תפילת הדרך ליושב בפקקים
ריבונו של עולם, הנה עומד אני לפניך בפקק זה. נוראות הן צווחות הילדים, קשות הן בשורות האיוב מאולפן גלגל"צ. אך בהיסתם עלי דרכי זכרתי את אבות-אבותיי בגלות וגם את שוועתם זכרתי. מה הם לא היו נותנים כדי לשבת בפקק הזה במקומי?
ריבונו של עולם, ממעמקי איילון קראתיך, מתהום כביש החוף שיוועתי אליך ותשמע קולי.
כי יצאנו אני וביתי לזבוח מנגל, ועתה רבים קמים עלי, סבוני גם סבבוני. סבוני כקוצים הקיפוני רכבי עמך בית ישראל, וכולנו כאחד עומדים לפניך בפקק ואיננו זזים. היום יבוא ויפנה, השמש תכה ותפנה, וגרוננו ניחר. רעבו ילדינו, וכלו שקיות הבמבה מן השק, וכבר יצאו מאפנו כל המערכונים של הגששים ברשת ב'.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ואם לא הייתה מדינה יהודית/ חמישה תסריטים בידיוניים
- בחנו את עצמכם: חידון התנ"ך של ynet
- על העיוורון ההלכתי: כך החמצנו את הנס
שעת מנחה והדרך עוד לפנינו, ומי יודע אם כשתצלח דרכנו ונגיע לפארק עוד תזרח השמש בשמים, אולי נסוב על עקבינו אחור. קיצורי הדרך שהכרנו עמוסים גם הם, וגם כביש שש אשר בטחנו בו היה למגרש חנייה. מן המצר קראתיך השם, הוציאה ממסגר נפשי.
הכל גלוי וידוע לפניך, ריבון העולמים, כי את כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. כמה דמעות היה אבי-סבי מוריד לפניך ערב ובוקר וצהריים, בתפילתו "ותחזינה עינינו בשובך לציון". כשהיה עמל לפרנסתו בחנותו הקטנה, היה אומר: מה לי עסק זה, מה לי ערך בחנות זו, ולוואי והייתי זוכה לשבת בירושלים עיר הקודש אפילו כעני המחזר על הפתחים.
בקרוב: פקק במחלף הבית השלישי?(צילום: עידו ארז)
כשהיה אוכל על שולחנו, היה אומר: כמה תפל תבשיל זה, כלום יש בכל ערבות פולין מאכל המשתווה בטעמו לטעם פרי מארץ ישראל שנתקדש בקדושת הארץ? ואף בשבתות וחגים היה אומר – "איך נשיר את שיר השם על אדמת נכר, מי ייתן ונזכה לעלות לרגל עם כל אחינו בית ישראל, הלוואי ואזכה לראות את כל עם ישראל מתקבץ יחד בארצו".
אדון כל הנשמות, גם את סב-סבתי זוכר אתה. מיקירי ירושלים היה. לבדו עלה לארץ, ולבדו ישב בה, כי רק מתי מספר היו היהודים במקום מושבו. כמה כיתת את רגליו למצוא עשירי למניין. גם כשעלה ונתיישב בעיר הקודש ירושלים, מעטים היו היהודים היושבים בה, בטלים ברוב בני נכר. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם?" היה מקונן. "גם אם נשרף הבית ונחרב ההיכל, לו לפחות בני ציון היו נשארים בה לפליטה".
הנה ריבונו של עולם, הנה עומד אני לפניך בפקק זה ככלי רכב מלא, לא נע ולא זע. נוראות הן צווחות הילדים במושב האחורי, קשות הן בשורות האיוב מאולפן גלגל"צ. אך בהיסתם עלי דרכי, בהיחסם כבישי לכל הכיוונים, זכרתי את אבותיי וגם את שוועתם זכרתי. כמה ייחלו לראות את כל עם ישראל מתקבץ יחד.
לו היו מספרים באוזניהם כי יום יבוא, והיה העם היושב בציון רב כל כך עד שייחסמו כל עורקי התנועה המרכזיים בארץ ישראל ביום העצמאות - ודאי לא היה לבם מאמין. ואילו היו מאמינים, היו משתוקקים בכל מאודם לשבת במקומי בפקק, לחזות בפלא הזה.
על כן מודה אני לפניך, אלוקיי ואלוקי אבותיי, שזיכיתני לעמוד בפקק זה עם כל עמך בית ישראל, בארץ ישראל. מודה אני לפניך על שובנו מארבע קצוות הארץ, ברכב וברגל, במטוסים ובספינות מעפילים, להתקבץ יחדיו באותם הכבישים.
כן תזכנו כהיום הזה לעמוד בפקק בשערי ירושלים הבנויה, תקועים במחלף בית שלישי, עם כל הבשר לקורבן השלמים שמתקלקל בבגאז'. יהיו לרצון צעקות ילדי המשועממים, ויתקבלו ברחמים כל צפצופי צופרינו כתרועת שמחה לפני כיסא כבודך. כל הנשמה תהללך, מן העולם ועד העולם, ממחלף הסירה עד קיבוץ גלויות.
ויהי רצון מלפניך, שבכל זאת העומס ישתחרר טיפה, ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום.
לפנייה לכתב/ת 
ועל זה הם חלמו?
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
