"פשע לא מאורגן": פרנויה נוסח פילם נואר

הסרט הצרפתי "פשע לא מאורגן" ("Dans la Tourmente") מתחיל כדרמת פשע חברתית וממשיך בתור מותחן שעניינו שחיתות פוליטית. הקורבנות הם בני מעמד הפועלים קשיי היום, שמסתבכים בניסיונותיהם לשרוד. אם התוצאה רחוקה מלספק, הרי זה משום שהדמויות המרכזיות מעוצבות באופן לא מעניין במיוחד, והתסריט לוקה בחוסר סבירות.

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

• הנוקמים
  
• זה בוודאי המקום
• קוריולאנוס
• ההתחלפות
  

פרנק (קלוביס קורניאק, "המפקח בלאמי") הוא פועל בבית חרושת המתגורר עם אשתו, הלן (מתילד סנייה, "ונוס ביוטי") בעיירה תעשייתית באזור מרסיי. כאשר יום אחד הוא שומע במקרה שיחה חשאית בין שניים ממנהליו, שממנה מתברר לו כי בכוונתם לסגור את המפעל לאלתר ולפטר את עובדיו - פרנק פונה אל מקס, חברו מילדות, פועל לשעבר במפעל השקוע בחובות (השחקן-במאי איוואן אטל, "אשתי השחקנית") והשניים מקבלים החלטה פזיזה לשדוד את המקום.

הטריילר של "פשע לא מאורגן". סיפור שנגמר בשחיתות

על פי מיטב המסורת של הפילם נואר ההוליוודי, גם כאן מקבלת התוכנית תפנית שמסבכת את שני החברים בחיסול לא מתוכנן, עם ערימת מזומנים שמכניסה אותם לצרות, ובתוך רשת סבוכה של אינטריגות פוליטיות. הללו מתייחסות לפרשת "אנגולה-גייט" משנות ה-90 שבה הורשע שרל פסקואה, שר הפנים הצרפתי בממשלתו של ז'אק שיראק, יחד עם בנו של פרנסואה מיטראן, בסחר נשק לא חוקי עם הרפובליקה המערב אפריקנית (אותה פרשה שבה הורשע גם ארקדי גאידמק).

האדם הקטן לאן

אלא שדווקא חלקו זה, השני, של "פשע לא מאורגן" נדמה מיותר ומאולץ. הממד המסוים של אמביוולנטיות רגשית ומוסרית שליווה את פעולותיהן של הדמויות עד כה - נעלם. עם זאת, הבמאי, כריסטוף רוג'ה (שזוהי עבודתו הקולנועית השלישית), מנצל היטב את נוף הסלעים והנקיקים המדהים שבו מתרחש פרק זה של הסרט, והופך את הדרמה הנואשת שמתנהלת במהלכו, למעין אלגוריה אקזיסטנציאליסטית על מאבק ההישרדות של האדם הקטן מול כוחות פוליטים חזקים ממנו.

איבן אטאל ב"פשע לא מאורגן". בחזרה לקולנוע האפל

הסרט עובד טוב יותר בחלקו הראשון שמזכיר, בצד הקולנוע האפל של שנות ה-40, את סרטי הריאליזם הפיוטי שהבליחו בצרפת ערב מלחמת העולם השנייה, ושגיבוריהם עלובי החיים אכלסו עולם קודר ופטליסטי שגורלם נחרץ בו מראש. אלא שנופיה המוארים של מרסיי וסביבותיה עומדים בניגוד גמור לערפילים ולחשיכה של סרטים נוסח "רציף הערפילים" ו"השחר עולה" - ומזוהים יותר עם עולם המהגרים שנוכח בסרטי הקולנוע הצרפתי העכשווי (כבסרט "הגרגר והדג").

רוג'ה מבקש לנסח אמירה בעלת צביון חברתי אקטואלי: אבטלה, מחאה חברתית גלובלית, מפעלים שנסגרים בחטף לטובת ניצול כוח עבודה זול יותר בארצות עולם שלישי, וכדומה. השוד הכושל שמבצעים פרנק ומקס נדמה, לפיכך, כנקמתו של הפועל הזוטר בשיטה הקפיטליסטית שאיננה סופרת אותו. אבל היעדרו של תחכום עלילתי (אנחנו הלוא יודעים שהפעולה הזו תצא מכלל שליטה) הופך את הסרט לטריוויאלי ואת אמירתו - לדידקטית.

מתוך "פשע לא מאורגן". דמויות חד-ממדיות

כוונות טובות, ביצוע קצת פחות

שילובן בסרט של סצינות המתארות התעמתויות אלימות בין פועלים מפגינים לכוחות המשטרה, מבקש להעניק לו ממד של מחאה פרולטארית. הבעיה היא, שחוסר הסבירות העלילתית שמאפיין את הסרט ככל שהוא מתקדם, פוגם בכוונותיו הטובות. הדברים אמורים במיוחד כאשר בחלקו השני מצליחים פרנק ואשתו להערים על השירותים החשאיים של צרפת המבקשים להניח את ידם על דיסקט מפליל - ממש כאילו היו השניים גיבוריו של מותחן פרנויה הוליוודי.

רוג'ה הבמאי משכיל להתעלות על כשלי התסריט שהוא עצמו כתב. הדברים 

מתבטאים בניצול הנופים המיוערים והסלעיים שבתוכם מתרחש הסרט, אך גם באווירה הפילם נואר'ית שהוא מיטיב לעצב. שחקניו בהחלט מסייעים על ידו. קורניאק בתפקיד הפועל התמים הנקלע לשיחה שאינה מיועדת לאוזניו - מתגלה כבעל נוכחות מרשימה ביותר; דברים דומים אפשר לומר על אשתו בסרט, סנייה, אף שדמותה, כאמור, עוברת מטמורפוזה מדי יוצאת דופן.

אטל, המשחק את דמותו הטרגית של מקס הנואש, האיש שאין לו מה להפסיד, נותר חד-ממדי לאורכו של הסרט כולו; ואילו מערכת יחסיו הטעונה עם גרושתו ובנו הקטן מוסיפה בדיעבד לעלילה רובד קלישאתי. "פשע לא מאורגן" איננו סרט רע. אבל יש בו משהו מבולבל שמוליך את כוונותיו הטובות לאותו dead-end שאליו שועטים גם גיבוריו.