ואם לא הייתה מדינה יהודית
התרגשות בבירה היהודית ניו-יורק לרגל חתונת ברברה רפאלי, זעם בקרב פועלי הבניין החרדים על תנאי ההעסקה, והלהיט החדש באלנבי סטריט - פיש אנד חומוס-צ'יפס-סלט. אם לא הייתה לנו מדינה, זה מה שהייתם קוראים, אבל באינגליש
מדינת ישראל חוגגת היום 64 שנים להקמתה. כבר עשרות שנים שאנשים נולדים לתוך מדינה קיימת - וזה נראה מובן מאליו. אבל מה היה קורה לולא הייתה קמה מדינת היהודים? הנה כמה תרחישים בדיוניים. חג שמח!
התבוללות והעיר היהודית הגדולה
בלעדי ל"יהודייה שיודעת"! חגיגות הוכרזו באזור האפר-ווסט-סייד של ניו-יורק, בירת היהודים העולמית: הדוגמנית ברברה רפאלי מתחתנת. קריאות "מזל טוב" נרגשות הופנו לעבר האם המאושרת, עת יצאה מהג'ים הקונסרבטיבי שבו היא מתעמלת באדיקות מדי יום. הג'ואיש מאמא הבטיחה לצוותי התקשורת שחיכו לה בחוץ, כי ברברה סטרייסנד, חברה הקרובה, תהיה "הקול היהודי" שעמו תבוא בתה בברית הנשואים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- בחנו את עצמכם: חידון התנ"ך של ynet
- על העיוורון ההלכתי: כך החמצנו את הנס
- תפילת הדרך ליושב בפקקים/ חיים אקשטיין
מקור מוסמך ריכל ל"יהודייה שיודעת" כי ראלף לורן, או כמו שחבריו הטובים קוראים לו מהבית, ראלף ליפשיץ - הוא אחד המתמודדים הנחשקים על עיצוב השמלה של הגברת לעתיד. בעניין האוכל, הזוכה המאושר הוא הקייטרינג הכי נחשק במנהטן "א-שוורצע חיה", השייך כידוע ללקישה מורגנשטיין, אפרו-אמריקנית ממוצא 1.8 יהודי.
בני הזוג הודיעו כי הם עדיין בהתלבטויות לגבי הטקס עצמו. ג'ואיש אמריקן פרינסס (מצאנו אחת מקורית!) המקורבת לכלה, מסרה כי עדיין לא ברור אם הפרסונה שתזכה להכריז על הזוג "כבעל ואישה" תהיה וודי אלן, רבה קונסרבטיבית שבעבר אף דגמנה עם הכלה בגדי ים, או רב גיי רפורמי הנחשב ללהיט בחתונות "ג'ואיש סטייל" בקרב הפורטוריקנים. השמועה אומרת שהחתן, מארק או'הרה (35), ניו-יורקר מושבע ובן לאב קתולי, מעדיף טקס אזרחי ב"סיטי הול". נקווה שזה לא יפרק את החבילה בטרם עת!
דוברה של רפאלי מסר ל"יהודייה שיודעת" כי היא חושבת ברצינות על אופי הטקס שאותו היא רוצה לחלוק עם בן זוגה, וכי היא מעוניינת שהזהות היהודית המלאה שלה והחלקית שלו תהיה חלק שולי בו. "ברור שהחלפת נדרים מתחת לחופה היא חלק משמעותי במסורת שלנו", מסרה הדוגמנית, "ובוודאי שהרעיון המיושן אך המקסים, שכומר קתולי ייתן לנו את ברכתו יהיה משמעותי למארק, או לפחות לחמי לעתיד. מה שברור הוא שעבור ילדינו העתידיים, לחגוג 'כריסמחנוכה' יהיה כל-כך מסורתי ושמרני. ה'ג'ואיש נונסס' שעליו גדלנו בטח יסתיים עד אז, לא?"
(טלי פרקש)
הר הבית לא בידינו
כבר עשרות שנים שתושבי שכונת המוגרבים, הצמודה לרחבת הכותל המערבי (אם אפשר בכלל לקרוא למסדרון הצר הזה רחבה), סובלים מ"תיירי הכותל" שעוברים דרך שכונתם יומם וליל. ועד פעולה מטעם התושבים פנה לרשות המקומית בדרישה לסגור את השכונה למעבר מבקרים - שרובם אגב, יהודים - אלא שהעירייה לא מיהרה לוותר על הפרה הכשרה המניבה הזו.
