חרדות מין הלילה הראשון
אחרי שנים במנזר הקרוי "החברה הדתית" מגיע רגע החופה, וליל הכלולות אורב ומאיים. אין זה רגע איחוד רומנטי עם האיש שחיכו לו כל כך, כי אם רגע מחריד נפש מקרבת גוף שממנה הזהירו כל החיים. ומדריכת הכלות? גם היא צריכה הדרכה
אחרי שנים של כסיסת ציפורניים, דמעות, תפילות והתמכרות קשה ל"דוסידייט", מפציע מאי-שם האיש שאהבה נפשנו, וסוף-סוף גם אנחנו זוכות לעשות קצת נחת רוח לאמא, לרבנים המודאגים מדי ובעיקר - לעצמנו.
הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
התנדבו לצד בנות אחרות בשירות הלאומי, והתפלפלו עם שכמותן על ספסלי המדרשה באוניברסיטת "בר אילן". בדרך החד-ממדית הזאת הן פספסו את שיעור החינוך המיני, ולא במקרה. הוא הרי בכלל לא קיים. למעשה, רק באורח פלא יודעות נשים דתיות צעירות כיצד נראה גבר, וגם אלו מגדירות עצמן כדתיות-לייט. האדוקות מביניהן יודעות כנראה איך נראה אביהן, האח שלהן והרב באולפנה. מעבר לכך - מסתורין.
אבל מתחת לחופה לא מסתיימות החרדות. האיש שעומד לצדנו ומחייך אל הרב, יכול היה להיות באותה המידה, חייזר ירקרק שנחת מחללית. הרי את כל חיינו העברנו בעולמות מקבילים שאינם נפגשים. ועתה, כשעולמותינו מתאחדים בבת-אחת, זה מרגיש כמו רעידת אדמה.
חברותיי המאורסות בילו את שנותיהן הטובות במנזר הקרוי "החברה הדתית". הן למדו עם בנות מינן באולפנה,
מנהרת הזמן
המדריך לאוהבים
צופיה הירשפלד
מה עושים במפגש המיני הראשון אחרי החופה? ואיך מנהלים חיי אישות? ד"ר רוני ויינשטיין חשף חיבור בן 350 שנה מקהילה יהודית באיטליה שנתן מענה ראשוני לשאלות, כשהמסר המרכזי הוא: להיות יהודי טוב - זה להיות צנוע בחדר המיטות
ואז הן מגיעות לחופה, וליל הכלולות אורב להן כצל מאיים. אין זה רגע איחוד מרגש ורומנטי עם האיש שחיכו לו כל כך, אלא אך ורק לא נודע מחריד-נפש. קרבת גוף שממנה הזהירו אותן כל החיים.
כלה על כדור הרגעה
מרגע שענדו על אצבען טבעת, דורשת החברה הדתית מכלותיה לשכוח שעד היום היה המין התגלמות השטן המאיים על טהרת בתולות ישראל, ולראות אותו
די לשתיקה
המין - והנער המאמין
צופיה הירשפלד
לא פשוט להיות מתבגר דתי: יצר המין גועש, אבל ההלכה קובעת שצריך להתאפק ולהתרחק. בספר "היצר, הלב והאדם" מנסה הרב אלי שיינפלד לסייע למתבגרים, להסביר להם למה כדאי להמתין - ואיך גם "נפילות" הן חלק מההתקדמות
כאספקט טבעי, חיובי, רצוי, ואפילו מחייב בחיים החדשים שלהן. פלא שכל כך הרבה כלות דתיות מגיעות לחופה עם מרשם לקסנקס?
תאמרו - בדיוק בשביל זה קיימת מדריכת הכלות: כדי להכין את האישה הדתית לליל כלולותיה. כלה שמאמינה בכך, עתידה להתאכזב כאשר המציאות תטפח על פניה.
כאשר הגעתי, צעירה מאורסת, לפגישה עם שולה מהמועצה הדתית - קיבלתי הדרכת כלות שהתמקדה בחישוב דקדקני של ימי הווסת, ימי הנקיים, ימי ההפלגה ושאר ימים אסורים, בתוספת הסברים מפורטים לגבי טיבם האמיתי של הגברים ("הם לא כמונו. הם חמים"), חשיבות הטבילה בזמן, ולא יום-יומיים מאוחר יותר ("גברים הם חמים. הם לא יכולים לחכות יותר מדי"), וחינוך פמיניסטי לוחמני ("נניח שאת ישנה והגבר שלך חם. ההלכה אומרת שאסור לגבר לבעול את אשתו כשהיא ישנה, ולכן תקומי, תשטפי פנים, תשתי משהו קטן ותתני לו את מה שהוא רוצה. לא טוב להשאיר גבר חם").
ואין זה רק ניסיוני האישי, אלא גם ניסיונן של חברותיי, דתיות טובות מבית טוב, שגילו כמוני כי מדריכת הכלות החסודה משרתת בעיקר את האינטרסים של הממסד הרבני, ולא אותנו, הנשים. מטרתן העיקרית היא לשלוח אל החופה אישה שיודעת על בוריין את הלכות הנידה והטהרה, לא יותר. אם היא מפוחדת ולא יודעת את נפשה - תנו לה חודש-חודשיים עם בעלה, וזה יעבור לה.
דרוש חינוך מיני (לפחות לכלות)
אלא שלא כך מטפלים בבעיה רגשית כה נפוצה. הממסד הדתי, שיצר את הבעיה בחינוך הנפרד – אחד מחולאי החברה הדתית, ויסוד איתן של חברה שלמה - חייב לקחת אחריות, ולהציע לכל כלה מדריכה אישית מקצועית, שתפיג את החששות ותדריך אותה בנושאים הקרובים ללבה.
לא עוד מדריכת כלות חסודה, שמתמקדת אך ורק בהלכות טהרת המשפחה, ובסופו של שיעור דוחפת לך ספר של הרב עובדיה ועדים לבדיקה - כי אם אשת מקצוע מתחום טיפולי, שעברה הכשרה מיוחדת לעניין. כזו שתוכל מצד אחד להקשיב, להבין את המצוקה ולהרגיע - ומצד שני לענות על שאלותיה של הכלה בנושאים אינטימיים, ללא בושה והתחסדות. להדריך אותה לקראת הבאות, ולהעניק לה ביטחון וסדר מסוים בתוך הבלבול וחוסר הניסיון המלווה אותה.
המדריכות החדשות הללו לא חייבות להיות דתיות, שהרי אין המדובר בעניינים דתיים-הלכתיים כלל ועיקר (למען הסר ספק, על ההדרכה ההלכתית להישאר בידי מדריכת הכלות המסורתית), אולם למען השקט הנפשי של האדוקות בינינו, רצוי שתהיינה בעלות מקצוע רבות מהמגזר.
מן הראוי שהממסד הדתי על רבניו (מישהו אמר "צהר"?) ייקח אחריות על המחדל החינוכי הזה, ויעשה משהו חשוב ומועיל למען כלות המגזר. אך אם לא תישמע הזעקה במחוזותיהם, שמא יקום ארגון נשים כלשהו וירכז את הנושא. לאור ההצלחה האדירה בגיוס שדכנים מתנדבים לארגון "ישפה", לדוגמה, בטוחני שניתן יהיה לגייס לא מעט מתנדבות מקרב הציבור למטרה נעלה זאת: מדריכות אישיות, לפגישה אחת או שתיים, לכל אותן כלות הזקוקות לכך.
לפנייה לכתב/ת 
חובה להפיג את החששות
צילום: shutterstock
נטע יוסף-בודניק
צילום: סוזי לוינזון
מומלצים
