אשר בחר בנו: המלהק של "רשת" אוהב את השם

זה לא סוד שסדרות הריאליטי מכתיבות את סדר היום הישראלי. תכניות כמו "המרוץ למילון", "דה ווייס" או "האח הגדול" הצליחו להדביק למסך קרוב למיליון וחצי צופים בפרקי השיא שלהן, ולהפוך כל משתתף למלך ליום אחד. האיש שבידיו המפתחות להחליט מי יהפוך למפורסם ומי ייוותר לנצח באלמוניותו הוא צחי אליהו, מלהק הבית של "רשת".

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• לא רק לרפורמים: "רמקול שבת" בבתי הכנסת
• דיסק חדש למתיסיהו: בלי כיפה ובלי ציצית
• רבנים על ההכרה ברפורמים: גשר חד-סטרי לנצרות
  

נרות חנוכה בשבת

"רבים שואלים מה עושה אדם דתי בלב סצינת הריאליטי", מספר אליהו למוצש, "הדתיים תמיד רואים בי נציג ושואלים 'במה אתה מועיל לחברה שלנו כשאתה שם? למה זה טוב? למה אתה מחטיא אנשים? איך זה שאתה חלק מתוכניות כאלה?' אני יכול להבין אותם, כי פעם גם אני ראיתי את עצמי בתור שליח. הייתי נכנס לפרימיירה של תוכנית חדשה והייתי בטוח שכל האולם עסוק אך ורק בכיפה שלי. אבל היום הכל מקבל פרופורציות אחרות, מקצועיות יותר".

עם אביב גפן, לפני "דה ווייס" (צילום: יובל כהן וליאת רוויה)

מדבר בשפת הגוף

העובדה שכל אדם היא עולם ומלואו היא זו שמנחה את אליהו גם באודישנים. בניגוד לשם הרע שיצא למושכים בחוטים כאילו הם מנהלים מעבדה אנושית, אליהו טוען שהוא דווקא לא מעוניין להפעיל אנשים בתוך פורמט. הרבה פעמים הוא ויתר על אודישנים כשראה אנשים רגישים מדי שעלולים להישבר.

"אי-אפשר לדעת בשש דקות, לפעמים צריך לדעת לקלף את הבן אדם. יש כאלה שמפתיעים לטובה ויש כאלו שבסוף מאכזבים. כמלהק אני מנסה יותר להרכיב את הקאסט - הרכב הקבוצה, מי מתאים להופיע לצד מי".

"אלין לוי הייתה אודישן מדהים. ראית בחורה שלכאורה נראית קלולס, בלונדה, חיילת שהכל קורה לה בחיים, אבל מבפנים ראית יציבות מנטלית של בחורה בת 19, עומק שאם תגלף שכבה ועוד שכבה תגלה שם משהו שלא ציפית לגלות. גם רז שמואלי מ'דה ווייס' הפתיעה לטובה. הגיעה מישהי שנראית הכי רגילה בעולם, הבת של השכן, אבל היא הייתה כל-כך אמיתית, וזה כבש אותנו. יש הרבה אנשים שבאים לאודישן ומנסים נורא להרשים. הם בוחרים נגיד שירים שגדולים עליהם, שירים פומפוזיים, והם בעצם מתאימים לשיר קטן. רז הייתה צנועה. אפשר לדעת הרבה משפת הגוף של האדם. מישהו שיש לו משהו להסתיר יחסום את עצמו בשפת גוף לא אמיתית".

אוהב את השם

אליהו, בן 34, גדל בבית מאוד דתי, שבו הקפידו על קלה כבחמורה, אבל חיפש כל הזמן חלון לעולם הרחב. "כילד רציתי כל הזמן לצרוך תרבות. היה לי חוסר, הייתי צמא לזה, למרות שזה היה נראה פסול. למדתי בישיבה תיכונית משמונה בבוקר עד שמונה בערב ובקושי הצלחתי פעם בשבוע להבריז כדי לשמוע את המצעד הישראלי. לא היה מקום לנער בישיבה לחשוב על קריירה בתקשורת, וגם לי זה היה קשה. אני מאמין שצריכות להיות לנו גם תורה, גם עבודה וגם תרבות, וכך אני מאמין שאחנך גם את ילדיי".

"אני לא עושה אודישנים לבחורות. בדייטים עם בנות אני רק מציין שאני עובד בטלוויזיה, אבל מקפיד לא להגיד שאני מלהק כדי שלא יחשבו שאני בוחן אותן. לשאלתך, הייתי מלהק מישהי מתוקה, לבבית, שמחה. בעלת עיניים שמחות, עיניים עם חיוּת. אני אוהב חיים ואנשים שאוהבים את החיים".

• הראיון המלא יתפרסם בגיליון הקרוב של מוצש, מבית מקור ראשון