מנוניטים: הכירו את "בני האמיש הקנדים"

הרוב המכריע של המטיילים במחוז אונטריו מתייחסים לקטע הכביש מספר 401 שבין טורונטו למפלי הניאגרה כאל קטע שיש לגמוא במהירות, לקוות לתנועה דלילה יחסית ולעבור היישר מהכרך ההומה, מהגדולים בעולם, אל אחד ממפלי המים הגדולים והמרשימים בצפון אמריקה ואולי גם בעולם כולו.

אם יש לכם יום פנוי ואתם רוצים להתרשם מהחלקים הפחות מוכרים אך המעניינים יותר בקנדה, כל שעליכם לעשות הוא להמשיך בכביש 401 לכיוון קיטשנר (Kitchener), ובתוך 40 דקות של נסיעה לעבור היישר מהמאה ה-21 למאה ה-19.

הנוף האורבני, הדחוס והמהיר מתחלף בנוף כפרי מדהים. ניתן לצפות למרחקים בחוות וביערות שמסביב וליהנות ממקווי מים רבים שהאזור התברך בהם.

קיטשנר, אגב, כמו מקומות רבים בקנדה, הייתה ארצם של התושבים המקומיים הראשונים (אינדיאנים). בתחילת המאה ה-19 נוסדה בה התיישבות ראשונה של אירופים מהתנועה המנוניטית, שהם "בני דודים" רחוקים של בני האמיש. מוצאם של המנוניטים הוא משווייץ, והם נקראים על שמו של Frisian Menno Simons, מייסד הפלג הפרוטסטנטי של התנועה במאה ה-16. כמובן שאלה הושפעו מהתרבות הגרמנית.

עוד טיולים בקנדה בערוץ התיירות:

• קוויבק סיטי: 400 שנים של געגועים לצרפת
• טיול סתיו בקנדה: הצבעים של מונטריאול וקוויבק
• לקפוא מקור, לעשות חיים: קרנבל החורף בקוויבק
  

בשנת 1854 גדל היישוב המנוניטי דיו, והוא נקרא בדרך לא פלא בשם ברלין, על שם אחותו הגדולה באירופה. מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה הביאו למחאה אנטי גרמנית בצפון אמריקה, והעיר ברלין איבדה את שמה לטובת שמו של הפילדמרשל הבריטי ארל קיטשנר. כמה דקות נסיעה מצפון לקיטשנר נמצאת ווטרלו (Waterloo), ומצפון לה שוכן הכפר הקטן סנט ג'ייקוב (St. Jacob).

האנגלים הקנדים אמנם שינו את השם, אבל לא את התרבות. המקומיים שומרים על תרבותם בקפדנות, בין השאר על שפתם. הם כולם יודעים אנגלית בסגנון קנדי, אך בינם לבין עצמם רובם מדברים פלאודייטץ' (Plaudietsch), ניב שמקורו באזורים שונים בגרמניה, שעבר אבולוציה שפתית בצפון אמריקה והוא אופייני לכלל קהילות המנוניטים בעולם המונות כיום יותר מרבע מיליון איש.

חווה בסנט לא ג'ייקוב (צילומים: אסתל טסטסה, טבע הדברים)

לחזור אל המאה ה-19

סנט ג'ייקוב (1852) מקסימה וממכרת, והאוויר בה נקי הרבה יותר מן האוויר בסמוך לכביש 401. הדרך מישורית ברובה, מעט פתלתולה, ולשני צדיה שדות אין סוף וחוות הנראות כמו בסרטים על המאה ה-19. מדי פעם חוצות את הדרך עגלות רתומות לסוסים, ושלטים מזהירים על נוכחותן. גם רוכבי העגלות נראים כאילו קפצו מסרט, והם לבושים במיטב האופנה של 1860 בקירוב. כדאי לעבור במקום ביום ראשון ולעמוד בסמוך לכנסייה מקומית. תושבי הכפר מגיעים בהמוניהם ובמיטב האופנה בת 200 השנים.

בסמוך לבתי התפילה והמגורים תצפו בסוסים ענקיים רתומים למחרשה עתיקה. אין שום מכשור מודרני, והכול נעשה בצורה ידנית ומסורתית כדי לשמור על ההווי והמסורת בני מאות השנים.

גולת הכותרת בסנט ג'ייקוב היא השוק המרכזי, שוק מקורה וססגוני במיוחד, שפתוח בסופי שבוע. אם אתם אניני טעם ומכורים למזון איכותי ואורגני, זה המקום. הדוכנים שבו עמוסים לעייפה מכל טוב הארץ: מוצרי מייפל, דברי מתיקה, פירות וירקות וכמובן מוצרים מן החי. מאחורי הדוכנים עומדות לרוב נערות צעירות, לבושות על פי מיטב המסורת המנוניטית - שמלה ארוכה בצבע כחול כהה וכיסוי ראש בצבע שחור או לבן. הקהילה אינה ששה למגע עם העולם החיצון, ולכן גם בקשה פשוטה לצלם את הנערות נענית בהסמקה ובהיסוס.

מומלץ לטעום את הריבות למיניהן ואת מוצרי המייפל. רוב המוצרים מיוצרים בעבודת בית וטריותם בולטת. יש גם פינות טעימה. המוצרים תוקפים את חוש הטעם מכל כיוון, וגם למבוגרים שביניכם יהיו טעמים לא מוכרים על גבול המוזר-מעניין-מלהיב.

גם מוצרי הלחם שווים טעימה. ללא ספק גרעינים שגודלו באופן מסורתי ואורגני, ונטחנו באמצעים מכניים וללא חומרים משמרים, הם הרבה יותר טעימים ומן הסתם בריאים מהמוצרים התעשייתיים שאנחנו רגילים אליהם.

