העם הנבחר זה לא רק אנחנו

ערב שבועות, אני לובשת לבן, אומרים שזהו יום חתונה בין הקדוש-ברוך-הוא לעמו, אז אני מוכנה ומזומנה. כבר הכנתי את כל הנדרש: צמחים שיעטרו את השולחן ועוגת גבינה קרה במקרר. עכשיו רק נותר לי לברר את מהות היום הנכבד, להחליט לקבל על עצמי שוב את עול התורה, לקרוא אותה כל הלילה כמו שקוראים מכתב אהבה. להיזכר איך בחר בנו הקב"ה מכל האומות ומה זה באמת אומר.

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מיכאל מושונוב: קמתי בבוקר וראיתי חסיד
• מחקר: מי שמאמין לא מפחד מסרטים!
• מתנה לכבוד שבועות: עמוד מיוחד לחג   
  

בחר בנו? מכל האומות? האומנם? אני קוראת דרך הגוגל את מכילתא דרבי ישמעל, שבה מובא הסיפור כיצד הלך הקב"ה מאומה לאומה והציע לה את התורה הקדושה ואף אומה לא רצתה בה. הישמעאלים רצו להמשיך לרצוח, האֶדוֹמים רצו להמשיך לנאוף ורק ישראל הצדיקים והטהורים, שאף פעם לא רוצחים ואף פעם לא נואפים, אמרו לו "נעשה ונשמע".

הזמר אברהם פריד אף הגדיל לעשות. במקום לשיר על ישמעאלים ומואבים הוא שר ב"התורה והאומות" על צרפתים נואפים, אנגלים חמדנים, אמריקנים שאינם יודעים לכבד אב ואם, וערבים גנבים. ורק היהודי ההולך עם הטלית הוא הצדיק הגיבור ולו ניתנת התורה. אשרינו.

הייתי צוחקת אם זה לא היה עצוב, השכנוע העצמי שאצל היהודים נמצא כל הטוב הטהור והיפה, הם אלו שמחוברים און-ליין לאלוקות ולאור אינסוף בעוד ששאר האומות מלאות בפריצות, זימה וגזל. אנחנו בקדושה ואילו הם מלאי חושך וקליפה.

הסיירת

האם זה כך? לא, יסבירו לי יודעי דבר, זה לא שאנחנו מעליהם, אנחנו פשוט כמו סיירת מובחרת. בחרנו לקבל על עצמנו יותר עול עבור אחרים, אנחנו לקחנו על עצמנו משימות יותר קשות כדי להוביל את העולם למקום טוב יותר. מעין ממלכת כוהנים וגוי קדוש. את ההסבר הזה אני אולי יכולה לקבל - ההבנה שבחרנו בחוקים נוקשים כדי להגיע למטרות גבוהות, אבל ממש לא את ההפרדה הזו בינינו לבין שאר העולם, כאילו שאנחנו הבן הנבחר.

מידיעתי הדלה אני סבורה שלכל עם יש את הדרך שלו להתחבר אל האל. ההודים המגיעים מיסוד הרוח מתאימים למדיטציות ארוכות, האיסלאם המגיע מיסוד האש נדרש לצניעות יתרה. הסוּפים מתחברים דרך ריקוד ושירה, והאינדיאנים מיסוד האדמה שותים משקה בטעם בוץ שמוביל אותם אל עבר השמימי. האם האל אוהב אותם פחות? מעריך פחות את עבודתם? האם נזיר בודהיסטי שיושב שלוש שנים במערה מחובר פחות ממני?

כבוגרת החינוך הדתי אני מוצאת שעד היום יש בי מחסום פסיכולוגי נפשי מול אנשים שאינם יהודים. אני מוצאת שבתוכי אני סבורה שאני נעלה יותר מהם ומגמגמת כשאני נדרשת להסביר למה אני לא יכולה להתחתן עם גוי. מה אגיד, שאסור ליהודי להתערבב עם נשמה של גוי כי היא נמוכה יותר?

לצאת מהסרט

כשאני כותבת את המילה "נפש" באתרים דתיים מופיע לי ההסבר הבא: "בחסידות מוסבר שיש ליהודי שתי נשמות, שהן הנפש הבהמית והנפש אלוקית. נפש בהמית ביהודי שורשה היא מקליפת נוגה והנפש אלוקית היא חלק אלוקה ממעל ממש. למי שאינו יהודי יש נפש אחת, והיא נפש הבהמית שאינה מקליפת נוגה כמו ביהודי, אלא מג' קליפות הטמאות".

אני מבינה שאני יודעת רק טיפה בים, שאם הייתי צוללת בבית המדרש הייתי יכולה להבין יותר את דיוקם של דברים. אבל רוב האנשים לא נמצאים שעות על שעות בבית המדרש כדי להבין, והם נשארים עם הידיעה השטחית על עליונותו של העם הנבחר. רק השבוע קיבלתי הזמנה בפייסבוק

להצטרף לקבוצה בשם: בואו נראה לסודנים שאנחנו השולטים! ככה זה כשאתה חושב שאתה יותר טוב ממישהו אחר.

אולי הגיע הזמן לצאת מהסרט הזה, שאנחנו מועדפים, שאנחנו מבינים טוב יותר מה נכון לעולם, שהתורה שלנו היא האמת הבלעדית על פני היקום, שאין עוד דרכים להגיע להארה ושכל מי שזר ואחר ורוצה לחיות במדינתנו הוא איום על הקיים.

בליל שבועות אני לובשת לבן ופוסעת אל בית הכנסת לקרוא באהבה מילה במילה מהתורה, אני יודעת שבשבילי זו הדרך הכי מתאימה להתחבר לאור אינסוף, אבל יודעת גם שאיפשהו בקצה השני של העולם יש אנשים שונים שמתחברים אליו באופן שונה והם נחשבים כבנים יקרים לא פחות.

• המאמר המלא יופיע בגליון מוצש הקרוב, מבית מקור ראשון.