הדתיים תוהים: איך מתמודדים עם אוננות?
מצד אחד - ההלכה אוסרת. מצד שני - כמעט כל נער דתי מתמודד עם זה. לקראת ערב עיון בנושא מיניות הנער הדתי, מחנכים, רבנים ואנשי מקצוע מנסים להסביר איך מתייחסים לאוננות, האם אכן מדובר באיסור חמור, ומה עושים כש"נופלים"
בתוך הציבור הדתי זהו אחד הנושאים המושתקים ביותר, על אף שהוא טורד את מנוחותו של כמעט כל נער דתי. גם כאשר כבר עוסקים בכך, בדרך כלל זה נעשה תוך מבוכה רבה וללא פתיחות. אוננות, כך נדמה, היא הסוגיה הקשה ביותר לדיון פומבי במגזר.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- צפו: מאבטחי הקניון מונעים כניסת מבקר חרדי
- הגמרא הערבית: מסרים אנטי-ישראליים בהקדמה
- ואולי אני בעצם רפורמית/ אריאנה מלמד
בשפה הדתית שם הקוד להימנעות מאוננות הוא "שמירת הברית", והניסיון שעומד בפני האדם המאמין הוא להימנע מ"שפיכת זרע לשווא". כמו כל נושא שרוחש מתחת לפני השטח, ממדיו נחשפים ברשת האינטרנט שמאפשרת אנונימיות. לא-מעט רבנים מנסים להעניק עצות "קסם" כיצד להימנע מאוננות: רב מסוים טוען כי "אחרי שמבינים את הבעיה, קל להבין את הדרך להשתחרר ממנה", רב אחר מעדיף להדגיש את התנוחות הרצויות שימנעו "הרהורים" שמובילים אדם לאונן, ורב שלישי מפחיד ומספר על הנשמות שאבדו לשווא, ובמקומם נוצרים שדים מאיימים.
גם אוננות של בנות היא תופעה מוכרת, אך היחס הדתי כלפיה פחות נוקשה מאחר שאין בעיה הלכתית של "הוצאת זרע לשווא". עיקר הבעיה היא מוסרית ומוגדרת "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו".
היחס החריף של הקבלה
במודיעין ייערך היום (ב') ערב עיון בחסות תנועת "נאמני תורה ועבודה", שיעסוק במיניות של הנער הדתי, ומיועד להורים למתבגרים. יוסי סופר, איש חינוך ותיק שישתתף בערב, מתאר בראיון ל-ynet את האופן
שבו נתפס הנושא כיום בעיני הנער הדתי, ואיך לדעתו יש לשנות זאת.
"כיום במערכת החינוך הדתית אין עיסוק משמעותי בנושא המיניות בצורה סדורה, אלא בעיקר סביב הנושא של 'שמירת הברית' - כשהנוער נחשף בעיקר לעמדות המחמירות מבחינה הלכתית", מסביר סופר. "עיקר הבעייתיות קיימת בספרות הקבלית, בגלל הקיצוניות שבה חומרת האוננות מוצגת שם. מעבודתי למדתי שהצגת עמדות אלו גורמת לנוער לתחושת כשלון.
"יש עמדות מתונות יותר מבחינה הלכתית, דוגמת הרמב"ם והרב משה פיינשטיין. אלו רואים באוננות בעיה מוסרית, אבל לא עבירה הלכתית. יש לזה כל מיני השלכות, כמו במציאות שבה יש סדרי קדימויות שונים - כאשר ממול עומד ציווי הלכתי. במציאות הנוכחית של ימינו קשה מאוד להימנע מאוננות, ולדעתי ראוי לאמץ את העמדות המקלות יותר".
בן, אנחנו צריכים לדבר
לא פחות מן ההתמודדות במישור ההלכתי, ישנו מוקד מתח נוסף: ההורים. ליאור אבנרי המשמש כיועץ חינוכי ומתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי - ושישתתף גם הוא בדיונים הערב - רואה בשיח פתוח עם ההורים על מיניות צעד בכיוון הנכון. "כיום הורים רבים מוותרים על הזכות הגדולה ללוות ולחנך את הבנים בנושא המיניות. לעתים מתוך בחירה והכרעה מודעת, אך לרוב מתוך הימנעות הנובעת
מחששות, חוסר ידע בנוגע לעמדות חז"ל, חוסר בעיבוד פנימי, חוסר במודל חיצוני וכמובן - הרבה בושה".
