"עצם העניין": רוץ צופה, רוץ!
מערכות יחסים לקויות ובנאליות, דמויות מופרכות ותסריט משמים: כשהכלב שמככב ב"עצם העניין" בורח מהבית, הצופים מבינים שהוא עשה את הדבר הנכון. ואפילו מקנאים
כולנו מכירים את הרגע שבו דמות בסרט עושה מעשה, ואנו הצופים הפשוטים באולם הקולנוע, מסתכלים בעיניים כלות: לו רק יכולתי לעשות את אותו הדבר. ב"עצם העניין" ("Darling Companion"), הדמות שעושה זאת אינה אדם אלא כלב בשם "פריוויי" ("דרך מהירה").
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
כעשרים דקות מתחילת הסרט הוא בורח מבית הקיט של המשפחה המשעממת שמטפלת בו ונעלם ביער בהרי הרוקי. בשלב זה כבר ראינו מספיק מהדמויות ויחסיהן בכדי להבין שהוא עשה את המעשה הנכון. לרוע המזל, במקום לברוח איתו, הסרט מותיר אותנו עם התהליך המייגע של חיפושים וחיבוטי הנפש בין בני המשפחה. המושג "מזל של כלב" מקבל משמעות חדשה לחלוטין בסרט זה.
הטריילר של "עצם עניין"
מי שחתום על הסרט הוא הבימאי והתסריטאי לורנס קאסדן (התסריט נכתב בשיתוף פעולה עם אשתו מג). קאסדן עשה כמה סרטים ראויים בשנות ה-80, ובעיקר זכור "החברים של אלכס" (1983) כסרט המציג דינמיקה בין קבוצת אנשים שהיו פעם קרובים, וכעת מוצאים את עצמם שוב יחד לתקופה של מספר ימים שמאפשרת לערוך חשבון נפש. מצב בסיסי זה חוזר גם בסרט הנוכחי, רק ללא היכולת לעורר ולו מידה מוגבלת של עניין.
סרטו הקודם של קאסדן בוים ב- 2003. היה זה "לוכד החלומות" - סרט אימה שבו כיכבה מפלצת חייזרית בצורת תולעת, הנוהגת לתקוף את קורבנותיה באמצעות חדירה אנאלית לתוך גופם. הסרט, שנקטל (בצדק) על-ידי הביקורות, סימן את אובדן הדרך של קאסדן. כעת הוא חזר לסוג הסרטים שהוא ידע לעשות בעבר, ומוכיח שגם כאן הוא איבד את זה. כבר עדיפים סרטים מופרעים על תולעים לא הגייניות על פני שעמומון גיל העמידה הנרפה הזה.
בת' ווינטר (דיאן קיטון), עקרת בית מדנבר, הגיעה לגיל שבו הילדים פרחו זה מכבר מהקן. היא חייה חיים של שגרה מנומנמת עם בעלה, המנתח העסוק ג'וזף (קווין קליין). בתחילת הסרט, בעודה מלווה את בתה גרייס (אליזבת מוס - פגי אולסן מ"מד מן") לשדה התעופה, הן מוצאות בשולי הדרך המהירה כלב פצוע. בת' מאמצת את "פריוויי", והופכת אותו לחלק ממשפחתה, חרף מחאותיו של בעלה.
רוץ כלב, רוץ!
זה יכול היה להיות עוד "מארלי ואני", סרט שבמרכזו עומדת מערכת היחסים בין אדם וכלב, אך פריוויי, בהגיעו ובהיעלמותו, אינו יותר מקטליזטור ליחסים בין בני אדם. הגעתו מייצרת את ניצוץ הקשר בין הבת גרייס ובין וטרינר ממוצא הודי שאליו נלקח הכלב. היעלמותו, מספר חודשים מאוחר יותר, מתרחשת זמן קצר לאחר חתונתה של גרייס ומניעה (אם אפשר לקרוא זה כך) את שאר אירועי הסרט.
מערכת היחסים המרכזית הנבחנת בסרט היא בין ג'וזף השכלתן והמרוחק לבין בת', שנדמה כי היא סובלת ממצב כרוני של חוסר איזון הורמונלי האחראי לאי היציבות הרגשית שלה. ג'וזף הוא מי שבהיסח הדעת מאבד את פריוויי, ולכן אשמה זו היא אמצעי לאוורור הליקויים במערכת היחסים בין בני הזוג.
עוד מערכת יחסים "לא קרובה כפי שהיא צריכה להיות" מתקיימת בין ג'וזף ואחותו פני (דיאן וויסט), שמגיעה לבקתת הנופש עם בן זוגה החדש, ראסל (ריצ'רד ג'נקינס). ראסל הוא אדם פשוט, יזם עם חלום להקים פאב אנגלי מסורתי, שבו תוגש בירה פושרת. ג'וזף, שיש בו לא מעט מהרופא המתנשא, ובריאן (מארק דופלאס), בנה של פני שגם הוא רופא, מתייחסים אל ראסל ולתוכניותיו בריחוק מתנשא.
לבריאן יש חברה שמעולם לא מוצגת בסרט. ניתן להבין שהיא קרייריסטית, ושמערכת היחסים ביניהם נטולת להט. הנה בעיה נוספת. ומי אם לא איילת זורר תהיה זו שעליה יוטל לפתור בעיה זו. זורר מגלמת את דמותה המופרכת של כרמן - מטפלת בית הנופש הצוענייה, בעלת הכוחות העל חושיים שאמורים
לסייע במציאת הכלב האבוד. דמותה של כרמן - יפה, חשקנית, מלהגת תובנות ניו אייג' - היא, בקיצור, בת הזוג המושלמת אותה יכול לרקוח תסריטאי שכבר לא יודע מימינו ומשמאלו לבריאן. כל מה שאמור להיות שובב או חינני, מתנהל בכבדות מגוחכת.
ומה עם הכלב? הוא חביב, אבל הוא נמצא בשולי הסרט. לכן גם החיפוש אחריו הוא מכשיר כה שקוף ובסופו של דבר לקוי. אם אנו לא למדנו לחבב אותו, מדוע שיהיה איכפת לנו מהחיפוש אחריו? אם לנו מתחשק כבר להסתלק מבית הקיט, מדוע שנרגיש שמציאת הכלב תעשה עימו חסד? ברח פריוויי, ברח - ואל תביט לאחור!
