב את הסיפור (עיבוד לנובלה של פדריק דגהל מ-2007) כחוויה נשית של תודעה מבולבלת.
בקוטב הנגדי למשחק המוחצן של בינוש, קאסוביץ' מעצב דמות מאופקת מרירה, שמתקשה להבין את השינוי שאשתו המרוחקת עברה. כל זה עדיין לא הופך את הסרט לאמין מבחינה פסיכולוגית.
אין בסרט סצנות של חנופה נוסטלגית לקהל: ריקוד על אורגן צעצוע בחנות, או מסיבה המתעוררת לחיים לריקוד "מותחן" של מייקל ג'קסון (כפי שהיה בסרטים האמריקאים), אבל, גם ההתמקדות בבינוש המעווה את פניה כצעירה שנקלעה לגוף ולחיים של זהותה הבוגרת, מבלי להתייחס לפרמטרים מציאותיים יותר של הסיטואציה, מותיר אותה במחוזות של פנטזיה קולנועית. אין כל סיבה נראית לעין שהסרט לא יזכה לעיבוד אמריקאי.
