רגל קרושה ודובדבנים אדומים: סוף שבוע במטולה

נסענו. פתאום הכל נהיה פשוט. חיים של זוג צעיר (פחות או יותר). אורזים כמה פריטים (במקרה שלי) ומעט יותר (במקרה שלה) והכי חשוב - גם משהו חם, שכן נוסעים צפונה, וכמו שיסתבר בהמשך אותו משהו חם הוא זה שאיפשר לנו לשבת בערבים בחוץ וליהנות מהאוירה המלווה באוכל ומוזיקה.

עוד בערוץ האוכל:

• מיקי שמו מציג: אפייה בשמן זית
• גורסים כל הדרך לחופה: קייטרינג לחתונה
  

• שידוך משמיים: טארט תפוחים ווניל בסגנון אלזס
  

צהריים. הגענו למטולה. העיירה הציורית שבה לא ביקרנו מאז שהגדולים היו קטנים קיבלה אותנו בשלווה שמיד דובקת גם בך. כנראה שיש משהו בבתים הקטנים, בנופך האירופאי לכאורה הגורם למוח להוריד הילוך. התמקמנו במלון הבוטיק 'בית שלום', אותו מוסד וותיק עם אותו זוג מיוחד, מרים הוד האמנית שיצירותיה מפארות את הקירות וכל העיצוב הוא מעשה ידיה, וחיים, שכולם קוראים לו חיימק'ה, וכל מה שאתם רואים מסביב היא תכננה והוא בנה, כולל 3 סוויטות מרווחות הבנויות מעל מבנה עתיק ומתחתן מסעדה.

נקטר החיים - מחכים לכם עם פירות מתוקים(צילום: רפי אהרונוביץ')

כטוב ליבי בנקטר השזיפים, חיסלתי חלק נכבד מהפירות. "טוב", הסברתי לגברת "האוויר הקריר מעורר את התיאבון וחוץ מזה הפירות באמת טעימים במיוחד. ואל תשכחי שבגלל שזירזת אותי דילגנו על העצירה המסורתית אצל נימר", הוספתי הצטדקות.

חיימק'ה צירף אותנו לאורחים נוספים ולקח אותנו לסיור על גבול הלבנון. ממול הרי גולן, בצד מטעים, מעבר לגדר - השכנים, וברקע הרבה הסברים ונוף נפלא. בחזרה ליד החדר נעצרנו מול עץ דובדבנים ענק, כורע תחת נטל הפירות. "קיטפו, איכלו, קחו הביתה!" הפציר חיימק'ה. מתוק, אורגני וטעים. לדעתי אחרי יומיים כאן במקום דם זורם בעורקיי וישניאק.

לאכול בחוץ

חברים, אחד הדברים שנסיוני לימדני הוא שהכי כיף זה לאכול כמה שיותר קרוב למקום הלינה. אז מה יותר מתאים מאשר לאכול למטה במסעדת בית שלום? בייחוד אם אתה מתכוון גם לשתות.

ישבנו בחוץ. מושלם. המזרקות, התאורה, הנגן שעומד בפינה ותורם לרומנטיקה (הוא זה שמנגינותיו העירו אותי). על תפריט בית שלום אחראי שף צעיר בשם אסף. התפריט הוא בדיוק מה שהייתי צריך אחרי שדילגתי על צהריים (פירות לא נחשב). בעודי מתפעל ממגש הטאפאסים שהונח על השולחן, צדו את עיניי המילים "רגל קרושה" בתפריט. אוקיי, אז נכון שזה זה לא שייך לרוח התפריט (יש שיגידו שזה בכלל לא שייך לרוח התקופה) אבל למי אכפת, זה מה זה טעים! עם לימון וחזרת, מבוסס על מתכון מבית אימו של חיימק'ה, כפי שהתברר לי אחרי שהבעתי פליאה מלווה בהערכה על ההעזה והביצוע.

רגל קרושה. אל תשכחו את הוודקה(צילום: רפי אהרונוביץ')

ליד - שוט של וודקה קפואה, חלה פריכה, מוזיקה ואוויר צח וקריר. הרגשתי בעננים. אחרי שנרגעתי התפניתי לטעום מהשפע שהיה על מגש הטאפאסים: מהפטריות המבושלות, דרך תבשיל החיטה ועד הכרובית, אבל אחרי כל ביס חזרתי לביס מהרגל הקרושה, נתח מהחלה, ולעוד קצת וודקה.

