אם רד בנד היו חוזרים בתשובה
הם ארבעה מוזיקאים חוזרים בתשובה, שרוצים לעשות "רוק'נרול בקדושה". רגע לפני האלבום, קבלו היכרות ראשונה עם ג'וש פרידמן, מנהיג להקת הבובות שמתכוונת לחרוך את הבמות הקיץ
הכירו את ג'וש פרידמן: לשעבר זמר רוק'נרול אמריקני פרוע, והיום חוזר בתשובה. לאחר כמה שנים בישיבה הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל להיפרד לשלום מהבמה ומהרוק, וגם אין סיבה. אפשר להשתמש בהם לצורכי קדושה. מוזיקה יהודית, למשל.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הדתיים תוהים: איך מתמודדים עם אוננות?
- צפו: מאבטחי הקניון מונעים כניסת מבקר חרדי
- הגמרא הערבית: מסרים אנטי-ישראליים בהקדמה
לפרידמן חברוּ יענקי בורד על הקלידים (קי-בורד - ולא במקרה), סיימון (שמעון) שרעבי הגיטריסט, ואלי כ"ץ על התופים. כולם מוזיקאים חוזרים בתשובה שנגנו בכל העולם, וכשהם על הבמה, הם עושים מוזיקה יהודית שהיא פיוז'ן (או מיש-מש) של כל ההשפעות בסצנה: קרליבך, רוק, פופ חסידי ורגאיי.
מחר (ג') עתיד לצאת אלבום הבכורה שלהם, Buba Myses ("בובה מייסעס"), ואתם מוזמנים להתרשם ראשונים מהקליפ הראשון של להקת הבובות הדתית הראשונה בתבל.
שי ברק (35) ונתי שיש (26) בסך הכל רצו להשתעשע. כן, הם אוהבים לשחק בבובות. כן, הם בקטע של גימיקים. כן, בא להם לגוון קצת. אבל אפילו הם לא צפו את דליפתו של סרטון מההופעה לרשת, על כשלושים-אלף הצפיות שקיבל בזמן קצר וללא כל קידום.
בתוך שבוע החלו לזרום גם ההצעות להופעות מארגנטינה, ארצות הברית ומספר מדינות באירופה. "ואנחנו בכלל עוד היינו לא שם", אומר ברק. "רגע, תנו לנו לעכל. זה תפס אותנו לא מוכנים, אבל התחלנו לעבוד על זה במלוא המרץ".
לא משחק ילדים
ה"בובה מייסעס" - משחק מילים על בובע מייסעס, סיפורי סבתא - הם הדבר הכי קרוב שיש ל"רד בנד" הדוסית, גם אם ברק ושיש לא מתים על ההשוואה. כמו "רד אורבך", גם "ג'וש פרידמן" הוא רוקיסט אמריקני המנסה להחיות את תהילת עברו. למעשה, לוּ היו ה"רד בנד" חוזרים בתשובה – יש להניח כי כך היו נראים: להקת בובות בגודל אנושי עם סיפור חיים תפור היטב, קווי אופי מלאי הומור ואפיונים שמצליחים לבלבל אפילו את היוצרים וההוגים שמאחורי התופעה.
ברק ושיש חיים את עולם המוזיקה היהודית-חסידית. הראשון מנהיג להקת חתונות ובעל חברת "שייבה הפקות", והשני מופיע בהרכב "מפתח סול" המלווה את אברהם פריד. לפני כשנה התחשק להם לגוון, מה שהוליד את הדי-וי-די וההתנסות הראשונה בעבודה עם בובות, "החברים של נתי", שגרף הצלחה מפתיעה בעיקר בארצות הברית.
אבל בעוד הפרויקט הראשון יועד לקהל הצעיר, הרי שה"בובה מייסעס" הם לא משחק ילדים כלל ועיקר. "גילינו שאנחנו ובובות זה כימייה נהדרת: אין תלונות, אין ויכוחים", שיש אומר. "מעצם השיוך שלנו לעולם המוזיקה, היה לנו ברור שהדבר הבא שנעשה חייב להיות קשר למוזיקה. למען האמת, יש משהו קצת אנוכי בעבודה שלנו. אנחנו עושים דברים שכיף לנו לעשות".
לנגן בתוך ידי פרווה
הצמד פנה לבובנאיות מקצועניות מסטודיו "מרבה ידיים", ושלב עיצוב הבובות והכנתן – עד לפרטים הקטנים של השְמשה ואִפיון – ארך תשעה ירחי לידה. הבובות מתופעלות בהופעה על ידי מוזיקאים המנגנים ושרים, מבלי שהקהל רואה אותם.
"אתה מזמין מתופף לצילומים, וכשהוא מגיע לסט הבנאדם לא מאמין שהוא יושב חצי שעה בתוך בובה, ומתופף על שרפרף". ברק (מימין) ושיש עם הלהקה(צילום: לירן שמש)
"אחרי חצי דקה הקהל שוכח שמדובר בבובות", שיש אומר. "זה יישמע אולי מוזר, אבל הבובות אצלי בבית כרגע, וכשאני מסדר אותן, אני בעצמי שוכח שאלו בובות. בשבוע שעבר הייתי צריך להגיד משהו לקלידן, ואשכרה פניתי אליו: יענקי..."