בסופו של דבר הוחלט כי שעות הביקור בכותל יוגבלו - ותיאסר כניסת מתפללים בשעות שבין 22:00 ל-6:00 (בימי שישי תותר הכניסה רק מגיל 45 ולבעלי דרכונים זרים בלבד). בתחילה הביעו תושבי השכונה שביעות רצון מההחלטה, בציפייה ללילות שקטים יותר: לא עוד צעקות "צנטר, צנטר, עשירי למניין" בשעה 2:00 לפנות בוקר.
אלא ששמחת התושבים לא נמשכה זמן רב. קבוצות של חסידי ברסלב החלו להתגנב לשכונה בשעות הקטנות של הלילה, כדי להתפלל מול האתר הקדוש להם. "לא ימנעו מבעדנו להתפלל 24 שעות ביממה, ואפילו יותר מכך", אמר רבם של החסידים, שעודד אותם להמשיך ולפקוד את הכותל למרות המעצרים הממשוכים הצפויים להם.
חסידי הרב שותים בצמא את דבריו, לפיהם עוד יבוא יום שבו הכותל המערבי ישוב לרשות היהודים - ואז תוחרב שכונת המוגרבים לטובת הרחבה של רחבת הכותל, אשר עוד תחולק לעזרת גברים ועזרת נשים (מצומצמת כמובן). על-פי חזונו של הרב, השליטה היהודית במקום תהיה מוחלטת, כאשר נשים לא צנועות יידרשו לעטות שאל וגברים - כיפות מקרטון. נו, אשרי המאמין.
(יואב פרידמן)
בניינם אומנותם
לפועלי הבניין החרדיים נמאס. לאחרונה התכנסו בכיכר הפועלים, והקימו שם את מאהל הפראיירים. החרדים מוחים על כך שאלפים מהם מועסקים בתנאי קבלן ומפוטרים בתום תשעה חודשי עבודה כדי למנוע מהם את זכויותיהם.
"הפכנו לפועלים שחורים", אמר זלמן, ממארגני המחאה. "אנשים מנצלים את זה שיש לנו משפחות גדולות אך לא קצבאות, שבמציאות אחרת אולי היינו משיגים. ואין לנו ברירה אלא לעבוד בכל מה שמציעים לנו. המעסיקים מנצלים את העובדה הזו ולא נותנים לנו תנאים בסיסיים. ניסיתם פעם לערבב מלט עם שטריימל וקפוטה בלי להתלכלך? אבל אנחנו נשים לזה סוף. נפסיק לבנות לכם בתים, ואז נראה מה תעשו. הרי אם אנחנו לא נבנה מי יבנה, הערבים?"
הפועלים החרדים חוששים כי אם המצב הקשה יימשך, ייאלצו גם נשותיהם לצאת לעבוד - ותישכח תורה מישראל. "אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שאשתי פתחה גמרא", הוסיף זלמן. "הבת שלי עוד מעט בת 18 ואין מי שיילך לשנורר לה כסף לחתונה, כולם חוזרים עייפים בסוף היום. הסטודנטים לומדים פה בחינם, חיים על הפראנג'י, ורק מאיתנו לאף אחד לא אכפת. ועוד לא התחלתי לדבר על זה שזורקים עלינו אבנים כי אנחנו הולכים ברגל בשבת. חי שפמו של אלנבי, בשביל זה ברחנו לכאן מהפריץ? אם לא אנחנו, המקום הזה לא היה קם, צומח ומשגשג, האמיני לי אני יודע מה אני או-מר".
(רחלי מלק-בודה)
פיש אנד צ'יפס-חומוס-סלט
למרות ריבוי הקניונים והשמש הקופחת במזרח התיכון, פורח בלב Tel-Aviv אלנבי סטריט, שהפך למקום הכי אִין באימפריה. אחרי שנים שבהן זנחו העוברים והשבים בקולוניה של המעצמה הבריטית את הרחוב הקרוי על שמו של משחרר פלשתינה, הוא זוכה לתחייה - בעיקר בזכות עשרות דוכני הפיש-אנד-צ'יפס, שבבורו מרקט שבלונדון יכולים רק להתקנא בהם.
