הרבנות הראשית למי?
במכתב שהוציאה הרבנות הראשית לישראל, נשמטה אמירת תפילת ההלל ביום העצמאות. בכך הוכיחה (שוב) הרבנות עד כמה היא לא רלוונטית לישראל, ומדוע חשוב לבחור רבנים ראשיים שיתאימו לציבור שהרבנות מדברת אליו
הכול החל בטלפון בהול, ערב יום העצמאות:
"זאת שערורייה", אמר לי רב בכיר. "הרבנות הראשית לישראל יצאה
בהחלטה בשעות האחרונות, כי על אף שיום העצמאות הוקדם (מיום שישי ליום חמישי) - המנהג שלא לומר תחנון ביום העצמאות, יתקיים השנה ביום שישי".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
המכתב החל להתגלגל באינטרנט ביום רביעי, יום הזיכרון, שעות ספורות לפני כניסת יום העצמאות, והציבור נבוך. בעוד שעות ספורות הוא עתיד היה להתכנס בהמוניו בבתי הכנסת, לאמירת תפילות חגיגיות. לשמחתנו, עד מהרה פרסמה הרבנות הראשית הבהרה, תחת הכותרת "תיקון טעות".
אך מי שקרא את שני המכתבים, יצא מתוסכל ונבוך, כיוון שבשניהם התייחסה הרבנות הראשית רק לשינוי אחד (וחשוב): אי אמירת "תחנון" - שהוא מזמור בספר תהילים המלא ברגשות קשים, ולכן אינו נאמר בימי חג ומועד, ובכללם יום העצמאות.
אך מה לגבי אמירת ה"הלל"? תפילת הלל מבטאת שמחה והודיה לה' על שגאל אותנו לאורך הדורות, ונאמרת בימי חג ומועד. כבר עם הקמת המדינה קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל, בראשות הרבנים הגאונים הרצוג ועוזיאל, כי יש לומר הלל ביום העצמאות. בשנות ה-70 קבעה מועצת הרבנות הראשית בראשות הרב שלמה גורן, ועימו סיעת רבנים חשובה ביותר - כי יש אף לברך על אמירת ההלל, ובכך קבעו למעשה את תוקפו ההלכתי-דתי של יום העצמאות.
רבנות לא רלוונטית
המשמעות היא שמעבר לכך שהרבנות הראשית לדורותיה, מאז הקמת המדינה, לא ראתה את יום העצמאות "יום לא עצוב" – היא קבעה שזהו יום מועד כמו חנוכה (שגם אותו קבעו חכמי ישראל בבית שני).
והנה, במכתב המעודכן עוסקת הרבנות הראשית רק "במנהג" שלא לומר תחנון, תוך התעלמות מוחלטת מהחובה לומר פרקי הלל, ובכך להגדיר את היום הלכתית כיום מועד. כל בתי הכנסת של הציונות הדתית לובשים חג, ובכולם אומרים את פרקי ההלל. והנה הרבנות הראשית הנוכחית מתעלמת ממה שנמצא גלוי לעין אפילו ב"ויקיפדיה", תחת הערך של "יום העצמאות".
שוב הפכה הרבנות הראשית ללא רלבנטית ותלושה, שהרי החרדים אומרים תחנון. מבחינתם יום העצמאות הא יום ככל הימים, הציונות הדתית אומרת את פרקי ההלל השמורים לימי חג ומועד, ורק הרבנות הראשית מתעלמת מהחלטות קודמיה, החלטות בנות למעלה משישים שנים.
שוב נראה כי הרבנות מנסה לשאת חן בעיניי כולם, ובמיוחד בעיניי החרדים. ולכן הגיע הזמן לומר בקול צלול:
א. היהדות הדתית מקבלת את העיקרון הדמוקרטי שלפיו משרות הרבנים הראשיים לישראל פתוחות לפני כל יהודי וישראלי הנמצא מתאים לכהונה רמה זו. ואשר על כן יכולים להיבחר למשרה אנשים חרדים ואנשים דתיים לאומיים, וכמו בכל בחירה לפעמים היא מתאימה לך ולפעמים לא.
ב. על כל הרבנים הראשיים והמועצה הנבחרת, או אלה שייבחרו בעתיד, לשמור על אופייה הציוני של הרבנות הראשית לדורותיה ועל פסקי ההלכה אותם קבעה לדורותיה.
ג. הרבנות הראשית לדורותיה עיגנה את מעמדו של יום העצמאות בהלכה. על כל הרבנים הראשיים שנבחרו או שייבחרו לכבד את ההחלטות והאופי של הרבנות הראשית לדורותיה.
ד. הרבנות הראשית החליטה שהיא מכירה במדינה, ורואה בה ערך דתי עמוק. מי שלא סובר כך, מוטב כי יימנע מתפקיד זה, שהרי הוא סותר את השקפתו הבסיסית. זה לגיטימי, אבל לא במוסד הרבנות הראשית לישראל.
ה. הרבנות הראשית החליטה כי היא מאמצת את היתר המכירה בשנת השמיטה. מי שלא סובר כך, מוטב שיחפש לו משרה רבנית אחרת. הוא לא מתאים למוסד המכונה "רבנות ראשית לישראל'.
לכבוד הרבנים הראשיים המכהנים נאמר: אל תחששו ואל תירתעו, היו נאמנים לשליחות אותה נטלתם על עצמכם ולמוסד בו אתם מכהנים. המשיכו באומץ את אשר החלו קודמיכם, הפגינו את הציונות לא רק ברגש, כי אם גם במעשה ההלכתי, האמיץ והברור.
עליכם לדעת כי רבני הציונות הדתית והציונות הדתית בכללה - אינם זרם מבוטל שניתן לטאטא אותו ואת פסקיו. הוא נוכח, הוא דעתן ועומד על שלו. החליטו באומץ כי אתם מייצגים את המסורת המפוארת של רבנות ראשית ציונית לישראל.
לפנייה לכתב/ת 
הרבנות הראשית חייבת להיות ציונית
צילום: איי פי
מומלצים