"הן בהחלט קיבלו חיים משל עצמן", מוסיף ברק. "לסולן שלנו, ג'וש פרידמן, ההצלחה עלתה לראש מהר מדי".
אבל הסולן הוא, למעשה, חנן אליאס - זמר, שחקן ומוזיקאי המסוגל לנוע בחופשיות בין אנגלית לעברית, תנאי הכרחי ללהקה
אלטרנטיבי
רוק מהשטעטל
לירון נגלר-כהן
מה קורה כאשר שניים מיוצרי המוזיקה הפחות גלותיים בישראל, מחליטים להפיח רוח חדשה בשירי השטעטל? פרויקט חדש ומרגש של שירי יידיש, שמדבר לדור הצעיר בשפה שלו
שיש וברק מספרים כי חנן נוהג להגיד בחיוך שלא האמין כי אלבומו הראשון יוציא מאחורי בובה. "זה כבר נהיה חלק ממנו. חנן הוא אחד הזמרים הכי טובים שיש בארץ, לדעתי, בלי לפגוע באף אחד", ברק מחמיא, "והוא גם שחקן ענק. לא פשוט לעמוד עם בובה על היד, להפעיל אותה בגובה הכתפיים, ולהיות מסונכרן בגובה ליפסינג עם הבובה".
"שרפנו הרבה כוסות קפה עד שמצאנו את הצוות, עם המון אודישנים וזמרים", שיש מוסיף. "בקליפ של 'הכל לטובה' יש שילוב של מפעילי בובות מקצועיים, עם מוזיקאים שעברו הכשרה לנגן בתוך בובות. זה קטע, אתה מזמין מתופף לצילומים, וכשהוא מגיע לסט הבנאדם לא מאמין שהוא יושב חצי שעה בתוך בובה, ומתופף על שרפרף. עד שאתה לא שם, אתה לא מעכל שזה מה שאתה צריך לעשות. יש לנו צוות קבוע, להקה, שמיומנת לעבוד ולנגן בתוך ידיי פרווה".
למה שאמנים, מוזיקאים ברמה, יסכימו להופיע בצל של הבובות?
"אם אתה כמוזיקאי אוהב מוזיקה, לא משנה לך באיזו דרך אתה מוציא את זה החוצה. כל עוד אתה מאמין שזה יעשה טוב לאנשים, אתה תעשה את זה".
"זו להקה אמיתית"
ברק ושיש בחרו להישאר בפרויקט הזה מאחורי הקלעים. "אנחנו רוצים שהבובות יעבדו בשבילנו", הם מסבירים. "עבדנו מספיק בשבילן".
מה אתם יודעים על חברי הלהקה?
"מדובר בארבעה חברים שניגנו בכל העולם, ולאחר שחזרו בתשובה לכיוונים של חב"ד וברסלב, החליטו לעושת מוזיקה יהודית בכיף, אבל בדרך שלהם. הם נשארו עם כל הרוק'נרול שהם באו ממנו, ועכשיו הם משלבים את זה בתוך המוזיקה היהודית. כמו שפעם שר חמי רודנר, שאין רוק'נרול בעברית.
"ג'וש מספר בהופעה על החיים שלו, אז אנחנו יודעים בעיקר עליו: איפה התגלגל ומה עשה. הוא מספר שמאוד מצחיק אותו למצוא את עצמו פתאום בבר מצווה של משפחה ברמת גן, אחרי שהיה פעם כוכב גדול. הוא שוכח שעברו כמה שנים, ולפעמים זה קצת מרגיז גם את חברי הלהקה שלו, אבל כשהם עולים על הבמה - הדברים משתנים".
יש כוונה להיות סוג של להקת חתונות?
"ממש לא", פוסקים שיש וברק נחרצוֹת. "זו להקה אמיתית, עם אלבום, אתר והופעה מגובשת. הם יכולים לבוא ולתת שואו של שלושת-רבעי שעה בחתונות, עם קצת מוזיקה מקפיצה, אבל כהופעת אמן אורח. חוץ מזה, ג'וש לא מסכים להופיע בחתונות. אמר שלשם הוא לא מגיע".
צחוק-צחוק, אבל ברק ושיש מתייחסים ברצינות רבה לחברים החדשים מהפרווה והאקרילן. האפיון הייחודי שהעניקו לכל אחת מהדמויות עוד לפני יצירתה, מתבטא בתוצר שלם של אישיות וסיפור חיים. "ג'וש גונב את הפוקוס, אין אפס. והוא גם מדבר יותר מדי, לפעמים. אבל לכולם יש מטרה סופית – וזה לשמח את כל היהודים. ברגע שהאקורד הראשון מושמע – כל הנשמה יוצאת החוצה".
לפנייה לכתב/ת 
"ההצלחה עלתה לו לראש". ג'וש פרידמן
"עושים מה שכיף לנו". שיש (מימין) וברק
צילום: לירן שמש
בובה מייסעס. עטיפת האלבום
צילום: לירן שמש
מומלצים