שפים, מבקרי מסעדות וחובבי גורמה החלו לפקוד את אלנבי סטריט, ולבלות את יום ראשון החופשי בדוכנים שמציעים את המנה המסורתית באיכות שאף עולה על מה שמוגש בלונדון - מן הסתם הודות לאיכות הדגים המקומיים.
חובבי הרפתקנות קולינרית מתמקדים בדוכני הפיוז'ן שהחלו גם הם לצוץ ברחוב - שם ניתן למצוא שילובים של האוכל המקומי עם המעדן של הממלכה. בין היתר ניתן להזמין במסעדות החדשות פיש-אנד-צ'יפס בלאפה, שווארמה-אנד-צ'יפס, או מה שמסתמן כמנה האולטימטיבית והסטנדרט החדש: פיש אנד צ'יפס-חומוס-סלט. מארגני האולימפיאדה בלונדון כבר מתכננים להגיש את המנה בסעודת ה-VIP החגיגית, לאחר טקס הפתיחה.
על החגיגה ברחוב מעיבה רק שורת הצתות של סניף רשת "איי-אם סי-אם" ששיווק פרוזן שרימפס-אנד-צ'יפס - מוצר שזכה לביקורות נפלאות אף מעבר לים. במקום פוזרו עלונים באידיש ובאנגלית, שקראו ל"מיגור התועבה מקריית קודשנו".
(לירון נגלר-כהן)
זהירות, מתח גבוה
ראשי התנועה הציונית פועלים במרץ (איך עוד יש להם?) להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ואולם, סוציולוגים בכירים מזהירים כי דווקא קיבוץ גלויות עלול ליצור חברה שסועה וקרועה - זאת בשל הבדלי התרבויות, תפישות העולם והמנהגים דתיים של העולים הפוטנציאליים
ב"קול קורא" שפרסמה קבוצת פרופסורים ב"דבר", הם מפצירים במנהיגים העתידים להשתתף בקונגרס הציוני ה-79 שלא להכריז על הקמת מדינה - עד שתגובש מעין "חוקה" שתעסוק בסוגיות אקוטיות כגון יחסי דת ומדינה, רב-עדתיוּת ועוד. "כבר היום אנחנו שומעים על התנגדות קיצונים למדינה יהודית, מטעמים דתיים", הסבירו, "אחרי שהיא תקום יהיה כבר מאוחר מדי להגיע להבנות על 'מיהו יהודי'. מגזרים שלמים שלא יהיו שלמים עם המצב, פשוט יחליטו להיבדל ממנה איפה שהם רק יכולים".
להערכת הסוציולוגים, הדבר עלול לבוא לידי ביטוי אפילו בהשתמטות מחובות אזרחיות ומוסריות בסיסיות ביותר: "אם לא נתעשת, איש לא
יוכל לערוב לנו שחובשי כיפה שנלחמו לצידנו במחתרות יהיו שם בשבילנו גם בצבא המדינה. לא כולם זה הרב קוק".
גם בפן החברתי צפויים קשיים: "אם לא נסדיר את זה עכשיו, יתפתחו תפישות גזעניות שיחלחלו לכל תחומי החיים. ה'לבנים' יהפכו לאליטה וידירו את ה'שחורים' מכל מוקד כוח והשפעה במדינה, יהיו רבנים נפרדים לאשכנזים וספרדים, משפחות ייקרעו ממש בגלל שמן קטניות בפסח... לא נופתע אם במוסדות החינוך ייבנו יום אחד קירות גבס בין תלמידות, עד שיהיו שינסו להסתיר את מוצאן כדי להתקבל לבתי ספר נחשבים", מתארים הסוציולוגים בהפרזה, "בחוגים מסוימים נישואי בין-עדתיים יהיו 'מחוץ לתחום', ומי שבכל זאת יבחר בהם ייקרא 'זוג מעורב' – משל היה למתבולל של ממש".
את מכתבם חותמים הפרופסורים (אגב, כולם "לבנים") בדבר הלצה: "אל תקימו מדינה. רק כך יש סיכוי שיהיה בה יום אחד ראש ממשלה מזרחי".
(קובי נחשוני)