הבוקר הגיע חיש קל. העיירה קיבלה אותנו בשמש חמימה ומלטפת ומספר מטיילים משכימי קום שהלכו כמונו, מביטים על הבתים העתיקים, קוראים את השלטים ומרימים מבט אל העצים וההרים. אולי הטיול הקצר ואולי האופי החזירו אותנו למסעדה, שם הוגשה בשעות אלו ארוחת הבוקר. הפעם ישבנו בפנים. מה שלא שמנו אליו לב אתמול בערב הוא שהמסעדה מלאה ביצירות אמנות ועתירת אופי.

ארוחת הבוקר ענקית. מיץ תפוחים ותפוזים סחוטים טרי (מהמטע של חיימ'קה), שני סוגי דגים, סלט ירקות ענק, גבינות מוקצפות, טחינה ועוד, וליד שמן זית (נכון, של חיימק'ה), עדין וטוב, והכי חשוב - חלה פריכה. עוד קפה. תענוג. "מזל שאנחנו כאן רק ליומיים", אמרתי לגברת, "אם נישאר שבוע, לא בטוח שהמכונית תסחוב אותנו בדרך חזרה".

ארוחת הבוקר שלכם(צילום: רפי אהרונוביץ')

וודקה על הקרח

שעתיים של מנוחה ונסענו ל'מרכז קנדה' - מתחם סגור שגם הוא היה זכור לי מימיו הראשונים לפני שנים רבות, אך מאז שודרג ושופץ. יש שם מגלשות מים, בריכות, באולינג, החלקה על קרח, ג'ימבורי לתינוקות ואפילו מטווח אמיתי. הדיל שאנחנו הלכנו עליו עלה 290 ₪ לאדם, לא זול אבל לדעתי הכי משתלם. הוא הקנה לנו כניסה למתחם וכלל גם עיסוי בספא. קצת בריכה, קצת הבטנו בחבר'ה המחליקים על הקרח, בחור בריא בשם אלכס העביר אותנו טירונות בחדר הכושר המשוכלל, קצת ישבנו בקפיטריה ועבר עוד יום. ללא ספק מקום שצריך לחזור אליו.

בבוקר שוב אותו טיול רגלי קצר, הפעם לצד השני, צפונה, מתמוגגים מהנוף והשלווה. בארוחת הבוקר החלטתי להשתולל. ביקשתי כף ולתוך סלט הירקות הענק סחטתי לימון שלם, הוספתי 2 ביצי עין ומעט מהגבינות שעל השולחן, ערבבתי ומאוד נהניתי מהיצירה שיצרתי לעצמי, אותה ליוותה, איך לא, חצי חלה.

אוסובקו נימוח(צילום: רפי אהרונוביץ')

הנחתי על השולחן המון פירות, כולל דובדבנים בשלל צבעים, סלט מלפפונים קצוצים דק עם בצל ירוק, שמיר ומעט מלפפונים חמוצים, עוד מעט פלפל חריף טרי קצוץ ועל הכל - כמה כפות לבנה ושמן זית בשפע, של חיימק'ה כמובן. שני סלטי מטיאס, זיתים, חלה בתנור, וודקה מהמקפיא, מזגן בפול ווליום. אפילו הרצתי על המסך הגדול סרטי טיולים שלנו באירופה. אבל לא, לא הצלחתי לשחזר אפילו במעט את האווירה של המלון שלנו במטולה.

עוד קצת ממה שהוגש בבית השלום(צילום: רפי אהרונוביץ')

סלט מטיאס וסלק מבושל

המרכיבים (ל-6 סועדים):

6 פילה מטיאס, מוציאים מהשמן, מעבירים את האצבע בזהירות ואם יש עצמות, אפילו רכות, מנסים להוציא אותן (העצמות הרכות האלה מעצבנות בייחוד את אלה שלא חולים על דגים מלוחים)

2 תפוחי עץ ירוקים מגוררים מהקליפה

1 בצל גדול חתוך לקוביות

מיץ מ-1/2 לימון

2 סלקים גדולים קלופים מבושלים, חתוכים לקוביות (לבושתי השתמשתי באלו המבושלים בוואקום)

2 כפות מיונז

1/2 גביע יוגורט

1/2 גביע שמנת

אופן ההכנה:

1. ההכנה מאוד פשוטה. חותכים את הדג לפלחים דקים, מערבבים הכל, משאירים במקרר שעה ומגישים.
   

סלט מטיאס בצלפים ושמנת

המרכיבים (ל-6 סועדים):

הסלט הזה אפילו יותר פשוט. למעשה משתמשים באותם מוצרים רק מורידים את הסלק ותפוח העץ ומכפילים את כמות השמנת והיוגורט. מוסיפים כף צלפים ופלפל אחד חריף קצוץ דק מאוד, ומערבבים.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'