לדברי אבנרי, מעורבותם של ההורים בשיח יכולה להועיל מאוד. ההורים, כמי שחיים בתוך מערכת זוגית סדירה ויציבה, יכולים להעביר את המסר שהמיניות היא כוח חיובי ויוצר. "בעצם היכולת שלהם לשוחח עם הבן, הם מעבירים מסר של נורמליזציה, מסר של חיים, ביחס למיניות", הוא אומר.
באתר האינטרנט שהקים כדי ללוות הורים לילדים דתיים בגיל ההתבגרות, הוא מפרט מהם הנושאים שצריכים לעלות במהלך שיחה עם נער. הוא מציע לפתוח בהצגת מידע פיזיולגי אמין, שמסביר על התהליכים, ואז להבהיר כי מדובר באקט נורמלי ונפוץ בעולם. משם מציע אבנרי לתאר את המיניות ככוח חיובי בעולם, ואת חשיבות המעורבות הרגשית. אבנרי לא מדיר את העמדה הדתית, ואומר כי ניתן להציג שאיפות מוסריות ורף הלכתי – אך לדאוג להיזהר ממתח מיותר ומאובססיביות.
אוננות זה לא רצח
אז איך זה מרגיש להיות נער או בחור דתי המתייסר במיניותו? ד"ר טלי וישנה, פסיכולוגית ופסיכיאטרית דתייה, המטפלת בבני נוער רבים מן המגזר, נתקלת לא פעם במתבגרים שמלאים ברגשות אשם בעקבות ה"כישלון" להקפיד על "שמירת הברית".
"מטבע הדברים אני מכירה את הנושא בעיקר בקרב אלו שמתייסרים ומאוד מתקשים להתמודד עם העובדה הזו", אומרת וישנה. "בדרך כלל, אם מדובר באוננות בתדירות רגילה, הנער לא יגיע לטיפול אלא אם הוא בחור עם מצפון מאוד נוקשה ומעניש - ואז הכיוון הוא לנסות להוריד מעט מהאשמה על-ידי הסברים שמדובר במצב נורמלי ביותר.
"אני לא מנסה להתערב בהחלטה של הנער האם להמשיך לאונן או לא, אלא רק במקרים שבהם הוא סובל מאוננות כפייתית, ואז ישנו גם טיפול תרופתי. לעתים, במקרים נדירים, גם נערים שלא סובלים מאוננות אובססיבית יקבלו טיפול תרופתי בשל ייסורי המצפון הפוקדים אותם".
לדברי וישנה, ישנן שתי סיבות מרכזיות הגורמות לייסורים אצל הנערים: ישנה התייחסות לאוננות כאל רצח (הזרעים כילדים שיכלו להיוולד), כאל מעשה בהמי, וישנה התייחסות למעשה ככזה שמשפיל נשים משום שהוא יוצר החפצה שלהן (נשים הופכות לאובייקט שמטרתו להביא לגירוי, בלי כל ערך מוסף של קשר משמעותי)".
להתמודד עם הצניעות בצניעות
גם הרב יובל שרלו עוסק לא מעט בנושא המיניות, והוא מבקש להתוות את הכללים שלדעתו בהם צריך להתנהל השיח על הנושא. "על צניעות צריך לדבר בצניעות", הוא אומר. "קודם כל יש להעניק לדיבור על הנושא את הפרופורציה הנכונה. מיניות היא חלק בלתי נפרד מהחיים ויש לזה היבטים של קודש, אבל הנפח שהדיבור על הנושא תפס גובל בחוסר צניעות. גם אני כרב, ולדעתי גם חבריי הרבנים, מרגישים שיש עיסוק יתר בכל הנושא הזה על חשבון נושאים רבים אחרים.
"בדרך כלל, בחור המתייסר בשל אוננות, אני אתן לו את התמיכה הדתית כרב ואדבר איתו על
חשיבות המיניות באופן כללי. אבל בנושא היבטים מורכבים יותר של הסוגיה אפנה אותו במקרה הצורך לגורמים הרלוונטיים".
בפועל, אופן ההתמודדות של הרב שרלו ביחס לסוגיית האוננות היא לא לנסות להתייחס לעניין בדרמטיות, אלא כצעד אחר צעד, מתוך הבנה שנפילות הן חלק מן החיים. באחת מתשובותיו, שפורסמה באינטרנט בנושא האוננות, כתב הרב כי "היקף השאלות הנשאל ברשת על תחום זה (את רובן אני נוהג שלא לפרסם) מלמד על משהו לא טוב שמתחולל, בשל ראיית נושא זה כנושא העיקרי של יראת השמיים וצדיקותו של האדם".
לפנייה לכתב/ת 
