בחידון התנ"ך זכתה האינטגרציה
שני המתמודדים שעלו לשלב החידון העולמי ואף זכו בתארים, מגיעים מישיבת ירוחם - ישיבה תיכונית לא גדולה, לא ותיקה ולא "ספינת דגל", שחרתה על דגלה אינטגרציה חברתית. חידון התנ"ך בסימן "צדק חברתי", מעולם לא נראה רלוונטי יותר
סיקור חידון התנ"ך,
בדומה לסיקור יתר אירועי יום העצמאות,
מלווה בניסיונות נואשים לחפש "חדשות". להפוך אירוע ממלכתי, שגרתי וצפוי ל"אייטם" שיש מה לכתוב עליו. אבל מה לעשות? התנ"ך הוא אותו תנ"ך, המועמדים אלמוניים עבור רוב הקוראים, והעובדה שאלחנן בלוך מנתיבות
זכה במקום הראשון איננה מפילה אותם מהכיסא.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
גם היכולת לחזות מראש מאיזו מדינה יבוא הנציג אינה מוסיפה לדרמטיות, בדיוק כפי שגמר ליגת הכדורסל בין מכבי תל אביב לקבוצה תורנית אחרת לא באמת מסקרן. לפעמים נאחז הכתב הנואש בציטוט מפי אחד הדוברים, ולעתים קורה ובנו של ראש הממשלה נמצא בין המתמודדים. אך לרוב, כמו השנה, צריך לעבוד ממש קשה כדי לדלות אייטם מעורר עניין מהחידון.
כמעט "דאבל היסטורי" לירוחם
שמו של אלחנן בלוך אינו מוכר לכם יותר משמה של המתמודדת האוסטרלית, וגם הישיבה התיכונית שלו היא בסך הכל עוד
ריאליטי יבש
ומי הפסיד בחידון?
חיים אקשטיין
חידון התנ"ך הוא לא תוכנית ריאליטי שבה סוגרים את המתמודדים בנקבת השילוח למשך חודש, שולחים אותם לקפוץ באנג'י מהר נבו - או מעיפים את המודח התורן לגוב האריות. ובכל זאת, החידון יכול להראות קצת פחות יבש, אפור ומשעמם
ישיבה תיכונית, לכאורה. אבל שני דברים הופכים את הזכייה של בלוך מישיבת אמי"ת "בלבב שלם" בירוחם להישג מפתיע: העובדה שאותה ישיבה הייתה קרובה לדאבל היסטורי: לראשונה בתולדות חידון התנ"ך, שני מתמודדים הגיעו מאותה הישיבה, ובהתחשב בעובדה שרק שני מתמודדים מהחינוך הישראלי הדתי עולים לחידון העולמי – תודו שמדובר בהישג מרשים.
אלחנן בלוך ואבשלום אדלר קטפו את שני המקומות הראשונים בחידון הארצי של החינוך הדתי (אדלר היה אז החתן, ובלוך סגנו), ושניהם שרדו עד השלב הקריטי של שאלת ראש הממשלה בחידון העולמי, אבל ההבדל הדק בין יואש ליואב התנ"כיים הפריד ביניהם. אדלר נאלץ להסתפק בתואר סגן שני, ובלוך – שהוביל בפער משמעותי לאורך כל החידון – זכה בתואר הנכסף.
מעניין לא פחות לראות איזו ישיבה היא זו שכבשה פתאום בסערה את החידונים. לא מדובר באחת מהישיבות והאולפנות הוותיקות, וממש לא ב"ספינת הדגל" של הציונות הדתית. "בלבב שלם" היא ישיבה חדשה יחסית מרשת אמי"ת, שממוקמת בעיירת פיתוח ומבוססת בעיקר על אוכלוסיית הדרום. הישיבה הוקמה לפני כשש שנים בסך הכל, עם אמצעים מוגבלים וכמעט בלי שטח, אבל עם חזון שאפתני: להחזיר את האינטגרציה לתמונה, ובגדול.
רעיון השילוב בין תלמידים משכבות "חזקות" לתלמידים משכבות "חלשות" בחברה, הוא שעמד בראש מעייניהם של מקימי הישיבה התיכונית בירוחם, ברובם בוגרי ישיבת ההסדר במקום. אלא שבשונה מניסיונות אינטגרציה קודמים במערכת החינוך, שבהם נלקחו תלמידים מעיירות פיתוח וסופחו לבתי ספר בשכונות יוקרה, הפעם מתנהל המשחק במגרש של האוכלוסייה ה"חלשה"; בנוי סביבם, מודע לצרכיהם ומותאם לסגנון ולתרבות שלהם. לתוך המגרש הזה מכניסים את החבר'ה המבוססים יותר, ומקווים ליצור שילוב שיתרום לשני הצדדים.
"צדק חברתי" זו לא רק סיסמה
האם זה רעיון מוצלח? שאלה זו מלווה את רעיון האינטגרציה מאז היווסדו, ואחרי חידון התנ"ך האחרון מותר לשם שינוי לענות בחיוב. ניסיונות השילוב בין תלמידים מרקעים שונים ספגו כישלונות וביקורות בעבר, אבל ההישג בחידון מעניק חיזוק משמעותי דווקא לרשימת ההצלחות. אפשר ללמוד באותה כיתה עם תלמידים מבתים קשים, ולהגיע להישגים. סביבה שנתפסת כ"בעייתית", גם אם לפעמים היא באמת כזו, איננה חייבת להיות מכשול בפני התקדמותו של התלמיד.
בציבור הכללי יש משפחות שלא רוצות שבניהם יתערבבו עם תלמידים מוצלחים פחות מההיבט החינוכי, ובציבור הדתי מצרפים לסיפור גם את סכנת ההידרדרות הרוחנית, אבל אחרי יום העצמאות האחרון כדאי לחשוב פעמיים על הטענות הללו. הדרך לתואר התנ"כי דורשת הרבה עמל וכישרון לימודי, ובלי ערך האהבה העזה לספר-הספרים אי אפשר לגבור אפילו על הנציג מפרגוואי. אם אלחנן בלוך ואבשלום אדלר עמדו במשימה – כנראה הסביבה החברתית שלהם לא פגעה בכל הכישורים האלה.
"צדק חברתי" היה האידיאל המוביל של חידון התנ"ך, ועמד בבסיסן של רבות מהשאלות. אבל הפעם אפשר להוציא מסר חשוב לא רק מנושאי השאלות, אלא גם מהתוצאות. הורים ששולחים את בנם למוסד חינוכי יוקרתי ואליטיסטי לא יקבלו בהכרח תלמיד מצטיין יותר. גם אין הכרח שהם יקבלו בן צדיק יותר, שמחובר יותר ללימוד התורה. לסביבה הסטרילית יש יתרונות, אבל גם לסביבה ההטרוגנית מעלות משלה, והעילוי המבריק יוכל לממש את כישרונותיו גם בה.
כבר ראינו בשנים קודמות חתני וכלות תנ"ך ממוסדות חינוך פחות "נחשבים", ועכשיו זה כבר מספיק בולט כדי להפוך לאמירה חברתית: אפשר להצליח למרות המפגש עם כל עמך ישראל, ואולי אפילו בזכותו. כי אנשים אנחנו, כל עדת בני ישראל, מחוטב עציך עד שואב מימיך. כבר בתנ"ך אפשר למצוא דיבורים כאלה, תשאלו את אלחנן בלוך.
לפנייה לכתב/ת 
החתן אלחנן בלוך והשר גדעון סער
צילום: מוקי שוורץ
מומלצים
