'יש מבצע, לא יודע על מה'. שבוע הספר בבני ברק

שבוע הספר היה נראה לי הזדמנות מצוינת להתאבזר בספרים חדשים לבני הבית, ולצורך כך גמלה בליבי ההחלטה לנסוע לבני ברק - עיר הדוסים הקרובה למקום מגוריי, שם אוכל להתאבזר בכמה כותרים חדשים.

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מצבו של הרב אלישיב הידרדר - ומוגדר "קריטי"
• גרפיטי ביד ושם: מהיכן האידיאולוגיה הקיצונית?
• קלאסיקה חרדית: רבי המכר שלא הכרתם    
  

מאחר שאנו, הדוסים, דבקים בהחלטתנו להמשיך ולהיות פרימיטיביים שלא רואים טלוויזיה ולא מצ'וטטים באינטרנט במשך שעות, הרי שבזמן שאתם מפצחים גרעינים מול יורו 2012, אנחנו נאחזים בימי המחיקון - וקוראים בשחור לבן. לאור זאת - גם בסופר הכי מעפן תמצאו ליד הקופה ספרי ילדים בעשרה שקלים. אמנם לא אלה שמושקעים מבחינת גרפית, אבל היי, אל תסתכלו בקנקן.

אם כן, עוד לפני שיצאתי מהבית, כבר ידעתי שתיאור מעללי בבני ברק, יהלל את אנשי העיר שדבקים בספר, את שוק הספרים המקומי כהומה אדם, ואת המבצעים החד-פעמיים, ככאלו שללא ספק משאירים את הסופרים חובשי הכיפות מתחת לקו העוני (למרות שלא נראה לי שדוד המלך מתהפך בקברו כי מוכרים את הבסט-סלר שלו בחמישה שקלים, מחוץ לכל קבר צדיקים אפשרי). אלא שמאומה מכל אלו לא צלח בידי למצוא.

שירות רבותיי שירות

נסעתי ל"גיטלר", החנות והמוסד, המקום שגם הפך להיות חנות הספרים המשפחתית שלנו - ושם אני מוצאת את עצמי לפני כל יום הולדת או חג.

כשנכנסתי פנימה, עליי להודות, הופתעתי. החנות הייתה מסודרת למדי. כלומר, על הרצפה היו רק 10 ערמות של ספרים, במקום 50, ואפשר היה לעבור מבלי שהחצאית תיתפס ותפיל איזה מגדל ספרים סורר. חשבתי שזה לכבוד שבוע הספר, אבל התברר שהם פשוט פתחו עוד חנות - וחלק מהספרים עבר לשם.

"יש לכם מבצעים לכבוד שבוע הספר?" שאלתי, למרות שבמחשבה לאחור מעולם לא קיבלתי שם הנחה.

"כן", ענה המוכר בחוסר רצון מובהק להמשיך את המשפט.

"מה?" הופתעתי שנית.

"מה שפורסם", הוא ענה, שוב בחוסר רצון לא מוסתר לעזור.

שירות זו כנראה מילה שעדיין לא הגיעה לפה, חשבתי. "ובכל זאת, אם לא ראיתי את הפרסומים, מה במבצע?"

"ספרים שההוצאות נתקעו איתם מהשנה שעברה - הם מוכרים אותם בזול". איש השיווק של 2012.

"טוב, גברת זה עולה 328 שקל".

"יש משהו במבצע?" אני מתעקשת לקבל הנחה. על משהו (שבוע הספר או לא שבוע הספר?!). המוכר צלצל למישהו. שאל, ובסוף ענה בחיוך מנצח. "כן, יש מבצע. אז במקום 328 שקל זה עולה לך 318". לקחתי (תכלס אחלה ספרים, הייתי לוקחת גם ב-328).

עשירה בעשרה שקלים עצרתי במאפיה וקניתי לחמניות ורוגלך. הלחמניות היו 10 ב-12. לפחות הן במבצע, לא?

ויש גם ציצית במבצע

המשכתי לחנות נוספת. גם שם המוכר אמר ש"יש מבצעים", אבל הוא לא כל כך ידע על מה. ובכל מקרה, לא מצאתי משהו שונה מהספרים אצל גיטלר.

המשכתי לחנות ספרים שלישית. גדולה ומכובדת.

"שלום. יש מבצעים לשבוע הספר?"

"כן. מה שפורסם" דה-ז'ה-וו. חזרתי בזמן שעה וחצי אחורה.

"מה זה כל הפרסומים האלה? ואם לא ראיתי? מה יש לכם במבצע?"

"יש הרבה דברים"

"ואיפה אני יכולה למצוא אותם?"

"לא יודע. הם מפוזרים". גם כאן די ברור שלא מחזרים אחרי הלקוח.

נהדר.

כאן באמת הרגשתי כמו בשוק. כל הספרים היו מפוזרים על שולחנות, בסדר כיאותי, והייתי צריכה לנבור כדי שאוכל לסיים את

מעלליי. אבל הציציות, הלחמניות והנמנמות (פיג'מות בעברית) כבר התחילו להיות כבדות, ואני איבדתי את סבלנותי.

"למה? למה זה כל-כך קשה?" צלצלתי לקטר לאותה חברה, "למה אין שוק הספר? למה הדוסים לא יכולים להיות מתקדמים כמו כולם? למה פעם בשנה אני לא יכולה להרגיש שדפקתי את המערכת ולמצוא ספרים בעשרה שקלים?"

"אני לא מבינה על מה את מקטרת", היא השיבה. "תגידי, מה את רוצה? לקנות ספרים בעשרה שקלים? בשבוע הבא כשאת באה לסופר - תקני. מה הסיפור שלך? חסר לך מסביב הקרנבל? לכי לקרקס מדראנו".