דתיים, איך קרה שהתעייפנו
מה קרה לדור שהקים את מפעל ההתיישבות, ולחבריהם שפעם היו באים בהמוניהם ליישובים ולעצרות ולכיכרות? לאן נעלם הציבור הדתי הרחב במאבק על גבעת האולפנה, שהוא בעצם קרב על זהותה היהודית של המדינה?
לפני יומיים פגשתי ברחוב חבר, תושב אחד היישובים הוותיקים בשומרון. "איך הולך במאהל המחאה של גבעת האולפנה?" שאל, "למה שלא תקפוץ לבקר, אולי אפילו תביא את המשפחה, החברים, השכנים ביישוב?" השבתי. "עייפנו", אמר, "עייפנו מאוד. וגם אני לא בטוח שזה ישפיע".
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- צפו: הרב עובדיה מברך את רחל אטיאס
- הסובלנות נעצרת כשמדובר בחרדים/ רחלי מלק-בודה
הדתיים תוהים: איך מתמודדים עם אוננות?
כשנפרדנו חשבתי על כך שהאיש הזה, לפני 30 שנה, נשא על גבו - יחד עם חבריו - את תנועת ההתיישבות. הוא בנה, הפריח, נטע, הזיע, נאבק, ואפילו איבד את יקיריו במסע הארוך הזה לבניית ההתיישבות ביהודה ושומרון. מה קרה לו?
תזכרו: ב' זה בית
מה קרה להם, לדור שהקים את המפעל האדיר הזה? מה קרה לחבריהם מרחבי הארץ שפעם היו באים בהמוניהם ליישובים ולעצרות ולכיכרות, והיום... איך זה יכול להיות שגובה שכר הדירה מוציא את כל הציבור הישראלי לרחוב אבל כשאותנו תושבי עמונה, מגרון, גבעת אסף ושכונת האולפנה הולכים לזרוק מהדירה שלנו, מהבית שלנו – זה כבר לא מעניין אפילו את אלו שאידיאולוגית תומכים בנו?!
איך זה יכול להיות שקוטג' הוא משהו שכל הציבור, דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, עניים ואפילו עשירים מתאסף כדי להילחם עבורו בכיכרות בכל הארץ, ואנחנו שמושלכים מהבית שלנו, מצליחים בקושי למלא כיכר לא גדולה מול קריית הממשלה?!
אז נכון, הפגיעה בכיס היא פגיעה שכולנו מרגישים אותה. אבל יחד עם זה – אתם שהתעייפתם, אתם באמת לא מבינים שהמאבק הוא לא רק על הבית שלנו, אלא על ההתיישבות כולה? אתם באמת לא מבינים שהמאבק הוא על זהותה של המדינה – האם היא תמשיך להיות מדינה ציונית-יהודית או מדינת כלל סודניה-אריתראיה-ערביה.
האינכם מבינים שהמאבק הוא בין השמאל הקיצוני, מגובה בכסף אירופאי, המוביל את מדינת ישראל לעבר השקיעה במצולות תרבות הפוסט, לבין הימין הלאומי המנסה בכוחו הדל לשמר כאן תרבות יהודית-ישראלית שורשית וגאה? זהו מאבק תרבותי, לא קרב על חמישה מבנים בגבעת האולפנה.
להיות שם
לכן אתם חייבים לבוא. לבוא, ופשוט להיות שם. להזדהות עם השובתים ולמחות נגד כוונות ההרס.
אתם חייבים לבוא להפגין מול קריית הממשלה ולומר בקול שאנחנו רוצים לחיות במדינה יהודית, ציונית, גאה. אנחנו רוצים לחיות תחת ממשלה שמניפה דגלים ולא מקפלת אותם, ממשלה שבונה את הארץ ומפריחה אותה ולא ממשלה שהורסת.
אין לנו את הפריבילגיה להתעייף. אם זה מה שיקרה, נפסיד הכל. אתם, ובעצם כולנו, חייבים להתעורר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי.
- אביחי בוארון הוא יו"ר מזכירות עמונה ומשובתי הרעב על גבעת האולפנה.