המתחם המקורה בשוק בסנט ג'ייקוב. חוויה קולינרית ותרבותית

מוכר המטאטאים מתעקש להחזיק בעסק המשפחתי

קפצנו לאחת החוות בסביבה כדי להתרשם משגרת החיים של המנוניטים. בשנים האחרונות רבים מהם גילו את היתרון שבאנרגיה סולארית. גגות האסמים ואזורים שלמים בחוות מלאים פאנלים סולאריים המספקים חשמל חינם והכנסה נוספת שאיש אינו מתלונן עליה.

כשלושה ק"מ מצפון לשוק המרכזי נמצא הרחוב הראשי של העיירה. משני צדי הרחוב בתים וצריפים רבים שנשתמרו. אחת הכנסיות הפכה לחנות צעצועים, ומוכר המטאטאים המסורתיים מתעקש להחזיק בעסק המשפחתי שהוא בן למעלה מ-100 שנים. אחרים התאימו את עצמם למציאות, וחנויות הסדקית הפכו למסעדות גורמה, חנויות למזכרות ואף מוזאון קטן הנותן הצצה על התרבות המנוניטית מיום היווסדה באזור דרום-מערב אונטריו.

במוזאון ניתן לקבל בחינם מפות ומידע על הפעילות באזור. הישיש החביב שמח לספר לנו מעט סיפורי עבר ורכילות. בקומת המרתף של המוזאון יש תמונות שחור-לבן ומוצגים היסטוריים על ההתחלה של ההתיישבות האירופית באזור ועל הקשיים שעמם התמודדו המתיישבים.

עגלות רתומות לסוסים. מראה שגרתי לאורך כבישי האזור

איבה של למעלה מ-150 שנה התחלפה בדו-קיום

האזור כולו הוא אזור הנהר הגדול (Grand River), ושכיות החמדה שבו הן הכפר אלורה (Elora) ונקיק המים הסמוך לו (Elora Gorge). אלה נמצאים כחצי שעה נסיעה צפונה מסנט ג'ייקוב. סיור של כמה שעות יספיק לחצות את כל רחובות הכפר. על אף קוטנו הוא רווי בכנסיות, כל אחת מזרם אחר, רמז לעבר ולמגוון התרבויות שהגיעו לכאן מאירופה.

באופן משעשע למדיי, אלורה נקרא על שם המערות המפורסמות שבמדינת מהרשטרה שבהודו. היישוב נוסד על ידי קצין בריטי אשר סיים את שירותו בהודו בשנת 1832 ושב לצפון אמריקה הבריטית, לימים קנדה. אחיו של אותו קצין קרא לספינתו אלורה על שם המערות, והכפר נקרא על שמה של הספינה - גלגולו של שם ושל מקום.

קצינים בריטים רבים שהו באלורה במהלך המאה ה-19. בימים ההם לא שרר שלום בין ארצות הברית לקנדה, והזיכרונות העקובים מדם של מלחמת 1812 עדיין ניכרים פה ושם בהתנהגותם. מלחמת העולם הראשונה מצאה את האמריקנים ואת הקנדים בצד אחד של המתרס נגד אויב משותף באירופה, ואיבה של למעלה מ-150 שנה התחלפה בברית ודו-קיום הנמשכים עד היום.

גם באלורה יש בתים עתיקים שעברו הליכי שיקום, חלקם נקנו על ידי אמנים שבאו למצוא קצת שקט מחוץ לערים הגדולות. אלה משקיעים את אונם והונם בבתים שרכשו, והם הופכים אותם לאטרקציות מעניינות מבחוץ ומבפנים.

סנט ג'ייקוב גאה בעברה ובמסורתה. סוסים מועדפים על"פ מכוניות

ולמי שמתגעגע לאוכל מזרח תיכוני - בית המאפה הלבנוני

הקדישו מעט זמן לשוטטות אטית ברחובות אלורה לצד בתי האבן והצמחייה המטופחת, ולמבט בחלונות הראווה שלאורך הרחוב הראשי.

הרחוב הראשי בכפר מכוון לתיירות, ויש בו חנויות למזכרות, מוצרי אופנה וכמובן מסעדות. אל תפספסו את בית המאפה הלבנוני. המשפחה הנוצרית בעלת המקום עזבה את טריפולי שבלבנון בשנת 1986, ופתחה בית מאפה שכדאי להתענג על מוצריו.

המסורת המנוניטית נשמרת: נשים עם שמלות כחולות, צמות ומצנפת

המים הקרים זורמים בנקיק במשך כל ימות השנה. תוכלו לשכור בסמוך לפארק הקרוואנים אבובים וקסדות, וליהנות משכשוך

 וסחף אטי לצד נוף פסטורלי ושקט אמיתי. בעונות שבהן יורדים משקעים רבים והזרם חזק מדיי, רצוי לא להיכנס למים בניגוד להמלצות. הזרימה חזקה והמון סלעים ומכשולים אורבים בדרך.

ביקור בפארק הקרוואנים עצמו יחשוף בפניכם את תרבות הטיול בצפון אמריקה בכלל ובקנדה בפרט. הפארק עמוס לעייפה באוטובוסים שהוסבו לבתי מגורים, קרוואנים עצמאיים, קרוואנים נגררים, אוהלים משוכללים ושאר אמצעי מגורים מחוץ לבית שהופכים את האפשרות לטיול ארוך טווח בצפון אמריקה לזולה ומהנה במיוחד.

הכתבה פורסמה בגיליון יוני 2012 של הירחון "טבע הדברים "

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד