המהפך ביתד נאמן: קול המתונים יישמע?
בשנים האחרונות הפך "יתד נאמן" לגוף שמפגין התעלמות וזלזול שיטתי בכל מי שאינו מיישר קו עם האידיאל האולטרא-אורתודוכסי שהוביל. השמחה לאיד נוכח נפילתו לא מפתיעה
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הדתיים תוהים: איך מתמודדים עם אוננות?
- אם רד בנד היו חוזרים בתשובה...
- צפו: מאבטחי הקניון מונעים כניסת מבקר חרדי
הפרשה סוקרה גם בכלי התקשורת הכלליים, ואף צוינה ההנחה הנכונה כי המהלך המפתיע הוא שלב חשוב, אם כי לא סופי, במאבקי השליטה הבלתי-נגמרים בין חצרות הרבנים. עם זאת, נדמה שרובד מרכזי בהתפתחות האחרונה נעלם מעיניהם של רבים - על אף היותו טעון אמוציונלית מחד גיסא, ונשוא תקווה בעיניהם של לא מעט צעירים חרדיים מאידך גיסא.
שמחה לאידו של היתד
לפני כשנה יתד נאמן נפל קורבן ל"עוקץ" ילדותי ומרושע של מתחריו, שהצליחו "לשתול" בעמודו הראשי מודעה תמימה-למראה של ארגון צדקה ושמבטיחה ברכות וישועות לקוראים שיטלפנו למספר הטלפון שהוצג בתחתיתה. אלא שמצידו השני של הקו המתין לפונים קריין ששידר ברצף ביקורת חריפה והיגדים קשים על "יתד נאמן". במשך כל שעות היום טילפנו אנשים למוקד, והאירוע הפך לשיחת היום ברחוב החרדי.
העיתון לא איבד ממנויו כמובן, וב"יתד נאמן" מיהרו ללעוג לאותו אקט קטנוני וחסר תועלת, אך גם הם לא הצליחו לדכא את תגובת השרשרת הפסיכו-חברתית שפרצה ברחוב: על פניו של כמעט כל עובר אורח ברחוב החרדי ניתן היה לראות את שביעות הרצון, הסיפוק והשמחה לאיד. שמח הספרדי, שמח החסיד ואפילו שמח הליטאי. התחושה הכללית היתה ש"מגיע להם".
פרץ הרגשות הרע הזה, שהופק מכל-כך הרבה חרדים, כנגד העיתון הליטאי מוביל לחקר שורשיה של התופעה. מהיכן נובעים השנאה והתיעוב לעיתון? מדוע היומונים המפלגתיים החרדיים כמו "המודיע" ו"המבשר" לא סובלים מאותה עוצמת אנטגוניזם? התשובה, כך נדמה, ברורה. בשנים האחרונות הפך "יתד נאמן" לגוף שמפגין התעלמות וזלזול שיטתי כנגד כל מי שאינו עומד בקו אחד עם האידיאל האולטרא-אורתודוכסי שאותה הוא ניסה להוביל.
כך למשל קבוצה לא-קטנה מקרב צעירי החרדים שבחרו להתכחש לשיטת "רק תורה", וביקשו גם לעבוד, הפכו בז'רגון היתדי ל"חרדים חדשים" ש"מסלפים את דעת התורה" והציבור נקרא "להוקיעם מן המחנה". רבנים ידועי שם שהעזו לסטות מהקו הנוקשה שאותו הוביל הביטאון קיבלו יחס משפיל ומבזה. כך הראשון לציון לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון, שניסה לקדם פסק הלכה מקל בניגוד לעמדת העיתון, איבד את התואר "רב" וכונה כך סתם בשם משפחתו. לתוארו של נשיא מועצת החכמים של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, הוצמד התואר "רב" בלבד, בלי ההוספה המתבקשת "הגאון". למעשה, תוארו של הרב עובדיה הפך לאקוויוולנטי למעמדו של חה"כ "הרב" משה גפני. גם דמויות ליטאיות בכירות כמו הרב שטיינמן, הרב קרליץ, הרב פישר ועוד קיבלו לא אחת ריקושטים כואבים מהזעם היתדי, כשהעזו לקדם יזמות פרטיות.
"יתד נאמן", איפוא, אינו רק כלי תקשורתי "בעל אג'נדה", כתיאורו של הסופר הנטר ס. טומפסון, אבי ז'אנר הניו-ז'ורנליזם הבלתי-אובייקטיבי של שנות ה-70, כי אם כלי שלטוני פנים-חרדי, שבשורה של מהלכים חריפים הצליח לדכא, או לפחות לרדוף ציבורית, כל יוזמה לשינוי חברתי, כמו גם נסיונות התבטאות של גורמים וסוכני השפעה שיכלו לשאת את הדגל שלה.
רוצים שינוי
השינוי שעובר כעת העיתון, ופיטוריהם של עורכיו, נותנים פתח של תקווה לאינספור חרדים צעירים שחששו לצאת לדרך חדשה, אך גם
הגיע אולי בזמן המתאים והרלוונטי ביותר – ימי סוגיית חוק טל הנפיצים והרגישים.
לתפיסתם של חרדים לא מעטים, כמו גם לטעמם של רבנים מוכרים ומשפיעים, החוק במתכונתו הנוכחית אינו נכון לכל, אינו שוויוני, ונטול יכולת עמידות ציבורית. עד עתה נמנעו - או ליתר דיוק פחדו - אותם רבנים, אישי ציבור ומובילי דעת קהל, להשמיע בקול את תפיסתם. צל האח הגדול מ"יתד" השתיק את קולותיהם המהוסים בלאו הכי. כעת, עם העברתו של העיתון לידיים מתונות יותר, יוכלו אולי הרבנים והעסקנים לייצר שינוי אמיתי שתוכל לקבל גם את הכשרם של רבנים גדולים, שעד כה אף לא הוזכרו בשמם בעיתון המרכזי.
לפנייה לכתב/ת 
