רבנים, אל תתרצו את השואה
הסברים כמו "נסתרות דרכי האל" אינם משכנעים. לאדם רציונלי קשה להאמין בטוב הצפון ברציחתם של מיליון וחצי ילדים קטנים. האם לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' יש פתרון לאדם המאמין?
יום השואה בערוץ היהדות - קראו:
- הכל אודות אמא שלי/ טור בלתי נשכח של אריאנה מלמד עדות מרגשת בווידאו: הרב לאו - "ניצחתי את הנאצים"
- חסידים עם טלאי ורובה
התשובות לשאלות הללו רבות מספור. נדמה כי דווקא מפני כובדם של תהיות איומות אלה, הופך ספקטרום הפתרונות או התיאוריות לרחב ואפילו מוזר. שכן על איזו שאלה אחרת ניתן למצוא תשובות כה קוטביות כמו גישתו של הרבי מסאטמר שלפיה השואה הייתה עונש סימטרי של "מידה כנגד מידה" – גמול על הנהייה אחר החילוניות והציונות, ומאידך גישתו של הרב צבי יהודה קוק שלפיה השואה היא עוד שלב בתכניתו של האל בדרך אל האידיאל – הציונות, שכדי לממשה נזקק העם לשואה שכפתה עליו לעלות לארץ ישראל.
אלא שריבוי הקונספציות והתפיסות הדתיות השונות לא מרפאים את הנפש האמונית הפצועה. חוסר האונים התיאולוגי רק גובר, והתחושה היא שלאף אחד אין באמת תובנה מה אירע שם - אלא שאיש לא מוכן להודות בכך.
עוד שואה בדרך?
במשך שנים הורגלנו לשמוע מפי רבננו, מורנו ומחנכנו החרדים והדתיים אמירות בנוסח "הקב"ה יודע מה טוב עבורנו" או "נסתרות דרכי האל" וכן הלאה. לפי תפיסות אלו, הכל מובן, הגיוני, ורציונאלי. ייתכן כי אנו, בני תמותה, לא מבינים זאת, אך האמת מסתתרת אי שם, ומכאן הפרשנויות השונות.
ואולם, היגדים אלו לא מאוד משכנעים. קשה לצעיר רציונלי, ויהא מכל חוג שיהא, להאמין או למצוא את הטוב ברציחתם של מיליון וחצי ילדים קטנים. קשה לאדם חרדי להבין שהשמדתם של אלפי קהילות וחצרות חסידיות, על מיליוני מאמיניהם הזכים והתמימים שביקשו רק לעבוד את האל בפשטות ובתום לב, היא שלב הכרחי בתכנית מסתורית כלשהי.
משנה תוקף מקבלת הפרובלמטיקה התיאולוגית הזו כשנזכרים שבתורה המוכרת לנו - זו המלאה חמלה, חסד וחוקים סוציאליים - אין כל זכר לקטסטרופה סודית כזו, או לגמול לא אנושי כזה. הפרשנויות שמחפשות את הפתרון בתורה עצמה, לא רק שלא משכנעות אלא בעיקר מצמררות: האם לאור האינטרפרטציה שלהם עומדת להתרחש שואה נוספת בעקבות מצבנו הרוחני הירוד למשל?
מערכת יחסים חד-סטרית
לעתים נדמה כי כדי להישאר יהודי מאמין ביום כזה, אין מנוס מתפיסתו הכמעט
פשטנית-טכנית של הפרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח, שלפיה אין לשואה כל משמעות אמונית-דתית. מאחר שלאל אין כל יחסים עמנו, לא לטוב ולא למוטב, החובה היחידה המוטלת עלינו כבני אדם מאמינים היא יחסנו אליו, ובאופן אופרטיבי – קיום המצוות המעשיות ללא כל ניסיון להבין, לחוות, או לצפות לגמול אנושי כל שהוא.
זוועות השואה הן פונקציה של אירועים ובחירות אנושיות, ואינן שייכות למערכת היחסים שלנו עם הבורא. הן תוצאה של הימצאותם של חסרי ישע בידי רשעי עולם. מצב סוציולוגי-לאומי שהשתנה שנים ספורות מאוחר יותר, עם קום המדינה.
לפנייה לכתב/ת 
